בעבר, את העסקים הפרטיים הקימו חולמי חלומות. היום נראה שפתיחת עסק קטן היא מפלטם של אלה שלא מצאו ג'וב במשרד ממשלתי או משרה באחת החברות הגדולות. מה שאכתוב להלן, לא מתייחס לקהילת ההיי-טק והסטארט-אפ, אלא למאות אלפי עוסקים שאפשרויות הצמיחה שלהם מוגבלות מלכתחילה, כגון נהגי מוניות ומשאיות, בעלי חנויות וסיטונאים, מנהלי חשבונות ועורכי דין, גרפיקאים ובתי דפוס, אמנים ושחקנים ועוד.
בימים אלה, יוצאים השכירים במבצע "למען העסקים הקטנים", מה שמזכיר קצת ימי התרמה לאיל"ן או אקי"ם, אותו קו מחשבה: אנשים במצוקה - אז נעשה להם טוב באמצעות מס שפתיים במודעות ענק ותשדירי שירות.
קחו אחד כמו עמיר פרץ (שכיר סדרתי ששכרו משולם לו כל כל ימיו מהקופה הציבורית), שאלפי עסקים ניזוקו קשות בעקבות תמיכתו בהשבתות הנמלים הגדולות בשנים עברו, נכון שהוא מלמל משהו לאחרונה בעניין העסקים הקטנים? גם לאחות התאומה שלו לשעבר, שלי יחימוביץ' נפל לאחרונה האסימון בעניין, חבל שלא נזכרה בנו לפני הבחירות. וכמה עסקים קטנים סגרו המנהלים השכירים של הבנקים בשנה החולפת ?
קראתי חלק מה"תוכניות" למען העסקים הקטנים: מרביתן מייצרות עוד ביורוקרטיה ועוד עבודה לשכירים (פקידי הממשלה ונותני החסות) וכן , גם עבודה בעיניים.
לדעתי העזרה הגדולה ביותר שהשכירים יכולים לתת לעצמאים היא לא לעשות כדלהלן:
לא לגבות תשלום עבור טפסי מכרז: לדוגמה מכרז של רשות שדות התעופה מחודש פברואר האחרון להפעלת "דוכן חפצי נוי": דמי השתתפות במכרז היו 2,500 שקלים (למה לכל הרוחות?). הם אף הגדילו וכתבו סעיף "העדפה לרשתות". אתה הבנת את זה בעל עסק קטן? או למשל עיריית תל אביב שהוציאה מכרז לשכירת קיוסק בשדרות רוטשילד תמורת 500 שקלים לפני כמה חודשים.
האם יעלה על הדעת לבקש משכירים כסף עבור שליחת קורות חיים? למה כשעצמאי הולך ל"אודישן" הוא צריך לשלם על כך? כתבתי בנושא זה ל"סוכנות לעסקים קטנים", ובדצמבר 2011 ענתה לי נעמי הימיין רייש שהמשרד "יבחן לעומק" את הנושא. שנתיים חלפו ואני ממתין. חשוב לציין כי בהתאם לתקנה 18ב' לחובת המכרזים לא מצוין שחובה לקחת תשלום, אלא ש"ניתן לקחת תשלום סביר". מתוך הנחה שבמכרז ממשלתי מתחרים בממוצע 200 משתתפים , למה לכל הרוחות לגזול את כספם של 199 המאוכזבים? מה בדיוק עושים עם הכסף הזה?
לא ל"הסדרי חובות": כך הבנקים מכנים את תופעת סגירת אלפי עסקים במדינה, לפעמים בגלל סכומים מגוחכים. נשאלת השאלה: מה הם עושים חוץ מתהליכי גביה דורסניים? הרי הבנקים הם גם לקוחות ענק במשק הישראלי, ואם בית דפוס "חייב" לבנק 100 אלף שקלים - האם לא פשוט יותר להזרים לו הזמנות כדי שיוכל להחזיר את החוב? אבל כידוע הבנקים אוהבים להרוויח גם מהצרות שלנו, וככל שאין לך - אתה משלם יותר. הלוואה לשכיר זולה משמעותית מהלוואה לעסק קטן . למה ? תשאלו את ציון קינן .
לא לארנונה "לעסקים": מדוע תעריף הארנונה לעסקים גבוה יותר מארנונה למגורים? למה הסנדלר למטה צריך לשלם פי עשרה מהשכיר המתגורר בפנטהאוס למעלה?
לא לתקנות יבוא מיותרות: למה לתזז יבואנים עם תקנות מיותרות? כמה הקפדה על קוצו של יו"ד קיימת בספר היבוא, ברובן המכריע תקנות פתטיות מתקופת המנדט? כמו למשל התווית המיותרת שאנחנו נאלצים להצמיד לטקסטיל במתפרה שבשדה התעופה - זה פוגע רק ביבואנים קטנים שמביאים כמויות קטנות, פוגע באיכות המוצר ובאיכות הסביבה, מיותר לחלוטין מבחינה צרכנית (הוראות כביסה מופיעות בשפת אייקונים וסימנים בינלאומית) ומייקר בכמה שקלים את המוצר לצרכן.
לא לבלעדיות למכון התקנים: המוסד הזה הפך למס עקיף של כל העוסקים בסחר בינלאומי. אפשר לכתוב ספר רק ממה שאני יודע מסביבתי הקרובה. תשאלו יבואן צעצועים אם יש קשר בין הבטיחות כביכול של מוצריו לבין מה שבאמת קורה בין כתליו של המכון הכוחני הזה. וזה מזכיר לי שבשנות ה-80, ייבאתי לארץ מחשבוני כיס שהיו חייבים את בדיקת המכון. "הבדיקה" הסתכמה בעמידה בתור לצורך תשלום. "הבודק" מעולם לא ראה את המחשבונים שלי. בינתיים מישהו הבין שזה מיותר ומחשבון כיס "פטור מתו תקן" אבל השיטה עדיין עובדת.
לא לאגרת שילוט: ממש כמו שבמגרש חניה נותנים "שעה ראשונה חינם" אפשר לתת לעסקים "מטר מרובע ראשון חינם" הכוונה כמובן לשלט. ככה זה כשבאמת רוצים לעזור לבעלי עסקים קטנים.
והחשוב מכל: הגדרת תפקידים. הגיע הזמן שהפקידים במשרד התמ"ס, ברשות הנמלים, ברשויות המקומיות, ובשאר הרשויות יבינו שהם עובדי ציבור - הם שם בשבילנו. אנחנו "עושים" את הכלכלה והם אמורים לתת לנו תמיכה (או שירותים). וזה כולל גם את פקידי המס שנכנסים בתוקף תפקידם לבתי עסק "לצורך ביקורת", ומתנהגים כמו מפקדים בצבא.
מי שפותח עסק לא צריך להרגיש שהוא נכנס לשדה קרב, אלא למרחב פקידותי ידידותי ותומך, לזירת הזדמנויות ואתגרים יצירתיים.
לצערי יש בעלי עסקים קטנים שכבר לא ייהנו מעזרה כלשהי, חלקם הרימו ידיים ופרשו, חלקם עברו לבדוק תיקים בכניסות לקניונים, חלקם מתו משיברון לב ושמישהו יפרסם פעם סטטיסטיקה כמה עצמאים התאבדו במדינה ? משה סילמן, זוכרים?
אין ספק, אחוז העניים בקרב העצמאים גדול, חלקם עדיין לא יודעים זאת.יש להפסיק לעשוק אותם היום, למען המחר של כולנו, שכירים ועצמאים כאחד.
* הכותב הוא בעלים של העסק הקטן: "ערמון מוצרי פרסום".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
