ביהמ"ש העליון, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת בימ"ש לעניינים מינהליים, קיבל לפני ימים אחדים את עמדת משרד החקלאות ופיתוח הכפר שאין לחייב בתשלום ארנונה שטחי מרעה. ההחלטה התקבלה בהסכם פשרה בין הצדדים להליך, חברת ע.נ.ב בשר לבקר בע"מ ומינהל הארנונה במועצה האזורית לכיש.
מוקדם יותר החודש העביר היועמ"ש לממשלה את עמדתו בנושא וקבע כי אין לחייב שטחים אלו בארנונה למעט השטחים הבנויים באותן החלקות. כאמור, עמדה זו התקבלה והייתה בסיס להסכם הפשרה. עם קבלת הסדר הפשרה, מבוטל פסק דינו של המחוזי באותו תיק, שקבע חיוב של 25% מגובה הארנונה בגין שטחי המרעה.
להחלטה משמעות גדולה הן בעבור החקלאים והן בעבור הרשויות המקומיות והאזוריות וזאת בשל היקפם העצום של שטחי המרעה בארץ. כך, על פי נתוני משרד החקלאות, שטחי המרעה מהווים לא פחות מחמישית משטחי המדינה - כ-5 מיליון דונם. עוד על פי הנתונים, ברשות למרעה במשרד החקלאות רשומים כ-500 רועים, ועוד כ-500 רועים במרעה עונתי. העדרים כוללים 60 אלף פרות ו-80 אלף ראשי צאן ברעייה שנתית מוסדרת.
עמדת משרד החקלאות בתביעה הייתה כי בעל הרשאת רעייה בשטחי מרעה אינו חב בתשלום ארנונה על שטחי המרעה. זאת כיוון שהארנונה משולמת ע"י המחזיק בנכס, ובהתייחס לשטחי מרעה, לא ניתן לראות בבעל הרשאה לרעות כ"מחזיק" בשטחי הרעייה לצורך החיוב בארנונה. עם זאת, יש לחייב את בעל הרשאת הרעייה בארנונה בגין המתקנים המשמשים את העדר שנמצא בשטח המרעה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
