מנהלים שלא התבגרו

הנה כמה התנהגויות ילדותיות שמנהלים אוהבים לאמץ. שנה חדשה היא זמן טוב להיפטר מהן

שתלטנות ומקוּבעוּת

2013 מאחורינו, ועדיין נראה כי הצרה הגדולה ביותר של מנהלים בימינו היא מיקרו מנג'רינג - מנהלים נודניקים שלא מרפים, לא מאצילים סמכויות, עוקבים אחרי עובדיהם ככל האפשר, משתמשים בכוחם ובעמדתם כדי לבטא בלעדיות על דעותיהם, ונותנים הוראות סגורות וברורות. מנהלים שחושבים שהכל צריך להיעשות בדרך שלהם, ממש כמו שחושבים ילדים בתקופת "גיל שנתיים האיום".

בדרך כלל התנהגויות ניהוליות כאלה מחפות על חוסר ביטחון ומעידות על חוסר בשלות. אולם המנהלים הללו לא רק מתנהגים בעצמם בילדותיות, אלא גם מתייחסים לעובדיהם כאילו היו ילדים: הם כופים על העובדים את דעתם, עמדותיהם ושיטות העבודה והביצוע שלהם, ממש כפי שעושה גננת שמכווינה את ילדיה לצבוע בתוך השטחים המסומנים או לבנות לפי הדגם.

מנהלים שנוהגים כך לא מאפשרים לעובדים שלהם לבלוט בייחודם, ולא נותנים להם טיפה של חופש יצירה בדרך ההגעה לפתרונות ותוצרים. הם מייצרים סביבת עבודה מונוטונית ומשעממת, ומסתכנים באיבוד המוטיבציה של עובדיהם. לעתים המנהלים מודעים לזה, ומרגיעים את עצמם בעובדה שעובדיהם מרוויחים יפה ושזה מחפה על הכל. אולם זו טעות לחשוב שרק כסף - בלא משמעות, תכלית ואתגר - הוא המפתח לשביעות רצונם המלא.

אגרסיביות פסיבית

קשה גם עם המנהלים ששותקים. בדרך כלל קוראים לזה שתיקה רועמת", אבל כשמדובר במנהלים אני קוראת לזה "שתיקה זועמת". למנהלים שמשתמשים בכלי הזה יש יריעה רחבה של סוגי פרצופים, אנחות ומבטים.

עובדת למנהל כזה מספרת: "אני אמורה לזהות מה מצב הרוח שלו לפי כל מיני סימנים חיצוניים. וכשהוא כועס, קשה לפספס. הוא מקצין את זה וכאילו אומר לי בלי מילים - 'אני מיואש ממך', 'את עובדת גרועה', 'רק אותך הייתי צריך לידי'".

המנהלים לא עושים זאת משום שהם מתביישים או מתקשים להתמודד עם ניהול עובדיהם, אלא משום שזה מבחינתם כלי לגיטימי להעברת מסרים. בפועל הם לא מרוויחים כלום מהכלי הזה, הוא כמעט אלים, מיותר, מענה, וגורם לעלבון ורגשות שנאה בקרב הצד השני. מנהלים שעושים זאת משרים אווירה עוינת ומתוחה על הסביבה, ונתפסים כפריקים של שליטה וכדמות זעופה ומאיימת שקשה לצפות מתי תפתח את פיה ומה הדבר הנורא שיצא ממנו. התקשורת עמם קלוקלת, ואף אחד לא מרגיש בנוח לדפוק על דלתם - ולא רק בימים שבהם הם ב"התקף שתיקה זועמת".

במקרה הטוב העובד יודע מדוע המנהל כועס עליו משום שדיברו על כך, אך המנהל לא מסוגל לסלוח וממשיך לשדר את כעסו במשך זמן רב באופן מוגזם. במקרה הגרוע העובד כלל לא יודע מה פשר הכעס, ורק מחכה שההתקף יחלוף. במקרה כזה אין לעובד שום מקור ללמוד ממנו ולשנות את התנהגותו הבעייתית.

זו התנהגות ניהולית ילדותית שמובילה להסלמת המצב הבעייתי מלכתחילה, ופוגעת גם בתפקוד המקצועי: מספיק שמנהל ינהג כך פעמיים-שלוש בשביל שיתויג כמנהל קשה שאין טעם להתאמץ בעבודה כדי לספקו, ובהתאם לכך המוטיבציה יורדת והביצועים נפגעים.

השתפכויות מעיקות

זהו המקרה ההפוך: "אני אוהבת אותך ומעריכה אותך", "תודה על כל מה שאתה עושה", "נשיקות ודרישת שלום למשפחה" - לכל אחד נעים לשמוע מילים חמות, אבל יש דברים חשובים ובסיסיים שעובדים צריכים בתקשורת עם הבוסים שלהם, וכשאלה אינם, המחמאות נותרות ריקות.

עובד שהכרתי סיפר שהמנהלת שלו נוהגת לעשות זאת לעתים קרובות. היא מנשקת את העובדים כשהיא פוגשת אותם בבוקר, שולחת להם הודעות עם מילות חיבה מוגזמות, אך כשבאמת צריך אותה - היא לא נמצאת, לא קשובה או לא נותנת גיבוי כשצריך.

עובד מספר: "מה זה עוזר לי שהיא שולחת לי הודעות תודה ואומרת לי אלף פעם שהיא מעריכה ואוהבת אותי, אם כשאני צריך אותה כדי לגבות אותי מול המנכ"ל, או כשיש בעיה ואני צריך עזרה, היא אף פעם לא זמינה?".

עובדת אחרת מספרת: "התחושה היא שהיא משתמשת בכלי הזה כשיש לה בשורות רעות, כמו 'אין אישור להעלאה' או 'יש בעיה עם שעות העבודה שלך'. זה כמו ילד שעושה משהו שאמא שלו לא מרשה לו, וכדי שהיא לא תכעס עליו, הוא אומר לה שהוא אוהב אותה בפנים חמודות".

אכן, התנהגות ניהולית כזו נחווית ככלי מזויף שהמנהלת משתמשת בו רק כדי לייפות את המציאות, כבמצב של קידום דמה. הבעיה היא גם בפידבק הריק - "אני מעריכה אותך", "תודה על כל מה שאתה עושה". כשהפידבק אינו ספציפי וסמוך לביצוע המוצלח, העובד לא יודע מה עליו להמשיך לעשות כדי להתחבב על מנהליו, ולא לומד מכך דבר.

יתרה מזו, לא לכולם זה מתאים. להבדיל ממקרה של קשרי משפחה, לא אמורה להיות בארגון אווירה של אהבה ללא תנאים, וחיבוק אימהי לא באמת מפצה על מצב של חוסר משאבים.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה.
פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.