כיכר התרבות בתל אביב (המוכרת לרבים עדיין בשמה מלפני השיפוצים, כיכר הבימה) מנגנת מוזיקה קלאסית. צריך אמנם לרדת ממש אל תוך הבור של דני קרוון כדי לשמוע את הבולרו של ראוול ליד הערוגות, אבל זה שווה את המאמץ. את הילדים זה לא מרשים. הם רוצים לאכול. הפיקוק כבר ממתין לנו. אנחנו חוצים את הכביש ונכנסים.
אם מישהו היה מספר לי, לפני כמה שנים, שיבוא יום שבו אקח את שני בניי לארוחת ערב מוקדמת בפיקוק, כשהם רק בני 8 וחצי ו-13, הייתי חושב שהוא השתגע. או שהוא לא מכיר אותי. ובטח לא את הפיקוק. ובכן, החיים מלאי הפתעות. וגם הפיקוק.
הפיקוק, למי שלא מכיר או כבר אינו שייך יותר לאזור החיוג הגילאי הנכון (כמוני למשל, אבל תיכף נגיע לזה), היה, וכנראה עודנו, אחד הברים הכי נחשבים, אופנתיים ומדליקים של תל אביב. את ה"כנראה" הוספתי כאן מכיוון שאני כבר מזמן לא מוסמך בעניין מדד המגניבות של ברים, חדשים כישנים. אבל אפילו בטטת כורסה כמוני כבר יודע היטב שהפיקוק הוא שם דבר בקרב בלייני עירנו, ושהוא כזה כבר לא מעט זמן, יחסית לבר אופנתי.
על הפיקוק חתומה חבורת שמעון משל, אחד מיזמי המסעדות הכי מצליחים ומוכשרים בתל אביב - מי שהביא לנו בין היתר את קפה נוח הברנז'איסטי והכמעט מיתולוגי כבר עכשיו, את מסעדת אורקה זכרה לברכה, שהייתה אחת ממסעדות הגורמה הכי נחשבות וטובות שהיו כאן, ואת רשת הברים ארמדילו תבדל"א, זו שמיטב שתייני העיר עדיין נאמנים לה עד עצם היום הזה. פיקוק הוא ללא ספק הבר הכי טוב של משל, אבל מה לכל הרוחות עושה בר אופנתי במדור ביקורת מסעדות של העיתון הכלכלי של ישראל, ועוד אצל מבקר שגילו הביולוגי הוא 48 והמנטלי 84?
אז ככה. מתברר, ואפילו אליי הגיעה השמועה, שהאוכל של פיקוק עבר שדרוג רציני. מלכתחילה מדובר היה באוכל מצוין, כזה שבתחילת דרכו של הבר היה חתום עליו ערן שרויטמן, מי שהנהיג את המטבח של אותה אורקה שהזכרתי קודם. אבל בתור מי שיצא לו לאכול לא מעט פעמים באורקה, ואפילו לבקר לפני לא מעט שנים גם בפיקוק עצמו, אני דווקא מצאתי את האוכל של הבר האפלולי והמדליק הזה, ובכן, לא יותר מאוכל ברים. טוב אמנם, אבל לא כזה שמצריך התייחסות מיוחדת. ובכן, בזמן שנמנמתי מול המקלט, הספיק האוכל לא רק להשתפר אלא גם להפוך למגוון מאוד.
בואו נפתח קצת את הנושא. לפני כמה שנים נדמה היה שבעולם, או לפחות בתל אביב (מה, תל אביב היא לא העולם...?!) נמצאים בדרכם לזנוח כמעט לחלוטין את קונספט מסעדות היוקרה או השף או איך שלא תרצו לקרוא להם, ולאמץ לחיקם, ולקיבתם, את המנהג המבורך של הפיכת ארוחת הערב בחוץ למשהו הרבה פחות רשמי ומחייב.
במבט לאחור נדמה שההכרזות על מותן של מסעדות הפאר היו מוקדמות מדי. גם אם אין כבר מול ים וקלואליס חדשות, הארוחות הרשמיות והמכופתרות, מי פחות ומי יותר, עדיין כאן איתנו והן לא הולכות לשום מקום. וזה בסדר. אבל זה לא אומר שאי-אפשר, וצריך, אחרת, לפעמים.
וכאן בדיוק נכנס הפיקוק לתמונה. והוא יודע את זה. ולכן הוא פותח את שעריו הנחשקים כבר בשש בערב. ומוציא כיסאות החוצה. ומגביר קצת את האור ומחליש קצת את המוזיקה, שהיא עצמה, בשבע בערב, רגועה ונעימה להפליא. ובקיצור, מתכתב בחיבה גם עם זקנים כמוני ועם הילדים שלהם. והילדים אכן נהנו מאוד. ואתם יודעים מה, גם אבאל'ה )שלא לומר סבאל'ה) לא סבל כלל וכלל.
התחלנו עם כמה מנות גרוזיניות, כמתחייב ממקום שלבעליו יש קשר משפחתי הדוק לעדה הכי שמחה, ואחת הכי טעימות שיש. מנת כיסוני החינקלי בשר אמנם לא עוצבה כמתבקש, עם הצ'ופצ'יק המסורתי - שבו אוחזים כדי לאכול לפחות חמישים כאלה לפי המנהג (אם אתה גבר גרוזיני אמיתי) - אבל הייתה טעימה עד כדי כך, שאפילו לשמרן כמוני לא היה אכפת. גם פירוגי הגבינות (אותו דבר, רק עם גבינה), לא קטלה קנים. הילדים הזמינו פיצות, מרגריטה לקטן ופיצת חזה אווז מעושן וקונפי שום לבכור, והיו שבעי רצון, ובצדק. פיצות דקיקות, פריכות ועשירות, עלא כיפק.
המשכנו במנת מולים מרנייר שהוכנה ממולים טריים, קום איל פו, ובוצעה בדייקנות מופתית. מנה נוספת, טובה לא פחות, הייתה סנדוויץ' באליק אקמק* (Balik Ekmek). זוהי מנה טורקית קלאסית, של כריך מפוקצ'ה עם דג מטוגן (בורי במקרה שלנו), בצל, רוטב פלפלים ועגבניות חריף (אבל לא מדי), יוגורט ועלי סלט. טעים לאללה.
הפיקוק ממשיך כנראה להיות סקסי ולוהט מאוחר בלילה. לפנות ערב הוא בדיוק המקום בשבילי. ונדמה לי שלא רק בשבילי.
כדאי להכיר
באליק אקמק. בטורקית, באליק אקמק פירושו "לחם דג". וכשמו אכן כן הוא. הסנדוויץ' הזה, שאפשר למצוא אותו בכל פינה באיסטנבול, שם הוא מוכן מחצי לחם פתוח ובתוכו פילה של מקרל, שטוגן בזריזות על הפלנצ'ה, תובל במלח ובפלפל ומוגש עם בצל, חסה, עגבנייה, פלפלים חריפים (ירוקים ואדומים) ועם רבע לימון.
פיקוק
פרטים: מרמורק 14 תל אביב, 03-6868259; כל יום מ-18:00 ועד דלא ידע.
מחירים: פיצה מרגריטה - 37 שקלים, פיצה חזה אווז - 44, חינקלי בשר - 36, פירוגי גבינה - 34, מולים - 48, באליק אקמק - 44 שקלים
השורה התחתונה: מצוין ושווה כל שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
