ממלכת העיוותים של הכדורגל האירופי

עיוותים בכדורגל האירופי בעידן הכסף הגדול לא חסרים. מהמיליארדרים שמרעיפים הון, או החלוקה הלא צודקת של כספי טלוויזיה. אבל יש עוד. עיוותים שמשפיעים ישירות על הכדורגל, ולא זוכים לכותרות.

עיוות מס' 1: המיסוי

אין באירופה חקיקה אחידה בנושא המיסוי, ויש מדינות שתומכות בעקיפין בכדורגל שלהן (אוקראינה, קפריסין, בלגיה, למשל). אלו מחזיקות במדרגות מס מיוחדות עבור כדורגלנים, בגלוי או במסווה (בדנמרק למשל יש מס מופחת בסך 25% במקום 60% ל"עובדים זמניים המרוויחים מעל 150 אלף אירו"). חוקרים מסטנפורד מצאו שיש להבדלי המס השפעה מוכחת על דירוג הקבוצות, אבל חוץ מלרוקן ליגות קטנות כמו הישראלית מכישרונות, זה עדיין לא הפריע יותר מדי. חוץ מטורקיה, אליה מגיעים כוכבים קצת אחרי השיא בזכות מס מרבי מיוחד לכדורגלנים, בגובה 15% בלבד. שכר שנתי של 5 מיליון אירו לדידייה דרוגבה, למשל, עולה פחות מ-6 מיליון אירו לגלטסראיי. בספרד או באנגליה העלות היתה קרובה ל-12 מיליון. ועם עשרה כוכבים בקבוצה, מדובר בהפרשים עצומים.

להעלאת מדרגת המס המרבית בספרד ל-52% יש השפעה ישירה וברורה על בריחת כוכבים לליגות אחרות באירופה. לאן הם בורחים? למונאקו למשל. בנסיכות הזערורית משלמים מס מוגבל מאוד, לפי התמקחות והסכם עם הרשויות המקומיות. רק בחצי השנה האחרונה עברו שישה כוכבים מספרד למועדון המפואר אך חסר האוהדים, בעיקר בגלל השכר שהציע להם האוליגרך דמיטרי ריבולובלב.

עיקר העיוות הוא בתוך הליגה הצרפתית. על פי החוק החדש חייבים מועדונים לשלם החל מהשנה "מס עשירים" בגובה 75% על שכר של מעל למיליון אירו. למזלה של פאריז סן ז'רמן ההגבלה היא עד 5% מהמחזור השנתי, כך שהפריזאים, או יותר נכון הבעלים הקטארים, לא יידרשו ליותר מ-20 מיליון אירו נוספים כמס. אבל למונאקו זה לא נוגע. הסיבה נעוצה בחוקה שמבטיחה עצמאות פיננסית לנסיכות. מונאקו יכולה להמשיך לקנות את מי שבא לה, ולשכנע עם שכר חסר תחרות.

 דמיטרי ריבולובלב / צילום: בלומברג

עיוות מס' 2: הטלוויזיה

חוסר האחידות בתשלומי הטלוויזיה הוא אחד מהנושאים העקומים בכדורגל, ואחד מהגורמים המרכזיים ליצירת פערים כלכליים בין קבוצות. בספרד, בגלל שיטת מכירת הזכויות העצמאית, מקבלות ריאל מדריד וברצלונה כמעט 50% מהסכום הכולל שנכנס מהסכמי טלוויזיה. באיטליה, גם אחרי הניסיון של המדינה לתקן את העיוות בחלוקת כספי טלוויזיה בין קבוצות הסרייה A, עדיין הקבוצות הגדולות חוגגות עם פערים לא סבירים. אבל העיוות הוא לא רק בחלוקת הכספים, אלא דווקא בהעדפת הזכיינים את מי לשדר - דבר שגורם שינוי במעגל האהדה, ובאופן עקיף משנה את הכלכלה של הכדורגל במדינה.

ריאל וברצלונה מחלקות ביניהן בין 75-85 אחוזים מכלל אוהדי הכדורגל הספרדיים. חוזי השידורים איתן יקרים במיוחד, מה שגורם לערוצים לשדר אותן יותר, מה שמייצר יותר פרסום ואהדה לקבוצות, וכן הלאה. זה מה שקרה למנצ'סטר יונייטד עם תחילת הפרמיירליג והשידורים ב-סקיי - ככל שהקבוצה הצליחה יותר, כך שודרה יותר ב-סקיי, שמצדה רצתה למשוך מתחברים, כך נוצרו יותר ויותר אוהדי יונייטד, כך קיבלה הקבוצה יותר כסף בזכות כמות שידורים גדולה יותר, כך ביקשו הספונסרים לפרסם את הקבוצה יותר והכניסו לה יותר כסף - וחוזר חלילה.

המקרה בולט במיוחד בגרמניה. מאז ההצלחה של באיירן בשנות ה-70 היא זוכה לאהדה גוברת. היחסים הטובים של המועדון עם תקשורת וספונסרים קיבלו ביטוי בחשיפה הטלוויזיונית, מספר האוהדים גדל ואיתו הכסף וההצלחה. היום כבר מובן מאליו שהמשחק המרכזי הוא תמיד של באיירן - ומספרי הצופים אפילו בתוכניות הסיכום בשבת מראים קורלציה ברורה ומכריעה לשאלה האם באיירן שיחקה כבר.

מולה, לשאלקה יש יחסים אמביוולנטיים עם התקשורת. למרות שהיא הקבוצה עם מספר האוהדים השני בגודלו בגרמניה, היא לא משודרת כמעט. המצב הגיע למשבר במחזור האחרון של שלב הבתים בליגת האלופות, כשהערוץ הגרמני השני החליט לשדר את דורטמונד. לצאת דווקא למשחק חוץ, מכריע ככל שיהיה, ולא לשדר משחק מכריע על העלייה של שאלקה בבית? זה הגדיש את הסאה. אחרי שאף משחק של שאלקה בשלב הבתים לא שודר, במועדון החליטו להחרים את כתבי ZDF. "הרגשתי שזה לא מספיק אטרקטיבי עבורי, לתת ריאיון לערוץ", אמר המנג'ר הורסט הלדט בציניות, אחרי שזו הוצגה כסיבה לאי השידור.

בגלזנקירשן יודעים את חשיבות החשיפה, וחוששים במועדון משינוי מגמה. כי ירידה באהדה פירושה חוסר אטרקטיביות, שמובילה לחוסר חשיפה, והכסף נוזל בין הידיים כמו חול.

 צילום משחק כדורגל / צלם: רויטרס

עיוות מס' 3: הפיזיולוגיה

עיוות שעולה בשנים האחרונות יותר ויותר הוא העניין הגופני. צ'לסי נכשלה בעונה שעברה, המאמנים די-מתאו ובניטז פוטרו - אבל איש לא הזכיר ש"הבלוז" שיחקו בעונה שעברה מספר הזוי של משחקים רשמיים - 69! באנגליה ובספרד קצב המשחקים רצחני. בגלל גביע הליגה ושימוש במשחקים חוזרים במקום בהארכה ופנדלים באנגליה, ובגלל שבספרד אין גביע ללא משחקי גומלין. מעבר לכך, בשתי הליגות יש 20 קבוצות.

זה נותן יתרון עצום לקבוצות הגרמניות, למשל. בבונדסליגה, על 18 מועדוניה, יש ארבעה מחזורים פחות, שמאפשרים פגרת חורף של שישה שבועות לפחות. לקבוצות יש זמן החלמה ושיקום, והזדמנות להכנה נוספת לקראת שאר העונה. בגלל מספר מוגבל של משחקי גביע, גם אין יותר מדי משחקי אמצע שבוע. אם ניקח את הקבוצות שהעפילו העונה לשמינית גמר ליגת האלופות - שאלקה ולברקוזן שיחקו אשתקד 45 משחקים, דורטמונד 52 ובאיירן 54 בלבד (בעונת טרבל!). יריבתה של באיירן בעוד חודשיים, ארסנל, שיחקה אשתקד בלי להגיע לשום חצי גמר 53 משחקים, אף קבוצה אנגלית לא שיחקה פחות מ-52 משחקים. העונה כבר שיחקה ארסנל 31 משחקים, שניים יותר מבאיירן, ועד לשמינית ביניהן זה כבר יהיו שלושה או ארבעה יותר.

בשאר המפגשים הסיפור דומה: מנצ'סטר יונייטד שיחקה עד היום חמישה משחקים יותר מאולימפיאקוס, הפרש שיכול להגיע לעשרה משחקים עד המפגש ביניהן בעוד כחודשיים. צ'לסי שיחקה כבר חמישה משחקים יותר מגלטסראיי, וריאל תגיע למפגש מול שאלקה עם שניים עד ארבעה משחקים יותר. פ.ס.ז' תגיע למפגש מול לברקוזן עם 4-6 משחקים יותר, וכו'. בשלבי ההכרעה בעונה, ההבדלים הללו יכולים להיות קריטיים.

לעניין הזה, כמובן, יש השלכות כלכליות: קבוצות שמשחקות פחות יכולות להרשות לעצמן סגלים פחות רחבים ויקרים. עוד משהו שמסייע לליגה הגרמנית לסיים כמעט תמיד עם ספרים מאוזנים, בזמן שבאנגליה וספרד שוברים את הבנק.

 וויין רוני, מנצ'סטר יונייטד, פרמיירליג / צלם: רויטרס