סטירה בפני המחוקק הישראלי

אחרוג ממנהגי, ואפתח את הטור בגילוי אישי: אני עבריין. כעת, אחרי הווידוי ולקראת המעבר לשלב הטיעונים לעונש, אמהר לציין כי יש לי נסיבות מקלות. הראשונה היא שאיני עבריין סדרתי, אלא מדובר במעידה חד-פעמית. אוסיף גם כי העבירה המדוברת, כמו האקזוטיות שבעבירות, בוצעה מעבר לגבולות המדינה.

ה-10 ביוני 2013, זה התאריך הארור. שהיתי במדינה אירופאית צפונית וידידותית כשפיד הפייסבוק שלי התמלא בקריאות זעקה של חברים ואנשים ארעיים. התדהמה והסערה ברשת החברתית והלחצים האישיים שהופעלו עליי מהארץ, העמידו אותי במצוקה: איך אוכל להתאפק עד שובי לפני שאצפה בפרק הסיום של העונה השלישית של "משחקי הכס" בסלון ביתי? ממה שקרה מרגע זה ועד שמצאתי את עצמי צופה בבני סטארק נשחטים בצפייה ישירה בטאבלט, איני זוכר דבר. רחמים.

חברת הלוויין yes מכירה פושעים כמוני. היא כבר לא יכולה להאשים את לקוחותיה, שרוצים לצרוך תוכן (פעם קראו לזה פשוט "לצפות בטלוויזיה") בכל מקום שבו הם נמצאים ובכל זמן נתון. אם נודה באמת, עצם השימוש במילה "לקוח" הופכת מוזרה בעידן שבו שירותים טלוויזיוניים מוצעים מכל עבר. חשבו כמה זה נראה ארכאי היום, כשהכול נגיש, זורם ומידי, לעבור דרך נציג שירות וחברת אשראי בדרך לצפייה בפרק הבא של "האישה הטובה".

אתמול, סייעה החברה משמעותית להפיכתו של צופה הטלוויזיה הישראלי לאחד המתקדמים בעולם. השירות yes go שהשיקה, מאפשר למנוי לצפות בתכני החברה מעל המסכים הניידים והנעים, מחוץ למסך הסטטי שבבית - הטלוויזיה. זה לא רק חידוש טכנולוגי, שמוכיח הבנה של המנוי ואיתור צרכיו, זו גם סטירה מהדהדת בפניו של המחוקק הישראלי. לולא היה כה אטום למתרחש סביבו בשוק התקשורת, הוא אולי אפילו היה מרגיש את צלצולה.

כי בעוד התוכן, נשאר אותו התוכן, הפיקוח עליו אחר לחלוטין. אחר שידורי yes שבמסך הטלוויזיה עוקב מערך פקידות מסואב ומיושן, אחר שידורי yes שבטאבלט אף חוק לא מורה לעקוב. לא בטוח שזה אומר שצריך להפעיל רגולציה על שידור אינטרנטי (חברי הכנסת הרלוונטיים מתבקשים לשוב למקומותיהם), זה רק אומר שהצופים וגופי השידור דוהרים אל העתיד, בעוד אלה שאמונים על השוק נמצאים מאחור.

הכנסת לא נוגעת ברשת

במסגרת זו, מברק נוסף מהמאה הקודמת נשלח השבוע מכיוון הכנסת לחברת yes. הפעם, היא מבקשת לחייב את החברה, כמו גם את הוט, לממן חדשות מקומיות. בעידן שבו כל אזרח זועם מקים קבוצת פייסבוק, שבחירות מוניציפליות מתנהלות באכזריות ביו-טיוב וכל צלם באינסטגרם חושף פקח עירייה חוטא, הצורך להמשיך ולקיים שש מהדורות טלוויזיה (המכשיר הזה בסלון) ב-18 מיליון שקל הוא לא רק מיושן, הוא מאובן.

וגם כאן מגיעה אוזלת היד של המחוקק: מדוע נטפלים להוט ו-yes? ואל תגידו שזה בגלל שהם שידרו את החדשות המקומיות עד כה, כי זו לא סיבה. הרי ברור שאתר ynet, שמחזיק במדור אזורי מוצלח ומשפיע, יכול לעשות זאת טוב יותר. וגם שידורי וואלה ומאקו. ואין ספק שיותר אנשים יצפו בחדשות האלה שם. אבל הכנסת לא נוגעת ברשת ומורגלת לשבת על ראשן של חברות הטלוויזיה בישראל - בכבלים, בלוויין ובטלוויזיה המסחרית.

כולם מדברים על עובדי החדשות המקומיות והצורך לדאוג להם. כרגע, יש להודות בפה מלא, זו הסיבה היחידה שבגללה מישהו חושב שיש צורך בהמשך שידור החדשות המקומיות. אבל הכנסת היא לא חברת השמה, ובהעברת החדשות המקומיות לגופים שענייני היום הם לא העניין שלהם (בניגוד לחדשות 2, 10, או קול ישראל), היא גוזרת עליהם כליה. אין ספק שיהיה עוד גל פיטורים, כי בכבלים ובלוויין יעשו את ההתאמות שלהם, ובטח ובטח שיהיו עוד ייסורים וחוסר ביטחון. זה מה שקורה כשבוועדות הכנסת מתעסקים בחדשות, ובכבלים ובלוויין מתעסקים בחדשנות.