פרצה הקוראת לחגיגה פרועה

זו הולכת להיות אחת ההכרעות הכלכליות, הערכיות והחשובות ביותר בעשור האחרון. זו עומדת להיות אחת ההחלטות הבולטות שנוגעות ללב-לבה של מערכת היחסים הרעועה ממילא בין המדינה לבין אזרחיה בתחום הבריאות (ובכלל) וזו ההמלצה שאמורה לגבש ועדת גרמן, הוועדה שהוקמה על ידי שרת הבריאות כדי לקבוע אם להחזיר את שירותי הרפואה הפרטיים לבתי החולים.

על גרמן ועל חברי הוועדה שלה מופעלים לחצים כבדים ע"י מנהלי בתי החולים, במיוחד ע"י שלושת מנהלי העל של בתי החולים הגדולים בישראל (איכילוב, שיבא ורמב"ם). בשיחות סגורות הם בטוחים שגרמן בכיסם, והביטחון, הכוח והעוצמה שלהם כה גדולים, שהם אף שכרו משרד יחסי ציבור כדי לקדם את משנתם בנושא השר"פ. "גלובס" מיפה את מערך הכוחות בוועדה שנוטה לשוויון, אבל משקלה של גרמן ושל פנינה קורן, לשעבר העוזרת האישית שלה, כה דרמטי, שהן עשויות להטות את הכף.

לכאורה, הכנסת שירותי רפואה פרטיים לתוך בתי החולים, במגבלות וברגולציה מתאימה, יכולה לשרת גם את בתי החולים וגם את הקליינטים שלהם, החולים, אבל זו תמונה די מעוותת של המציאות. בתי החולים הגדולים הפכו למפלצות שמשרדי הבריאות והאוצר מתקשים לפקח עליהם ועל מנהליהן. הם מגלגלים מיליארדים, רובם כמובן מכספי ציבור, וחלק ממנהליהם עושים, פחות או יותר, ככל העולה על רוחם, לעתים לא מעטות בתוך צפצוף על חוזרים ותקנות של משרד הבריאות.

לא רבים יודעים שבתי חולים דוגמת איכילוב, שיבא ורמב"ם הפכו עם הזמן לסוג של תאגיד פיננסי. תחת בית החולים הציבורי כביכול קמו "תאגידים רפואיים" בשמות משעשעים כמו "קרן מחקרים רפואיים, פיתוח תשתית ושירותי בריאות ליד המרכז הרפואי" או "חוג הידידים של המרכז הרפואי" (חוג הידידים, בדרך כלל "ידידים" עשירים מאוד-מאוד, מרכז את התרומות לבית החולים).

לכל תאגיד-עמותה יש מערכת כספים נפרדת ומקבלי שכר נפרדים ואינטראקציה כספית לא ממש ברורה די צורכה בין בית החולים (תאגיד העל) לחברות הבנות שלו כביכול. ספק אם משרדי הבריאות והאוצר מסוגלים לפקח על העברות הכספים האדירות בין הגופים הנפרדים, אף שהם מייצגים בית חולים אחד ולכאורה אינטרס אחד.

הנה דוגמה פעוטה, ממש זניחה, אבל גם ממש מעצבנת. אפילו שירותי החניה של בית החולים שיבא הפכו לביזנס לאחר שבית החולים הקים את "חברת שיבא משק וחניה בע"מ" ב-2010 במטרה לתפעל חניונים של בית החולים. אגב, זה ביזנס לא רע: הוא הניב בשנת 2012 הכנסות של כ-21 מיליון שקל שמחציתן זרמו למדינה במסגרת ההסכם בין שני הצדדים.

הכנסת שר"פ לבתי החולים במתכונת היחסים הזאת, שבה המדינה מתבטלת ומתכופפת מול בתי החולים הגדולים שלה, אינה באה בחשבון. לנגד עיניה של גרמן צריכה לעמוד תמיד הדוגמה הרעה של הדסה עין כרם, בית חולים שהונהג בו שר"פ קיצוני, בשעות העבודה של הרפואה הציבורית, 24 שעות ביממה. חולים מנותבים ישירות לבור הכסף, גם בטיפולים הכי פשוטים.

ההכנסות של הדסה משר"פ ומתיירות מרפא כבר הגיעו ליותר מ-20% מפעילות בית החולים והתוצאה הייתה עגומה: בית החולים נמצא היום למעשה בפשיטת רגל, משווע לעזרה מהמדינה, מאיים בפיטורי מאות עובדים, אבל רופאיו הבכירים מרוויחים סכומים דמיוניים של 400, 500 ו-600 אלף שקל בחודש מהענקת שירותי רפואה פרטיים גם בשעות עבודתם הציבורית. ערכי הרפואה השוויונית והציבורית נדחקים הצדה. הרופאים, לפחות חלקם, רואים רק דולרים ושקלים מול העיניים, בואו נקווה שתמיד בלבן.

יעל גרמן אינה יכולה לפעול נגד האינטרס הציבורי ולתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של הרפואה הציבורית בישראל. היא אינה יכולה לאפשר שר"פ בבתי החולים כי בשלב הזה הפעלת שר"פ גם במתכונת מוגבלת תהיה כמו פרצה הקוראת ל... זו תהיה פרצה הקוראת לחגיגה פרועה, בלתי מידתית ולא ערכית על חשבון החולים שלא יכולים לקנות את בריאותם בכסף.