אפי רוזנהויז - סימפטום עצבני למחלת המחירים המופקעים

הכרעת הדין בעניינו של אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל לשעבר, מלמדת על השוק בו פעל האיש לא פחות מעל האיש עצמו. רוזנהויז, שהורשע אתמול (ב') בארבע עבירות של ניסיון ליצירת הסדר כובל, הוא סימפטום עצבני במיוחד למחלה שגורמת לכולנו לשלם מחירים מופקעים על מזון, החל ברשתות השיווק, המשך במכולות השכונתיות וכלה בבתי הקפה ובמסעדות. בכל מקום, למעשה.

אף לא אחד מאיתנו זקוק לכלכלן מקסים פריאמפולסקי מאגף הכלכלה בבנק לאומי, שיאמר לו או לה כי "רמת התחרותיות בענף (המזון בישראל) היא מהנמוכות בענפי המשק ותורמת לכך שמחירי המזון בישראל גבוהים יחסית". זה הרי ברור מדי.

עם זאת, עדיין הצלחתי להרים גבה נואשת כשפריאמפולסקי כתב, לפני כשבועיים, כי "בשנים 2005-2013 (עד חודש אפריל) עלו המחירים לצרכן של מוצרי המזון בישראל ב-16.1%, כאשר באיחוד האירופי הם עלו בשיעור של 4.6% ובארה"ב ב-3.4% בלבד"... וגם: "בעוד שמחירי סחורות המזון ירדו ב-15% מאמצע 2012 ומחירי סחורות המשקאות ירדו בכ-11% באותה תקופה - מחירי המזון בישראל זינקו ב-9%".

כולם מכירים את כולם

רוזנהויז אמנם כבר לא בזירה הזו, אבל מותר לחשוד שרוח המפקד שהנהיג בעבר עוד לא נגוזה משוק המזון הישראלי. ב-2006, כשרשת מגה החליטה לצאת במבצע בו נמכרו מותגים מובילים במחיר של 2-4 שקלים ליחידה על כל קנייה מעל 100 או 200 שקלים, רוזנהויז כעס. בזה אחר זה הוא טלפן למנכ"לי קוקה ישראל, ויסוצקי ושטראוס ישראל - והסביר להם מדוע לא כדאי להם להשתתף במבצע של מגה. אחר כך הוא גם הוריד מהמדפים בשופרסל מותגים של אסם, ויסוצקי, קוקה קולה ישראל ושוקולד השחר. כל זה, בניסיון למנוע מבצע שהיטיב מעט עם הצרכן הסופי, כלומר: איתנו.

גם אם נניח שרוזנהויז, כמנכ"ל שופרסל, לא אמור היה לבלות את יומו במחשבה עלינו, הצרכנים; גם אם נניח ששיקולים כמו רווחיות הרשת היו חשובים לו יותר - עדיין, האופן שבו פעל מעיד יותר מאלף ניתוחים של כלכלן כזה או אחר על שוק ריכוזי, שבו כולם מכירים את כולם, כולם מהלכים אימים על כולם והגרוע מכל - כולם מיישרים קו עם כולם. על חשבון הצרכנים, אלא מה.

סוגרים עלינו דילים?

כשקוראים בהכרעת הדין מבינים שמנכ"ל קוקה-קולה ישראל, כמו גם מנכ"ל ויסוצקי ומנכ"ל שטראוס ואחרים, לא ממש הופתעו מהטלפון שקיבלו מרוזנהויז. אולי מתוכן הדברים, מעצם החוצפה לאיים עליהם - אך לא מהשיחה עצמה. הם מתארים את רוזנהויז כמישהו שמדבר איתם כל הזמן. זה אולי נשמע הכרחי - מעצם היותו רשת שיווק ומעצם היותם ספקים - אבל כאן שורש הרע, בסחבקיות הזו של הבכירים ביותר, אולי גם באמונה שלהם שאפשר לסגור דילים על גב הצרכן.

במקרה הזה, אמנם, הבכירים של ספקיות המזון והמשקה העידו כי לא נענו לדרישותיו של רוזנהויז, אבל מה קורה באלף ואחד מקרים אחד? מי באמת יכול להתחייב שלא סוגרים עלינו דילים אחרי דילים על המדפים, עוד לפני בואנו לקופה?

זו לא תמונה של שוק בתחרות. בכלל לא. זו תמונה של שוק שמנצל את קוניו, שמונע הנחות ומבצעים משמעותיים ובעיקר - שוק שלא סופר אותנו, הצרכנים. ומאחר שמחירי המזון רק המריאו מ-2006, השנה בה בקעה פרשת שופרסל, אין סיבה להניח שמשהו יסודי השתנה. כן, הייתה המחאה החברתית, שנשאר ממנה שלמה ארצי. והייתה ועדת קדמי, שמסקנותיה זכו לקבורה עלובה ומעליבה.

עד מתי?