א' הוא בעלים של דירה בבאר שבע שבה מתגוררים זוג סטודנטים. הדיירים מקפידים לשלם את דמי הארנונה לעיריית באר שבע, באופן הפשוט ביותר: הם מקבלים שובר ומעבירים תשלום לעירייה. באופן זה הם התנהלו 14 חודשים. אלא שבפועל התרחש דבר מוזר שהתגלה לאחר עיקול חשבון הבנק של א' על ידי עיריית באר שבע, מהלך מביך שנפל עליו ללא התראה כרעם ביום בהיר.
העירייה, טענה כי לא' חוב של יותר משנה עבור ארנונה לדירתו. הכיצד? זעק א' מולם הרי שהארנונה שולמה במלואה. לא, התעקשו בעירייה, הדיירים אמנם שילמו את הארנונה אך משהנכס לא רשום על שמם הכספים שהעבירו הדיירים נצברו, כך לפי העירייה לזכותם בקופת העירייה ובמקביל נצבר חוב ארנונה.
"אנחנו לא יכולים לעשות אחד ועוד אחד" נימקה המוקדנית באחת השיחות בה דרש לדעת כיצד נעלמה יתרת התשלום. "מדוע אם כן לא החזרתם לדייר את הכסף ששילם?" הקשה א' מול המוקדנית, "כי אנחנו לא יודעים לאן להחזיר לו את הכסף. אנחנו רק מודיעים לו בדבר קיומה של יתרת זכות". אם לא די בכך, א' נדרש לשלם 350 שקל כדמי אכיפה עבור עיקול חשבונו. עשרות שיחות טלפון ביצע א' המיואש עם מוקדני העירייה. כנדרש הוא העביר מסמכים להצלבת יתרת הזכות עם יתרת החוב, בשעה שהוא דורש את מחיקת דמי האכיפה הבלתי מוצדקים.
תגובת עיריית באר שבע: "לפנים משורת הדין, הוחלט לבטל את הוצאות ופעולות האכיפה. אירעו מספר טעויות בהעברת המסמכים לעירייה ובמסירת כתובת הנמען, שיצרו את הסיבות שגרמו לעירייה לפעול כפי שמחייב החוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
