בבנק ישראל נפלה החלטה

ההתבטאויות האחרונות בכוורת הפיננסית סביב בנק ישראל מביאות למסקנה כי הפור כבר נפל. בנק ישראל והאוצר לא יניחו לשקל להתחזק. השאלות שנותרו פתוחות הן באילו צעדים ינקטו, כמה זה יעלה,אם בכלל, והאם השוק, כלומר הספקולנטים, בעקר השחקנים הזרים יאמינו בכוונותיהם ויקפלו את הפוזיציה.

נתוני הצמיחה שפורסמו בשבוע שעבר הפתיעו רק את מי שרצה להיות מופתע. כבר בתחילת השנה כשדיברו על צמיחה של 3.8% ואפילו 4% טענתי שאם השקל יתחזק אפשר רק לחלום על צמיחה כזאת.

אם ניקח בחשבון ששליש מהצמיחה נובע מתגליות הגז שאינן תורמות מאומה לשוק העבודה ולפריון ושליש נוסף נובע מצריכה ציבורית שתרומתה מועטת, התמונה אפילו עוד יותר עגומה. התאוששות הכלכלה העולמית יכולה לשנות במקצת את התמונה אולם מה שיכול להביא לשינוי של ממש הוא טיפול יעיל באחד הגורמים המרכזיים שהביאו לנתון כה עגום- שער הדולר.

נראה כי כולם כבר מבינים עובדה כל כך פשוטה וחשוב מכך כולם מבינים שזה לא גורל משמיים. צריך קצת להכיר את הכוורת של מקבלי ההחלטות בצמרת הכלכלית שלנו על מנת להבין שאנו עומדים לפני שינוי של ממש. אחרי ששר האוצר יאיר לפיד מכריז מעל מספר במות שהאוצר יפעל להחלשת השקל, אנו זוכים למספר התבטאויות מגורמים חשובים המהווים חלק מהכוורת.

ראשון הגיע פרופסור אלכס צוקרמן חבר הוועדה המוניטארית של בנק ישראל ומציע לקבוע רצפה לשער הדולר.הוא מדגיש כמובן שזו דעתו הפרטית אבל...אחריו מגיע פרופסור צבי אקשטיין, המשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל וטוען גם הוא כי יש לקבוע רצפה לדולר.

פרופסור אקשטיין משמש כיועץ לשר האוצר יאיר לפיד. הוא גם משמש כדיקן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי. על סגל ההוראה הכפוף לו משתייך פרופסור צוקרמן.עוד חברים בסגל זה הם הפרופסור רפי מלניק ופרופסור ראובן גרונאו.

שלושתם באורח לא מפתיע מכהנים כחברי הוועדה המוניטרית של בנק ישראל. עכשיו אתם מבינים מאין נושבת הרוח?

בינתיים אין השפעה של ממש בשוק המט"ח מכמה סיבות.

הראשונה - אף אחד עדיין לא קורא לילד בשמו. בנק ישראל קורא לזה תנועות חריגות. אקשטיין קורא לזה תנועות הון עקב היציבות המאקרוכלכלית של המשק. כולם מסתובבים סביב הזנב כאילו מדובר בנחש שיכיש אותם אם יקראו לו בשמו.

השנייה שהיא פועל יוצא של הראשונה - אין הכרזה מסודרת ומשותפת לאוצר ולבנק ישראל על אסטרטגיה ויעדים. כל אחד פועל באופן עצמאי וממשיך לעשות את אותן שגיאות שהביאו לכישלון היחסי בהתמודדות עד כה.

והשלישית - בנק ישראל ממשיך לרכוש דולרים באופן נאיבי שמשעשע את כל הפעילים בשוק.עם כוח קנייה של 50-60 מיליארד דולר, כל שחקן מקצועי בשוק המט"ח היה מביא את שער הדולר לרמה הרבה יותר גבוהה מזו בה הוא נמצא היום.

על כן אין פלא שכלכלנים בכירים שלא בילו יום אחד מחייהם בחדר עסקות טוענים כי בנק ישראל נכשל.וזה מביא אותי לנקודה הרביעית. מערכת מקבלי ההחלטות מקיפה את עצמה בכלכלנים שמעולם לא בילו בשטח.

חלקם עדיין מדברים בשפה הקדמונית של כוחות השוק, אחרים מדברים על נתונים כאילו הם מנותקים משער הדולר. איך אפשר לנהל מדיניות שתביא לתוצאות בדרך כזו?

קחו למשל את הניתוח המלומד של פרופסור אקשטיין המציע לקבוע רצפה לדולר בגובה 3.3שקל. לפני הכל מדוע שער כה נמוך? מדוע להזמין עוד התקפה שתפגע בכלכלה שלנו? אם שער שווי משקל כפי שמתאר אותו אקשטיין הוא 3.74 ושער שיווי משקל ארוך הוא 4 ואפילו 4.1 מדוע לא לכוון לשם?

אקשטיין, כמו כלכלנים אחרים, מונה סיבות לא רלוונטיות להתחזקות השקל. ל"מחלה ההולנדית" שעליה הוא מדבר, המתפתחת לכאורה במשק בעקבות תגליות הגז, כבר מצא בנק ישראל מרפא והוא רוכש את כל העודף שנוצר עם התחייבות להמשיך לעשות כך עד 2022.

אז זו אינה הסיבה להתחזקות השקל.

הגורם השני, מכירת חברות הזנק, גם הוא רלוונטי הרבה פחות מכפי שהכלכלנים נוטים לחשוב. אילו היו מכירים קצת יותר את המציאות בשטח היו רואים כי חלק גדול מהכסף, לפחות 50% ממנו, כלל אינו מומר לשקלים. אז גם זו איננה סיבה להתחזקות השקל.

נשאר רק הגורם השלישי - "תנועות הון" שהוא הכינוי הנקי לפעילות ספקולטיבית בהיקף חסר תקדים ושממנה סובל המשק הישראלי.

ביום חמישי רכש בנק ישראל 250 מיליון דולר והצליח להחליש במקצת את השקל. כשעתיים לאחר סדרת ההתערבויות בשוק החל מהלך של התחזקות הדולר כלפי כל המטבעות המרכזיים בעולם. תוך פרק זמן קצר התחזק הדולר באחוז שלם כלפי המטבעות המובילים. גם מול השקל הוא אמור היה להתחזק בעוד מחצית האחוז לפחות אולם הפלא ופלא, לא רק שהוא לא התחזק,הוא אף נחלש קלות! ובכן - לא "תנועות הון", כי אם ספקולציה או יותר נכון מניפולציה במיטבה של הכוחות השולטים בשוק.

אולם למרות כל אלו בשורה התחתונה יש לזכור-הפור כבר נפל ובסופו של דבר תימצא הדרך לעצור את התחזקות השקל. מכאן ועד היחלשות משמעותית בשערו הדרך קצרה.