החוקרת הישראלית שמתיימרת לשנות את העולם המדעי

שני חתני פרס נובל, היועץ של ביל גייטס ומנכ"ל חברה שנמכרה ב-13 מיליארד דולר, נפגשים במשרד. זו לא התחלה של בדיחה, זה המשרד של ד"ר קרין וינר, חוקרת מוח, 35, שעזבה קריירה מרשימה כחוקרת באוניברסיטת סטנפורד כדי להקים את הסטארט-אפ PTENlab. זו חברה ייחודית, שמטרתה לשנות את עולם המדע והמחקר האקדמי. הרעיון הוא להשתמש בכוח המחשב כדי להאיץ מחקר ביולוגי - באמצעות האלגוריתמים החכמים שפיתחה לכריית מידע מתוך מאמרים בתחום מדעי החיים והרפואה, ניתן להצליב ממצאים ולהגיע לתובנות חדשות ולפריצות דרך במהירות גבוהה בהרבה מאשר כיום.

וינר התחילה את הקריירה שלה כחוקרת סרטן באוניברסיטת תל אביב. "בדקתי את פעילותו של הגן met בסרטן המוח מסוג גליומה, סרטן אלים במיוחד. התבססתי על שיטות שמפחיתות את פעילותו של הגן, ובכך מפחיתות את אלימות התאים הסרטניים. למעשה התאים הראו סימנים של חזרה למאפיינים של תאים נורמליים ברגע שהפחתתי את רמת פעילותו של הגן. כיום יש מספר חברות תרופות שמתבססות על אותו גן סורר". עם סיום הדוקטורט המשיכה לפוסט דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד בתחום חקר סרטן למחלות אוטו-אימוניות והפרעות שינה.

- המחקר מרתק והדרך בו עוד ארוכה. למה החלטת לעזוב?

"הכול התחיל מהתסכול המתמשך שלי כחוקרת - אחרי עבודה אינטנסיבית במחקר במשך 14 שנים, ואחרי שבכל פעם שרציתי לחפש מידע על מה ואיך לחקור 'טבעתי' בים של מידע. עם הזמן הלך והתבהר לי האבסורד, שדווקא בתחום החשוב כל כך, שאמור לענות על כל השאלות הקריטיות של ימינו, לא קיימים כלים חישוביים ראויים שיאפשרו לחוקר לעשות מדע יעיל ואיכותי.

"לא הבנתי איך זה שבמדע אין לי את היכולת להשתמש בטכנולוגיות אינטרנטיות שאנחנו כל כך רגילים אליהן מכל תחום אחר. זה הגיע למצב שכשהייתי מזמינה נעליים אונליין היה לי יותר מידע מאשר כשהזמנתי את החומר הבא למחקר בסרטן. הבנתי שאני בתור חוקרת יכולה למצוא ולהגדיר את הכלים האופטימליים שיעזרו לי לעשות מחקר טוב יותר".

- איך קיבלו באקדמיה את קו המחשבה החדש?

"באותה תקופה הייתי על מלגה יוקרתית, ואני זוכרת את הרגע הזה שבאתי לשבת עם הבוס שלי בסטנפורד. הוא חשב שאנחנו עומדים לדבר על דוח ההתקדמות החצי שנתית שאני אמורה להגיש, ואני זרקתי לחלל האוויר את המשפט: 'עמנואל, לא באתי לדבר על הדוח. אני עוזבת, אני הולכת להקים חברה'. הוא היה בהלם. אף אחד לא עוזב מרצונו את סטנפורד, בטח ובטח לא כשיש לו מלגה. אף אחד, אבל אני כן".

"לוותר על עצמי"

וינר נולדה בחדרה לאבא קצין בקבע בחיל הים, רב חובל, ולאמא מורה לאנגלית בתיכון. את רוב ילדותה בילתה על סירות מפרש בחוף של שדות ים, לבושה באפוד הצלה כתום. היום היא נשואה ואם לשניים (10 ו-6), ומתגוררת בפאלו אלטו - צפון עמק הסיליקון, חלקת גן העדן של קליפורניה.

"כשהבן הראשון שלי נולד הייתי באמצע הדוקטורט, אמא צעירה, חדשה במקצוע, לא בטוחה איך לעכל את השינוי, איך להתמודד עם הציפיות. ובשלב הכל כך טעון הזה, אחד מקרובי המשפחה שלי אמר לי שהוא מצפה ממני להיות בבית לפחות שנה עם הילד, ושזו הדרך הכי נכונה, גם אם זה במחיר הדוקטורט. עברו עליי לילות ללא שינה, ניסיתי להבין מה הכי נכון לי. בסופו של דבר חזרתי לדוקטורט כעבור שלושה חודשים, אך כמעט באותה מידה הייתי יכולה לוותר על עצמי.

"לפני הפוסט דוקטורט בסטנפורד, לא רציתי לעבור. חייתי בארץ את החיים המושלמים שלי - דירה קטנה ויפה בתל אביב, משפחה קרובה, המון חברות ילדות. מה יש לי לחפש שם? אבל המעבר היה אחד הדברים היותר טובים שעשיתי בחיים. החיים בקליפורניה פתחו וחשפו אותי לכל כך הרבה אפשרויות".

- מה זה נתן לך ברמה האישית?

"מעבר לכמות ההזדמנויות שהחיים מזמנים לך כאן, החיים בקליפורניה הרבה יותר רגועים. באחת הפעמים, מיד אחרי שעברנו לכאן, יצאתי לארוחת צהריים עם הקולגות מהמעבדה. במהלך הארוחה נשמע רעש די חזק מבחוץ, ואני סובבתי מיד את הראש לראות מה קרה, מתוך מחשבה על פיגוע. כשהסתכלתי סביבי, ראיתי שרק אני הייתי מוטרדת מהרעש הזה. אני בטוחה שהאנשים שגרים כאן לא יודעים מה זה רעש שדומה לרעש של פיגוע, למעשה זו הייתה רק עוד מכונית פורשה שחורה עם אגזוז כפול.

"שנה אחרי שעברתי לכאן, הרגשתי שרמת הלחץ הבסיסי שלי ירדה פלאים, אני אפילו נושמת אחרת. רק כשאתה מחוץ לזה, אתה מרגיש שהיית קודם לחוץ יותר, מקשיב לחדשות פעמיים ביום ובשני ערוצים, מחפש חנייה במשך חצי שעה לפחות, מקבל פנים חמוצות מהפקיד".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי