לפני כשנתיים, כשפורסם לראשונה שבישראל עתידה להיפתח סוכנות רשמית לייבוא מכוניות פרארי ומזראטי, הורמו לא מעט גבות בענף הרכב. רבים סברו כי אין הגיון כלכלי להשקיע הון בייבוא צמד מותגים עם היצע דגמים אקזוטי ומצומצם, שמחירם מתחיל בסביבות המיליון שקל.
אבל, את הפוטנציאל של מותג רכב בישראל אסור לחשב על בסיס העבר וגם לא על בסיס ההווה, אלא בהתאם להיצע הדגמים העתידי של היצרן. במקרה של מזראטי, בתוך שנתיים מתחילת הייבוא לישראל הפך הפוטנציאל הזה למעניין מאוד, עם השקתה של מכונית הספורט-מנהלים "גיבלי", שפונה היישר לפלח השוק הלא קטן של ב.מ.וו סדרה 5 ומרצדס E. בזכות מחיר התחלתי נגיש, יחסית למותג כמובן, הפוטנציאל כבר מתחיל להתממש ובחודש הבא יקבלו 20 לקוחות ישראלים ראשונים את המפתחות למכוניות גיבלי חדשות - יותר ממכירות המותג בכל השנה שעברה.
מבחינת קבוצת פיאט, החברה-האם של מזראטי, הגיבלי היא המקפצה להסבת המותג מייצור של אלפים בודדים של מכוניות בשנה, לייצור ומכירה של עשרות אלפים. לפיכך הושקעו לא מעט משאבים בסיוע החברה-האחות פרארי והחברה-הבת קרייזלר, כדי ליצור מכונית סלון-יוקרה, שתהיה "הגיונית" ועדיין תשמור על הקסם האריסטוקרטי ועל המוניטין הספורטיבי של המותג.
במבט ראשון, ועוד לפני ששמענו את צליל המנוע (ולכך נגיע בהמשך), נראה כי המשימה הוכתרה בהצלחה יתרה. לגיבלי יש עיצוב חושני וסוער, עם חרטום ארוך שבמרכזו הגריל הייחודי וסמל הקלשון של המותג, ובצדדיו פנסי קסנון צרים, שלא מנסים לגנוב את ההצגה. מאחור יש זנב רחב, נמוך ושרירי, שבתחתיתו ארבעה צינורות מפלט עבים ומרושעים למראה, שמתריסים נגד כל טרנד "ירוק" וידידותי לסביבה שרווח כיום בתעשייה. כל זה שרוע בנדיבות על מרכב באורך של כ-5 מטרים וברוחב של כמעט 2 מטרים.
אנחנו נמנעים בעיקרון מהערות מגדריות, אבל אין ספק שהתגובות לגיבלי ברחוב הישראלי קשורות למינו של המתבונן. נשים מקבלות אותה באדישות בעוד שגברים מפגינים כלפיה תגובות הורמונליות סוערות. אז קוראות יקרות, אנא קבלו זאת בהתנצלות: קשה לנו להסביר מה השם "מזראטי" ועיצוב של מכונית ספורט איטלקית עושה לנו. זה כנראה עניין של טסטוסטרון. וזה עוד לפני שהזכרנו את צליל המנוע.
כמקובל אצל מזראטי, תא הנוסעים הוא סוג של סלון איטלקי יוקרתי לאלפיון העליון, שרק במקרה מתנייד על גלגלים. ריפוד העורף שעוטה את המושבים ואת עמדת הפיקוד רך למגע ומרהיב, דיפוני העץ נראו כאילו נחטבו זה עתה ביערות טוסקנה, והשעון האנלוגי המפורסם בראש לוח המחוונים מזכיר את תהילת העבר. פה ושם אפשר למצוא אזכורים משעשעים ל-DNA ההנדסי של המכונית הזאת. מערכת המולטימדיה עם מסך המגע הרחב, למשל, נלקחה כמעט ללא שינוי מג'יפ גרנד צ'ירוקי החדש וכך גם ידית ההילוכים בעלת התגובה העצבנית.
המנוע: כמו נמר לא מאולף
תא הנוסעים עצמו מרווח למדי, אם כי אולי קצת פחות ממה שניתן לצפות מרכב עם בסיס גלגלים של שלושה מטרים. מנהרת התמסורת הגבוהה של ההנעה האחורית גוזלת מרחב מרגלי הנוסע האמצעי מאחור, ונראה כי המושב האחורי תוכנן כך שיתאים בעיקר לשניים ולא לשלושה. איכות הגימור והייצור מרשימה והיא מבודדת את רעשי החוץ אבל עדיין מחדירה פנימה את צליל המנוע הנפלא.
אה, כן. צליל המנוע. מאחורי הקלשון שבחזית מסתתר מנוע V6 בנפח שלושה ליטר עם טורבו כפול, שתוכנן ויוצר עבור המכונית הזאת על-ידי החברה-האם פרארי. המנוע הזה לא נשמע כמו שום מנוע שלושה ליטר שאתם מכירים. כמו זמר אופרה איטלקי גדול, יש לו מנעד קולי שמתחיל בבס מהדהד בעת שיוט רגוע, עובר לצליל בריטון גברי בעת האצה ומסתיים בטנור דרמטי, כאשר מתחילים לטפס לתחום הגבוה של הסל"ד במצב הספורטיבי.
אפילו בסיבובי-סרק המנוע מגרגר, ונוהם כמו נמר לא מאולף שמישהו החליט לקשור לעמוד. "הסימפוניה לארבעה מפלטים" של הגיבלי היא כה מרגשת, עד שרוב הזמן אפשר פשוט לוותר על מערכת הקול במכונית.
עם 410 כ"ס ו-55 קג"מ של מומנט, שזמינים כבר ב-1,750 סל"ד, ועם תיבת הילוכים שתחת עומס מחליפה הילוכים בקול נפץ כמו במכונית מסלול, לגיבלי החזקה יש ביצועים דרמטיים לא פחות מצליל המנוע שלה. אפס ל-100 ב-5 שניות, למשל, ו-285 קמ"ש בהחלט לא מוגבלים אלקטרונית. גם צריכת הדלק דרמטית בהתאם. בנהיגה נמרצת הגיבלי היא יקירת חברות הדלק עם צריכה ריאלית של כ-6 קילומטרים לליטר.
יש לה גם שלדה רצינית עם בולמי זעזועים נשלטים אלקטרונית, ושלל מערכות בטיחות שהופכות את הנהיגה בה למשימה קלה יחסית, אפילו לנהגים חסרי ניסיון. ההגה כבד מאוד, גם במהירויות חניה, אבל מדויק להפליא, ונהגים תרבותיים יכולים ללחוץ על מתג בשם ICE, שמרגיע את החלפות ההילוכים, מרסן את כוח המנוע ושומר על ספיגת זעזועים רכה ונינוחה. מצב "ספורט", לעומת זאת, כבר דורש מהנהג מיומנות של רוכב רודיאו, שקשור לפר משתולל. הכול עניין של בחירה.
לצד ההנאה והדרמה, נסיעה במכונית כמו הגיבלי על כבישים ציבוריים בישראל היא תסכול מתמשך. ב-150 קמ"ש המכונית הזאת משייטת בפחות מ-2,000 סל"ד ואתה מוצא את עצמך מעביר מבטים עצבניים בין מד המהירות לכביש. האם צצה כאן אמש עוד מצלמת מהירות ש-WAZE טרם עודכן בה? האם ניידת סמויה מסתתרת מעבר לעיקול, או שמא עוד נהג של סיאט איביזה שחורה יתחיל לפתע לזגזג לפניך כשהוא אוחז ביד אחת בטלפון ומצלם את עצמו עוקף מזראטי לאינסטגרם?
המחיר של גיבלי "התחלתית" עם 330 כ"ס מתחיל כבר ב-590 אלף שקל. גיבלי S הדרמטית עם 410 כ"ס עולה 720 אלף שקל. במחירים האלה מקבלים מכונית שיכולה לשמש לא רק כיצרנית אדרנלין דרמטית, אלא גם כמכונית מנהלים שימושית ונוחה, שמהווה אלטרנטיבה ראויה למתחרות בפלח. רק אל תספרו לדירקטוריון שקניתם מזראטי.
מזראטי גיבלי
חלק מהמתחרות
ב.מ.וו 640 גראן קופה
ב-720 אלף שקל מציעה ב.מ.וו את ה-640 גראן קופה, עם מראה ספורט-אלגנט ושימושיות של רכב מנהלים. יש לה מנוע 3 ליטר טורבו בהספק 320 כ"ס ותיבה אוטומטית זריזה, והיא מאיצה מ-0 ל-100 ב-5.5 שניות. גרסת ה-650 עם 407 כ"ס עולה 815 אלף שקל
מרצדס CLS
ב-773 אלף שקל מציעה מרצדס את גרסת ה-500 קופה 4 דלתות CLS. יש לה ממדים נדיבים, נוחות נסיעה, תא נוסעים מפנק ומנוע V8 עם 408 כ"ס ו-61 קג"מ, שמאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש ב-5.2 שניות. ב-660 אלף אפשר למצוא את גרסת ה-350, שאינה איטית בהרבה
יגואר XK
ב-549 אלף שקל ישנה גרסת הספורט סלון של יגואר המוגדשת החזקה, עם 340 כ"ס. היא מאיצה ב-5.9 שניות מ-0ל-100 קמ"ש ומציעה תא נוסעים מפנק. ב-590 אלף יש גם גרסת 5 ליטר V8 עם 385 כ"ס וביצועים עוד יותר נפיצים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
