"היה לנו יותר קשה במשחקי אימון של ימי רביעי מאשר בשבתות"

מכבי ת"א אמנם מובילה את הטבלה בהפרש של ארבע נקודות בלבד על הפועל ב"ש, אבל יהיה קשה למצוא מישהו, אפילו בבירת הנגב, שבאמת חושב כי קיימת אופציה למהפך בטבלה. אלישע לוי מקפיד לפזר אחרי כל משחק ערפל בנוסח "רוצים לבסס את מקומנו בין שש הראשונות". העובדה שמכבי שמטה העונה רק 7 נקודות ועדיין נמצאת בפסגה, למרות שב"ש עם 74% הצלחה (הפתיחה הטובה בהיסטוריה שלה), רק מצביעה עוד יותר על היקף הדומיננטיות הצהובה. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על יתרונות כספיים (גולדהאר), יריבות מסורתיות מתרסקות (חיפה במרחק 14 נקודות, הפועל 16, בית"ר 20), וכדורגל משויף (מכבי ב-32 האחרונות של הליגה האירופית).

לא ידוע עדיין בכמה הפרש תסיים מכבי ת"א מסגניתה בסוף העונה, אבל די ברור שכבר הרבה זמן לא היתה פה קבוצה שעוד לפני מחצית הליגה, ברור לנו לחלוטין שהיא תזכה בתואר.

לרגל האופוריה בקרית שלום, החלטנו לעשות מסע קטן לעבר חמש מהאלופות הכי דומיננטיות שהיו בכדורגל הישראלי.

מכבי נתניה מודל 1970/71: כולם סוגדים לדוביד
מרחק מהסגנית (שמשון): 11 נק'
מלך השערים: מוטל'ה שפיגלר ולייזר שלומוביץ', 13 כ"א

נתניה גילמה כשרון אדיר שהתפרץ בעונה הזו. שנתיים קודם לכן היא כבשה המון שערים, אבל לא השתחלה אפילו למקום השני, והפעם, לאחר מאבקי אליפות מתישים, היא גמרה את הליגה מוקדם מהצפוי. אחרי שליש ליגה פתחה פער של 5 נקודות, ובסיום הסיבוב הראשון ניצחה את סגניתה בטבלה, הפועל ת"א, וסיימה סיבוב עם פער 5. לאחר שני שלישים היה כבר הפער 7 והיריבות נשברו.

חשוב להזכיר: בתקופה הזו העניקו 2 נקודות בלבד לניצחון. ועדיין, נתניה סיימה בפער של 11 נקודות (17 נקודות בתרגום לשיטת 3 הנקודות) מסגניתה. גם אחוזי ההצלחה שלה היו מדהימים לתקופה ההיא: 47 מ-60 נקודות (78.3%).

אף שחקן לא היה דומיננטי מדי בנתניה הזאת. אצל המאמן דוביד שווייצר כולם התחלקו במלאכה, כך שמוטל'ה שפיגלר ולייזר שלומוביץ' התחלקו שווה בשווה ב-26 מתוך 44 הגולים שכבשה. את שער הניצחון על הפועל ת"א במשחק העונה כבש אלברט גזל, שנזכר: "היינו קבוצה טובה. רובנו היינו שחקני בית, חוץ מהשוערים סורינוב וקדוש וחוץ מצ'רנוחה. הקבוצה היתה חזקה. שווייצר השפיע עלינו המון, הוא עשה לנו סוויץ' בראש. הערכנו אותו מאוד. כולם סגדו לו. היינו דור של שחקנים טובים. אם לא היינו לוקחים אליפות בשנה הזו היינו לוקחים בשנה אחרת. היה לנו חתך של שחקנים טובים מאוד במשך 10-12 שנה ברציפות. עובדה שאני בעצמי לקחתי 4 אליפויות".

מכבי נתניה מודל 1982/83: ריצות ליליות בחוף "בלו ביי"
מרחק מהסגנית (שמשון): 14 נק'
מלך השערים: עודד מכנס, 22

האליפות הזו זכורה בעיקר בזכות המשפט המיתולוגי שהעניק המאמן מוטל'ה שפיגלר לכתב ידיעות אחרונות דאז, פיני זהבי: "היום אפשר לומר שהליגה מורכבת ממכבי נתניה ועוד 15 קבוצות". האליפות ב-1983 הדהדה ולא רק כיוון שהיתה האחרונה של נתניה מאז, אלא כי זו היתה העונה הראשונה שבה הוענקו 3 נקודות לניצחון, והפער בין נתניה לבין סגניתה לאחר סיבוב אחד, מכבי ת"א, כבר עמד על 13 הפרש.

נתניה כבשה 54 שערים, ממוצע של 1.8 שערים למשחק, לעומת הממוצע הכללי של 0.98 שערים לקבוצה. עודד מכנס, מלך שערי הליגה באותה עונה, נזכר אתמול: "ברגע שהפסדנו את האליפות שנה קודם לכפ"ס, אמרנו לעצמנו שלא נוכל להרשות לעצמנו את זה שוב, וניקח את זה בסטייל". והוא גם מודה: "היריבות היו מאוד חלשות. עשינו אליפות גדולה אבל כשהסתכלנו על מי רודפות אחרינו, הבנו שאין יריבות".

ואיך זה קרה? "היינו קבוצה מאוד מלוכדת, אבל הבנו שלא מספיק כישרונית. היינו נשארים שעות אחרי האימון כדי לבעוט לשער. לא היו אז 12 יחידות אימון בשבוע, כמו היום, אלא שלוש וחצי - ולכן היינו משלימים. גרתי אז ברחוב איתמר בן אבי. הייתי רץ לחוף הים, ל'בלו ביי', עולה פעמיים למדרגות, וחוזר בריצה לרחוב הרצל, והכל בלילה. ככה עשינו את זה כל יום חמישה שחקנים. במשחק היינו מתחילים חזק מאוד, אחר כך נרדמים, ואז בדקות האחרונות היינו עושים עוד שניים-שלושה שערים".

 מוטל'ה שפיגלר / צלם: משה שי

בית"ר ירושלים מודל 1986/87: אליפות בלי אצטדיון ביתי
מרחק מהסגנית (בני יהודה): 15 נק'
מלך השערים: אלי אוחנה ואורי מלמיליאן, 15 כ"א

במחזור האחרון של אותה עונה הפסידו שתי הראשונות בטבלה. לבני יהודה זה היה הפסד ראשון בעונה, ולבית"ר ירושלים הפסד שני בלבד. ועדיין פער הנקודות בין הקבוצות בסיום העונה עמד על 15 (19 ממכבי, 27 מחיפה ו-32 מהפועל...). בית"ר עשתה 19 ניצחונות, בני יהודה עשתה 18 תיקו. זה ההבדל. כבר בסוף הסיבוב הראשון עמד הפער על 9 נקודות, וגם אם הוא צומצם ל-5 במחזור ה-22, זה היה יותר צמצום פסיכולוגי. בית"ר פירקה את הליגה.

יוסי מזרחי, שספג בעונה הזו 27 שערים, יותר משבעה שוערים מקבילים בליגה, יודע בדיוק למה זה קרה, אולי כיוון שבית"ר היתה התקפית בצורה מבהילה ודרסה מה שזז, תוך שהיא כובשת 59 שערים, לצהלתו של המאמן הצעיר והנמרץ דרור קשטן. "עד שישה-שבעה מחזורים לסיום לא היינו משוכנעים שניקח. זה היה דור שחווה הרבה טראומות. למרות שזו היתה אליפות מאוד משכנעת, היינו עם יד על הדופק. אתה לא יכול לקחת אליפות ולהיות דומיננטי כאשר הקבוצות הגדולות האחרות הן טובות מאוד. לא יכול להיות שהפועל ת"א תהיה מצוינת השנה ומכבי ת"א תיקח אליפות בהליכה".

שלושה שחקנים של בית"ר היו בין חמשת הכובשים הטובים בליגה: אוחנה ומלמיליאן עם 15 שערים כ"א, וסמי מלכה עם 13. כששלושתם הפציצו, היה קשה לעצור את המכונה. מזרחי מודה: "המשחקים באימונים ביום רביעי בינינו - התערבות בין הקבוצה שלי, של חנן אזולאי ואודי אשש נגד הקבוצה של אורי ואלי - היו יותר קשים מאשר בשבת. היינו קבוצה חזקה מאוד ששיחקה 30 משחקים מחוץ לבית, כאשר בלומפילד היה המגרש הביתי, והיינו דרגה או שתיים מעל הליגה".

 אלי אוחנה ואורי מלמיליאן / צלם: משה שי

מכבי ת"א מודל 1991/92: האשראם של אברם
מרחק מהסגנית (בני יהודה): 13 נק'
מלך השערים: אבי כהן (הירושלמי), 17

זו היתה האליפות הראשונה של מכבי ת"א אחרי 13 שנה שבהן אפילו לא סיימה כסגנית. אברם גרנט הגיע מהפועל פ"ת וסחף את מכבי לעונה שכמוה לא היתה לה מעולם. במחזור החמישי היו לה 7 נקודות ושני הפסדים, גמגום. ואז התחיל הבום הגדול: 13 ניצחונות רצופים, על כל הקבוצות בליגה, כשהיא כובשת בהם 40 שערים (!). בסך הכל צברה מכבי 75 נקודות (78% הצלחה), כשהיא כובשת 82 שערים, ממוצע של 2.56 למשחק (הממוצע בליגה עמד על 1.39). בין עשרת הכובשים הטובים בליגה היו לה ארבעה נציגים - אבי כהן הירושלמי (17), אבי נמני (15), איציק זוהר (14) ואלי דריקס (13).

נועם שוהם, שהתגלה בעונה זו כקשר אחורי אינטליגנטי, מתמרק: "השחקנים היו רעבים. זה היה הייחוד של אברם גרנט. הוא ידע לבחור שחקנים רעבים ועם אופי של ווינרים. רעב זה מרכיב מספר 1 בהצלחה, ומאפייני הרעב - הדומיננטיות, השליטה, ההתנפלות - גוברים בהמון מקרים על כשרון. אברם בעצמו היה רעב - זו היתה עונה ראשונה שלו בקבוצה גדולה. בתקופה ההיא לא היה לחץ בשטח של היריב, או קשר בונה משחק, וזה פתאום נכנס לליגה דרך גרנט. זו היתה השנה הראשונה ששיחקו ככה ולא היה לזה מענה".

"עמנואל אופיר לצדו של אברם היה פסיכולוג גדול, וידע להיכנס לראש של השחקנים. הוא היה לוקח אותי הצידה והיה מספר לי שאיל ברקוביץ' שואל במקומונים בחיפה 'מי זה בכלל נועם שוהם, הוא לא יכול לשמור עלי'. ולא היה כתוב כלום".

 אברם גרנט / צלם: חנוך גוטמן

מכבי חיפה מודל 2005/06: גארבג'-טיים מתמשך
מרחק מהסגנית (הפועל ת"א): 16 נק'
מלך השערים: רוברטו קולאוטי, 13

ביקשתי מעידן טל לבחור בין עונת 2004/05 בה מכבי חיפה זכתה באליפות על הראש של מכבי פ"ת ומ.ס אשדוד, שלא היו ממש יריבות, לבין העונה שלאחר מכן. הוא בחר ב-2005/06, כי הפעם כן היו יריבות ראויות - הפועל ת"א ובית"ר ירושלים - אבל אז גם נשברו כל השיאים. חיפה של רוני לוי זכתה באליפות שלישית ברציפות, כאשר את הסיבוב הראשון היא מסיימת עם מלוא הנקודות, בהפרש של 12 נקודות מהפועל ומבית"ר של תחילת עידן גאידמק, עם לואיס פרננדס על הקווים. זו היתה אלופה שהוכתרה למעשה הרבה לפני סוף הליגה והפכה אותה לגארבג'-טיים מתמשך.

עידן טל: "כשמגיעה שנה שלישית אתה חושב איך נוכל לרגש את כולם או את עצמך עוד פעם, וזה לא פשוט. כמה אתה מכיר שלקחו שלוש אליפויות רצוף? היה לנו אופי, פלוס מאמן שגם לו יש אופי חזק, ולא ויתר לנו על כלום. זה עניין של כמה אתה רוצה להוכיח שאתה שחקן טוב. רצינו לשמור על הטופ. היו לנו פספוסים במוקדמות האלופות, פעם עם מאלמו ואחר כך עם רוזנבורג, שרצינו להגיע לזה עוד פעם. תוסיף לזה ששחקנים רצו להפיק מזה משהו. לי זה השתלם. בגיל 31 יצאתי שוב לחו"ל, לבולטון, והיו יותר מוכשרים ממני".

 עידן טל ואדורם קייסי / צלם: אבשלום ששוני