זכו בלוטו, על חשבוננו

אחת לתקופה זולגים לכותרות בתקשורת, ודרכה לציבור הרחב, מספרי האימה של הפנסיה התקציבית במדינת ישראל. פעם מספרים לציבור, כי סך ההתחייבות האקטוארית למיוחסי הפנסיה התקציבית מוערכת ב-900 מיליארד! שקל, פעם אחרת מעדכנים אותנו כי העלות השנתית השוטפת של הפנסיה התקציבית היא כ-20 מיליארד שקל, ובנוסף מגלים לנו כי בישראל חיים 2,646 פנסיונרים הזכאים לפנסיה תקציבית של יותר מ-30אלף שקל בחודש, וכל אלה זאת על-חשבונו המצומק של הציבור הרחב.

יצוין, כי אף שכבר משנת 2004 אין מצטרפים חדשים להסדר פנסיוני הזוי זה, שניתן על-חשבון כולנו, גם הנינים שלנו יישאו בנטל הפנסיה התקציבית, שתתקיים עד שנת 2070. המיליארדים האלה לא מדירים שינה מעיני רוב הישראלים אשר מופגזים חדשות לבקרים בעוולות, ורגילים כי אפילו דוח מבקר המדינה נקבר מדי שנה במגירה.

לפיכך, הם חושבים מה נורא כל-כך בפנסיה תקציבית עצומה לעומת כלל עוולות החברה. רבים רואים בכך מעין כוח עליון שלא ניתן לשנותו, אחרים לא מפנימים באמת את הצרה הלאומית הזאת ואת המחיר האישי שאותו משלם כל אחד מאיתנו מדי חודש, בגין העיוות הפנסיוני האמור. וגם אם חלק ניכר מהציבור מבין היטב את המחיר שהוא משלם הוא אינו מוכן להיאבק למען שינוי המצב. מאבק מוצלח יכול היה לפנות לקופה הציבורית מיליארד שקל בשנה, סכום שנתי שניתן היה להשקיע לטובת הכלל.

אין לנו טענות לעובדים ולפנסיונרים הנהנים מן ההפקר, שהמדינה נתנה להם כרטיס יותר טוב ממפעל הפיס, שזוכה כל חודש באלפי שקלים. ועם זאת, לא מדובר בגזירה משמיים, אלא בהחלטות שערורייתיות של בני-אדם, אשר חלק מנזקיהן ניתנות למזעור, אולם הרפורמות בנושא דורשות אומץ ציבורי.

החלוקה האווילית בדיון הכלכלי הציבורי השטחי של החברה בין האלפיון העליון, המעמד הגבוה ומעמד הביניים למעמד הנמוך אינה רלבנטית לטיפול בבעיה, שכן הנהנים מהפנסיה התקציבית בהווה ובעתיד משתייכים למרבית שכבות האוכלוסייה ובעיקר למעמד הביניים.

אפשר לעשות במדינה דברים. עובדה, כאשר חברת אנרגיה גדולה במשק קיבלה לפני שנים רישיונות לחיפוש גז בנזיד עדשים, הוכיחו קברניטי המדינה כי הם מסוגלים לשנות הסכמים לטובת המשק, הן קדימה והן רטרואקטיבית על כל הכרוך בכך בהווה ובעתיד.

כך גם התרחש ומתרחש בסוגיית "קציר המלח" והתמלוגים מאוצרות הטבע של המדינה, הממשלה איתרה עיוותים כלכליים שנעשו בעבר והיא פועלת לתקן אותם. אפילו כאשר החליטו לחתוך מיליארדי שקלים מקצבאות הילדים על מנת לאזן את הגירעון הממשלתי ללא מבחן הכנסה לנפש, המדינה חתכה בבשר החי.

עיוות מפלצתי

והנה, דווקא כאשר מדובר בעיוות מפלצתי ושמו פנסיה תקציבית כולם פוחדים להתמודד עם הנושא. משום-מה הרבה יותר קל לתעב את הפירמידה של אנשי עסקים כנוחי דנקנר, יצחק תשובה והאחים עופר, וליטול את קצבת הרש של מאות-אלפי משפחות מאשר לומר לאלפי בתי-אב בישראל, "חברים, ולפעמים החגיגה נגמרת". סיטואציה כזו עלולה להקים על ממשלת ישראל סכסוכי עבודה קשים והתנגדות קשה של מוקדי-כוח מרכזים בחברה.

מדינת ישראל צריכה לדאוג כי כלל העובדים הפעילים הזכאים לפנסיה תקציבית, יפרישו ממחר כספים משכרם לפנסיה צוברת, כמו כל אדם עובד אחר במדינה. עליה להימנע מלפגוע בפנסיונרים-לעתיד המשתכרים עד פעמיים-שלוש מהשכר הממוצע במשק, אולם תמלוגי הפנסיה של אלו המשתכרים שכר גבוה יותר צריכים להיקטם על מנת שהחטוטרת שכולנו סוחבים על גבנו הקורס תשתטח ולו במעט.

הכותב הוא האסטרטג הראשי בקבוצת איילון