בחורה שמנה זה לא מושך

בשנים האחרונות רווח הטרנד של בחורות מלאות להתלונן על "אידיאל הרזון" שמוצג לנו בתקשורת ולטעון כי גם גוף שמנמן ומלא יכול להיחשב מושך ויפה, אם רק היה מוצג במדיה.

בעיניי, כבחורה בעלת עודף משקל בעצמי, הטרנד הזה נראה מגוחך וחסר טעם. הגיע הזמן להשלים עם זה: אין שום דבר מושך בשומן. אולי פה ושם יש אנשים שמעדיפים נשים מלאות, אבל בואו פשוט נודה בזה: רזה זה יפה.

הבעיה היא לא באידיאל עצמו אלא בחשיבות שמקבלת מידת המשיכה שלנו בתחומים שאין להם שום קשר להופעה חיצונית.

אחד הטיעונים החזקים של מובילות הטרנד הוא כמובן: "פעם היה נחשב מושך להיות מלאה". ברור, תראו את הציורים האלה מתקופת הרנסנס, המציגים נשים שמנמנות כמושא הערצה.

אחת התיאוריות להבדלים האלה באידיאלים בתקופות שונות בהיסטוריה ובתרבויות שונות בעולם היא ששומן נחשב לסמל סטטוס והעיד על מעמד כלכלי גבוה ויכולת הישרדות גבוהה יותר, ולכן תרבויות בהן יש מחסור באוכל נוטות להעדיף אידיאל יופי מלא יותר. במאוריטניה שבאפריקה, למשל, נשים שמנות נחשבות נחשקות יותר, ונערות נשלחות למחנות פיטום כדי להעלות במשקל כדי למצוא חתן.

ייתכן שהיום בתרבות המערב עודף משקל לא נתפס יותר כסמל לעושר או מעמד גבוה אלא כסמל לבריאות לקויה, ואילו הגוף החטוב והרזה נחשב לבריא ויפה. ככה זה, תפיסות משתנות ואיתן האידיאלים.

מעדיפים דקיקות

טענה אחרת שמושמעת היא כי חברות האופנה עושות שימוש בדוגמניות רזות באופן קיצוני ובכך מעודדות הפרעות אכילה. אז קודם כל, רוב הדוגמניות הישראליות הכי מצליחות היום הן לא מהסוג הזה, בר רפאלי ואסתי גינזבורג מייצגות רזון בריא ויפה, וחוץ מזה, מי אמר שהרזון הקיצוני הפך לאידיאל?

מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי גברים דווקא מעדיפים בחורות רזות ובריאות ולא נשים דקיקות ושדופות; ובמחקר אחד, כשנתבקשו גברים לבחור את מבנה הגוף הנשי האידיאלי, ונשים נתבקשו לנחש באיזה גוף יבחרו הגברים, סברו הנשים כי גברים יעדיפו גוף רזה יותר ממה שהם באמת בחרו. כך שלפעמים עדיף פשוט שתשאלו את עצמכן: האם הגוף השדוף הזה שמעטר מודעות בעיתון נראה לי יפה וסקסי? אם זה לא נראה לכן הגיוני, אז זה כנראה לא.

בכל מקרה, אני חייבת לומר שכבחורה שמנמנה, שכל החיים נאבקת בעודף משקל, מעולם לא הייתה לי בעיה עם אידיאל הרזון. אני לא חושבת ש"תוכנתתי" לחשוב ככה, חשבתי ככה מאז שהייתי ילדה קטנה בכיתה א' ורוב חברותיי לכיתה היו רזות. פשוט הסתכלתי עליהן וידעתי שכך אני רוצה להיראות. זה פשוט היה נראה לי יותר יפה. וזה היה הרבה לפני האינטרנט ולפני הפרסומות בטלוויזיה ולפני שידעתי מי זו גל גדות או מי זו בר רפאלי.

גם היום, כשאני מסתכלת על תמונות של דוגמניות רזות, הן נראות בעיניי הרבה יותר מושכות מבחורות מלאות. בחורה כמו מרינה מקסימיליאן למשל נראית לי בתמונות מלפני הדיאטה כבחורה חמודה ונאה, ובתמונות אחרי הדיאטה - יפהפייה וסקסית. ואני לא מרגישה שעברתי שטיפת מוח, ואף פעם לא חשבתי להאשים אף אחד חוץ מאשר את הטבע.

כן, הטבע הלא הוגן הזה, שגורם לחלק מאיתנו להיות יותר יפים מאחרים, יותר חכמים או יותר מוכשרים מאחרים. יש דברים שאנחנו פשוט נאלצים ללמוד לקבל, הטבע לא הוגן, וזו לא אשמתה של הטלוויזיה, ולא אשמתן של חברות הפרסום - ובטח לא אשמתן של בחורות רזות מטבען שמקוטלגות כ"אנורקסיות" על לא עוול בכפן.

לכן, בעיניי הניסיון לשנות את אידיאל היופי הוא חסר טעם, והוא גם לא המאבק הנכון. כי כשאתן אומרות: נכון שאני שמנה, אבל גם אני יכולה להיחשב יפה וסקסית - זה גם אומר: גם אני יכולה להיחשב יפה וסקסית, ולכן גם לי יש לגיטימציה להופיע בתקשורת ובפרסומות ולהפוך לבן אדם ראוי ומקובל בחברה.

המאבק צריך להיות לניתוק המושגים יפה וסקסית מהלגיטימציה להופיע על מסך/במה.

אז אין לי בעיה עם זה שחברות האופנה ימשיכו להשתמש בדוגמניות יפות ורזות כי הן רוצות למשוך את מבטי העוברים ושבים, ובחורות יפות וחטובות, אין מה לעשות, מושכות מבטים, אבל למה זה כל-כך מקובל שלאישה יפה ורזה יש סיכוי הרבה יותר גבוה להגיש חדשות, או תוכנית ריאיונות, או לשחק בסרט תפקיד של מורה/עורכת דין/רופאה וכו', ולמה כתבות על פוליטיקאיות תמיד יקבלו תגובות שמתייחסות למראה שלהן?

למה תוכניות הבוקר, תוכניות האירוח, הריאליטי והשעשועונים מאויישות רובן על-ידי דוגמניות עבר/הווה? למה אין מגישת חדשות לא יפה או רזה? (בלי לזלזל בכישוריהן, ייתכן שהן נשים אינטיליגנטיות ומוכשרות, אבל אני בספק אם אישה מוכשרת ואינטיליגנטית באותה מידה שלא ניחנה במראה כה מצודד הייתה זוכה לאותה הזדמנות).

בקיצור, במקום לומר: גם אני סקסית, וגם אני יכולה לדגמן תחתונים - אפשר לומר: אמנם אני לא רזה ולא תואמת את האידיאל, אבל גם אני יכולה להנחות תוכנית, לראיין, לקבל זמן מסך וכו'.