כדאי לנו שוק פיננסי מגוון

מחקר בחן השפעה של מבחר על צריכה: במעדניה מפורסמת בסאן פרנסיסקו יצרו שני מצבים - מבחר של 6 ריבות שונות ומבחר של 24 ריבות שונות ובחנו כמה אנשים מתעניינים בריבה וכמה בפועל רוכשים ריבה. התוצאה אולי לא תפתיע אתכם אבל הרבה יותר אנשים התעניינו כשמבחר הריבות היה גדול יותר, אבל הרבה יותר אנשים רכשו כשמבחר הריבות היה קטן.

מרבית האנשים בארץ שיש להם תיקי השקעות, נעזרים בקרנות נאמנות כמכשיר השקעה עיקרי של נכסיהם. 228 מיליארד שקלים מושקעים כיום באמצעות יותר מ-1,200 קרנות נאמנות ולא בכדי.

קרנות נאמנות מאפשרות פיזור ומאפשרות ניהול מקצועי וממוקד במחיר תחרותי. ובכל זאת קרנות נאמנות מציבות בפני המשקיע/ה כמה התלבטויות לא פשוטות: ראשית יש לבחור באיזה אפיקים להשקיע - אג"ח, מניות, ישראל, חו"ל. ואחר כך צריך לבחור איזה מתוך עשרות הקרנות האפשריות בכל קטגוריה תתן את המענה הטוב ביותר לאפיקים שנבחרו.

בניגוד לסיפור הריבות, רובינו לא נרתעים מהצורך לבחור בין למעלה מ-1,200 אפשרויות מכיוון שרובינו לא משקיעים יותר מידי זמן וחשיבה בבחירת הקרנות. ככלל אנחנו סומכים על מערך הייעוץ של הבנקים או על מנהלי השקעות שיבחרו בשבילנו נכון.

באנלוגיה אנחנו שולחים מישהו אחר למכולת לעשות בשבילינו את הקניות. מי שעושה עבורנו את הבחירה, היועצים בבנקים נהנים מתמיכה של מערת קבלת החלטות משומנת היטב. בשנים האחרונות בעקבות השינויים הרגולטוריים השקיעו הבנקים בישראל משאבים מרובים בבניית מערכות דרוג מורכבות. המערכות תורמות הן לצמצום ההיצע המוצג ללקוח וכן תיאורתית מגבילות את השונות בייעוץ והסיכון לטעות משמעותית בבחירה.

טוב שיש מערכות שעוזרות \לא ללכת לאיבוד בעושר האפשרויות וטוב שהן מגוונות אבל צריך לזכור לא להזניח את הפרטים הקטנים. במציאות, שני לקוחות שיגדירו בשני בנקים שונים את אותו פרופיל העדפות וצרכים ייצאו, בסבירות גבוהה, עם תיקים המושקעים בקרנות שונות. כמעט לכל בנק יש מערכת דירוג משלו כשהמערכות נבדלות על סקאלה רחבה של פרמטרים: החל מתדירות העידכון - מפעם ביום לפעם בחודש למשקלות שמקבלים פרמטרים שונים כגון התשואה בחודשים האחרונים, התשואה בשנה האחרונה, בשלוש שנים, מדד שארפ, דמי ניהול וכדומה. האמת היא שאין שיטה אחת טובה ונכונה לכל מצב ולכן הפערים בין המערכות הגיוניים.

לקנות קרנות נאמנות, לפי מערכות הדירוג בלבד, זה כמו לנהוג כשהחלון הקדמי חסום תוך צפייה במראה האחורית. לצערנו אי אפשר בשוק ההון לנסוע ברוורס שאז כולנו היינו יכולים להרוויח הרבה מאוד כסף. מערכות הדרוג חשובות כמו שהמראות ברכב חשובות, עדיף לא לקבל החלטות השקעה בלעדיהן אבל, בכל זאת, מה שחשוב יותר זה ניתוח נכון של הצרכים הפיננסים שלנו ואיך אנחנו מעריכים, בהסתכלות קדימה, את הצרכים הפיננסים האישיים שלנו, את ההתפתחויות בשוק ההון ורק אחרי זה הביצועים ההיסטוריים.

העובדה שאין שיטה אחת טובה והנגישות לפרמטרים המרכיבים את הדרוג נותנים ללקוח החרוץ כלים להיות צרכן פיננסי טוב יותר ולנצל עד הסוף את ריבוי הפורמטים והאפשרויות העומדות לפניו:

נניח שאנחנו מחפשים קרן מנייתית לחצי שנה (הכסף מיועד לחופשת הקיץ אם נרוויח הרבה כסף נוכל לשדרג את החופשה ואם נפסיד נסתפק בקמפינג על שפת הכינרת) גם אם הקרן קיבלה ציון כולל נמוך ייתכן כי דווקא בטווח הקצר הביצועים שלה מבריקים ובהנחה שמומנטום בשווקים בדרך כלל נמשך מספר חודשים הרי ייתכן, שלצורך המידי שלנו, קרן כזו מתאימה מאוד.

אם לעומת זאת אנחנו מחפשים קרן מנייתית להשקעה ארוכת טווח, כחסכון לילידינו, הרי שגם אם הקרן קיבלה ציון כולל שאיננו בראש הטבלה (לדוגמא כי היא שמרנית והשוק טס) נרצה לתת משקל יתר למדד שארפ ולביצועים ארוכי הטווח שלה.

כאנשים, יותר מידי אפשרויות מבלבלות אותנו וגורמות לנו לדחות החלטות או להיתלות בקבלת ההחלטות בעוגנים שהם לאו דווקא מייצרים אופטימיזציה.

בכדי לייצר אופטימיזציה בבחירה של קרנות נאמנות כנראה שהכלל מהפרסומת של מולר "אם לא תשאל איך תדע?" עובד וככול שהיועץ יקבל יותר מידע על ייעוד הכסף, אורך זמן ההשקעה וטעמיכם האישים, כך למרות 1,200 האפשרויות העומדות לרשותך, הסיכוי לרכישת המוצר הנכון לך דווקא יעלה.

* הכותבת היא יו"ר IBI ניהול תיקים