זוגיות כגידול ממאיר

"אשתי הפוליטיקאית", ו' 21:00, "הוט 3"

במילה אחת: וואו! עכשיו להסברים: "אשתי הפוליטיקאית" היא אחת מסדרות הטלוויזיה המעולות שראיתי מימיי. ראשית עליי להקדים ולצנן את התלהבותו של הקורא ולומר שאפשר שחלק מהרושם הזה הוא סובייקטיבי: תנו לי סדרה שנעה בין הפרלמנט בווסטמינסטר, מעון ראש הממשלה בדאונינג 10 ופרברי ה"אפר-קלאס" בצפון-מערב לונדון, ואני לא ארצה ללכת יותר לשום מקום בעולם. אלא שאפשר בהחלט שגם מי שהתחביבים הביזאריים שלו אינם כוללים צפייה יומית בחדשות "סקאי" או מעבר על מדורי הספורט של הטבלואידים בממלכה המאוחדת, ימצא עניין גדול במיני-סדרה הזאת, שלא לדבר על הנאה.

מעשה בשר שאפתן, שעומד לבצע תרגיל מבריק ולהשתלט על הנהגת המפלגה. אלא שמהר מאוד מתברר שהפח האמיתי לא נטמן לראש הממשלה המכהן, אלא לו עצמו. בעודו מלקק את פצעי מה שעלול להוביל לסיום הקריירה הפוליטית שלו, מתברר שדווקא אשתו, רעייתו הנאמנה ואשת סודו, זוכה מן ההפקר לכרטיס ליד שולחן הממשלה. מכאן הופך המאבק הפוליטי לכזה שגבולותיו אינם ברורים ומגיע גם לחדר המיטות שבו מנסה הבעל להחזיר לעצמו את השליטה בכל המובנים. כך הופך הסרט הזה מפוליטי גרידא למשהו שגדול בהרבה מסך חלקיו: זוגיות, פמיניזם, הורות ועוד. גם המשחק הוא פשוט אדיר: דיויד טננט (זוכה ה"אמי"), הוא הפוליטיקאי ואמילי ווטסון (מועמדת לאוסקר על "לשבור את הגלים"), האדירה מבצעת את תפקיד האישה השאפתנית-כנועה במפגן משחק שכמותו לא נראה בטלוויזיה במשך שנים. לראות, להקליט ולשמור.

ספרו לי עוד על אריק

סרטי אריק איינשטיין בערוץ MGM, שבת מ-16:00

חבר אמר לי לפני כמה ימים שהדבר הכי טוב שקרה לנו השנה הוא מותו של אריק איינשטיין. "איך טוב?" תהיתי, וההוא השיב: "פתאום ראית כמה המכנה המשותף כאן הוא עדיין גדול מספיק ולא נמוך כלל. אפילו אוהדי בית"ר ירושלים עשו כבוד ומחאו לו כפיים למרות שהוא אשכנזי, תל-אביבי, אוהד הפועל, אפילו ביבי נשמע הגיוני לרגע בכיכר. עם כל הצער שבדבר, פתאום ראינו איך עוד לא הכול כאן נורא כמו שאנחנו אוהבים לחשוב". עד כאן נאום הגבר, ועכשיו, במלאת 30 למותו, הופך ערוץ MGM לראשון שמניח זר על מצבתו בדמות שלושה מסרטיו. השניים הראשונים הם בבחינת "ברווז צולע", לא מפני שהם לא טובים חלילה, אלא מפני שהם רק שניים מתוך טרילוגיה: "מציצים" (16:00), ו"עיניים גדולות" (17:30), ששודרו כאן בסמוך לפטירתו של איינשטיין בערוצים אחרים, הם שניים משלושת סרטי הטרילוגיה התל-אביבית שביים אורי זוהר. חבל שלא טרחו לצרף אליהם כפתיח את "הצילו את המציל". מצד שני, הבונוס שקיבלו הצופים, הוא לא פחות ממרגש: "ניני" (18:50), סרטו הגנוז של שלמה סוריאנו מ-1962 ואחת מהופעות הבכורה של איינשטיין הצעיר על הבד, הוא אחד הסרטים הנשכחים בתולדות הקולנוע הישראלי. הסרט אולי אינו יצירת מופת, אבל הוא מספק הצצה נדירה לתחילת דרכו של איינשטיין הצעיר.