עמדה / רן דגוני: העניים בארה"ב - לוזרים, עצלנים, נטולי כיוון?

האם האביון אשם בעוניו? האם מי שנסמך על קצבת סעד של המדינה כדי להאכיל את ילדיו דן אותם לדלות נצחית?

המפלגה הרפובליקאית, כמחצית מהיקום הפוליטי בארה"ב, משיבה על השאלות האלה בחיוב ומוסיפה לבנות מסד אידיאולגי להעמקת סבלם של עשרות מיליוני אזרחים, שהסירות שלהם לא התרוממו אף פעם עם גאות כלכלית. מפלגתו של אברהם לינקולן, משחרר העבדים, היא עתה מפלגתם של מדכאי החלכאים.

"אני מודאג מהעובדה שמתנהלת (בארה"ב) מלחמה נגד העניים; ההיגיון שלה הוא, שאם אתה עני, אתה, איכשהו, גם עצלן ואדם חסר כיוון בחיים". לא הנשיא הדמוקרטי הנוכחי אמר זאת, אלא דווקא רפובליקאי שמרני, מושל מדינת אוהאיו, ג'ון קסיץ' שמו, שאינו אזוק לכבלי התקינות הפוליטית של השמאל. נאמנה עליי עדותו של נחתום זה על העיסה הרפובליקאית, אף על פי שהוא לא העז להאשים במפורש את אחיו למפלגה.

השכנות האינטימית בין עושר לעוני, בין אלה שיש להם הכל לבין משוללי נכסים ולעיתים נטולי פת-לחם, היא כמובן חלק חשוב במרקם החיים הגלובלי. תמיד הייתה. חסרי קורת גג מקלקלים את קישוטי חג המולד בשדרות המפוארות של מהנטן והפאבלות מכתימות את יופיה של ריו. רוב מדינות תבל מתמודדות עם העוני, במידות שונות של הצלחה. בארה"ב מקדם הימין הרפובליקאי, בהצלחה לא מבוטלת, את המלחמה בעניים.

על פי נתונים ממשלתיים, נכונים ל-2012, 15%, או 46.5 מיליון, מתושבי הארץ העשירה בעולם מוגדרים עניים. שיעור העוני בקרב אמריקאים בני 18 ומטה הוא 22% (בהשוואה ל-20.5% ב-1996).

ארגון "המרכז הלאומי לעוני" מעריך, שמספר משקי הבית שחיים בתנאי מצוקת "עוני קיצוני" (הכנסה של שני דולר ליום, לנפש, על פי הגדרת הבנק העולמי) עלה מ-636 אלף ב-1996 ל-1.46 מיליון ב-2011, גידול של 130%.

מאז תור הזהב של גטסבי הגדול לא היה הפער בין הדלים לבין השועים גדול כל כך. למשל: ב-2012, גרף המאיון העליון יותר מ-20% מכלל ההכנסות בארה"ב. שמונת העשירונים התחתונים מחזיקים רק ב-7% מעוגת העושר הלאומית והמאיון העליון - ב-40%. וברקע: השחיקה המתמשכת של מעמד הביניים, שרבים מחבריו מוצאים עצמם קרובים יותר מדי לקו העוני בעקבות המיתון הגדול של 2008-9.

מזה עשרות שנים, אך במיוחד אחרי עליית פלג מסיבת התה במפלגה הרפובליקאית והתבצרותו בבית-הנבחרים, נתנו הרפובליקאים מענה אחד למצוקות הקיומיות של דלי ארצם: קיצוצים בתקציבי התמיכה בחלשים. כך גם עתה.

בשבת שחלפה פקע המימון התקציבי לדמי אבטלה למובטלים "ותיקים", כלומר אלה שלא הצליחו למצוא מקום עבודה אחרי שישה חודשי אבטלה. אבי החטא הזה הוא יו"ר ועדת התקציב של בית-הנבחרים, הציר הרפובליקאי פול ראיין, שהתעקש לגדוע את דמי האבטלה לאחת מהשכבות הפגיעות ביותר בחברה האמריקאית מעסקת חבילה על התקציב שהתגבשה באמצע החודש בין הסנט לבית-הנבחרים. 1.3 מיליון מובטלים מוצאים עצמם ללא מקור הכנסה, עם כל ההשלכות האסוניות שכרוכות בכך: אבדן קורת גג וחרפת רעב.

בסוף ספטמבר קיבל בית-הנבחרים, בתמיכה בלבדית של צירים רפובליקאים, הצעת חוק לקיצוץ 40 מיליארד דולר לעשר שנים מתקציב תלושי המזון לעניים, שניתנים לאחד מתוך שבעה משקי בית בארה"ב.

זדון לשמו? חס ושלום, אומרים חלק מהרפובליקאים. הגרעון התקציבי עומד בראש דאגותינו ותקציבי הרווחה הם נטל כבד מדי על גב הציבור. אבל, כפי שמעיר הכלכלן פול קרוגמן, חתן פרס נובל ובעל טור ב"ניו יורק טיימס", כאשר מקשיבים לטיעונים של מחוקקי מסיבת התה ותומכיהם מצטיירת תמונה של אדיקות אידיאולוגית, שרואה בעוני חטא ובעניים חוטאים.

רפובליקאים טהרנים מודים בכך בפה מלא. "בשבילי, הגאות בתלושי מזון בארץ הזו אינה רק סוגיה פיסקלית", אמר הציר הרפובליקאי סטיב סאתרלנד, שהוביל את המאבק לקיצוץ התקציב לתלושי מזון לעניים. "מבחינתי, זה הנושא המוסרי המכריע של ימינו".

הסנטור הרפובליקאי פול ראנד, שלוטש עיניו לעבר הבית הלבן ב-2016, גורס שמתן דמי אבטלה למובטלים ותיקים הוא "שירות דוב", מפני שהמתת הממשלתי מעודד אותם לשבת בבית בחיבוק ידיים. ואילו סנטור רפבוליקאי אחר, ג'יימס אינהוף, אומר, ש"אנשים שבהחלט מסוגלים לעבוד משתמשים בתלושי המזון לקניית בירה".

ריק סאנטלי, שדרן CNBC, נחשב לאב הרוחני של מסיבת התה, בעקבות התבטאות ספונטנית בשידור חי ב-2009, שבה קרא תיגר על הסיוע של ממשל אובמה לבעלי בתים שלא יכלו לעמוד בתשלום משכנתאותיהם. הוא דווקא לא דיבר על הגירעון התקציבי, אלא השתלח בממשל בגין הסיוע שלו ל"לוזרים", סיוע שמטפח "התנהגות גרועה". ופול ראיין, מקצץ דמי האבטלה, אמר באחרונה, שרשת הביטחון החברתי נעשתה "ערסל שמפתה גברים בריאים לעבור לחיים של תלות ושאננות".

פרופ' דניאל ליטל, דיקן אוניברסיטת מישיגן בדירבורן, כתב במאמר שפורסם באחרונה: "השמרנים האמריקאים מגלים עוינות ניכרת לעניים מזה עשרות שנים... אחת הסיבות לחידה הזו היא אידיאולוגיה, אמונה נלהבת ועיוורת ב'שוק'. אם אתה עני במערכת של שוק חופשי, עולה מהאידיאולוגיה הזו שמשהו לא בסדר אתך, שאינך פרודוקטיבי, שאינך ראוי לאיכות חיים גבוהה יותר. קרוב לודאי שאתה מכור לסמים, שואב במרמה כספי סעד, בטלן".

אין פלא, אפוא, שכאשר האפיפיור פרנציסקוס יצא נגד הקפיטליזם החזירי לפני כמה שבועות, במסמך כנסייתי , השתלח בו, בהתקפה חסרת תקדים, ראש לימבו, הכהן הגדול של שדרי הימין הרפובליקאי. הוא האשים את האפיפיור בחיבור מסמך מרקסיסטי, אמר שהשקפותיו "שגויות באופן דרמטי, מביך ומתמיה" והוסיף: "האפיפיור קורע את אמריקה; האפיפיור קורע את הקפיטליזם; האפיפיור קורע את כלכלת הטפטוף מלמעלה, ולאובמה יש אורגזמה".