מכרזים על התור לרופא

איש לא רוצה לחיות בחברה שמי שיש לו מקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר וחי בעושר, אושר ובריאות ומי שאין לו ימצא את עצמו על מיטה במסדרון. יחד עם זאת אנחנו דווקא כן רוצים לשדרג ולשפר את מערכות הבריאות של כולם בלי להעלות מיסים ובלי לפגוע בתקציבים אחרים לא פחות חשובים, חינוך למשל.

יכול להיות שניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ככל שנשכיל לאמץ ולהמציא שיטות מיסוי עקיפות כך נוכל אולי לאזן טוב יותר בין כל הצרכים: גם לשפר לאורך זמן את השרות הציבורי וגם לדאוג שמי שמוכן לשלם יותר יעשה זאת לרווחת כולם.

בואו נניח שהתור הבסיסי ל-MRI בארץ היה 3 חודשים ומקרים דחופים מקבלים מענה מהיר בהפניית רופא. רבים לא רוצים שמשה מרמת-אביב או סאשה ממוסקבה יוכלו לשלם אלפי שקלים ולהזמין תור ל-MRI כשנוח להם, בעוד אנחנו נאלצים לחכות. בעיקר, כשכתוצאה מכך התור ל-MRI יתארך ל-4 חודשים. גם אם נדע שכספם הולך לקופת בית החולים ולא לכיסו הפרטי של מישהו עושה רושם שרבים מאיתנו יעדיפו שהוא ישאר בכיסם.

מנגנון עוקף עושר

אבל מה אם נמצא מנגנון שבאמצעותו נאפשר למשה ולסאשה לשלם הרבה כסף על MRI בלי לפגוע בתור הכללי? נניח שסבלתי מאוד מכאבי גב וקבעתי תור ל-MRI לעוד 3 חודשים אחרי חודשיים וחצי למזלי ושמחתי התאוששתי, הכאבים נפסקו וביטלתי את התור.

עכשיו נניח שעל כל תור שיתפנה יתקיים מכרז אנונימי סגור כשכל ההכנסות ממנו הולכות לקרן לרכישת מכשירי MRI חדישים נוספים לקיצור זמן ההמתנה של הציבור כולו. הציבור לא נפגע, סאשה ומשה יכולים לדלג על תורים להיפרד מכספם בתחושת סיפוק נעימה כי למרות שבפועל הם שילמו מס בריאות עקיף מוגדל הם חוו "ניצחון" במכרז ושרות VIP.

יכול להיות שהרעיון הספציפי הזה טוב וישים גם לחדרי ניתוח, זמן של רופאים בכירים וכו' ויכול להיות שלא. יש להניח (ולקוות) שבדיונים המתנהלים במשרד הבריאות עלו לא מעט רעיונות טובים יותר. אבל בתוך הדיון הזה יש שתי נקודות חשובות לטעמי.

הנקודה הראשונה היא שתהליכים חברתיים כלכליים כדאי לעשות לאט, תוך בדיקת ההשלכות. במודל ה-MRI שהצגתי כדוגמא כנראה שכדאי לבדוק איך המנגנון משפיע על הפניות של רופאים פרטיים, האם אכן מנגנון של מכרז ממקסם את ההכנסה, איך מונעים פריחה של ספסרים, האם חל שינוי במספר הביטולים, האם אכן השימוש היעיל ביותר בהכנסות הינו ברכישת מכונות MRI נוספות או שעדיף לשדרג את הקיימות.

הרבה מחשבה צריכה להיות מושקעת בבחינה והערכה של המודלים אם רוצים ליעל ולשפר את המערכת ולכן עדיף, על אף שזה לוקח זמן לעשות פיילוטים למודלים שונים ולהחילם על שאר המערכת רק אחרי שאנחנו מבינים את ההשפעה, יודעים מה חשוב למדוד ואיך בכדי ליצור אבולוציה בריאה ומתמשכת של המערכות.

יכול להיות שנגלה שהרעיון הספציפי טוב ל-MRI ורע לחדרי ניתוח. יכול להיות שהוא טוב למערכות בריאות אבל קטסטרופלי כשמדובר בחינוך או בשירותים אחרים. בלי להסכים על מה ואיך, איזו השפעה רצויה ואיזו לא, יהיה קשה להתייעל.

הנקודה השנייה היא לא לוותר. המטרה הבסיסית צריכה להיות איך לגרום לכך שכולנו נקבל שירותי בריאות כמה שיותר טובים ולאוו דווקא כמה שיותר שווים. כמה שיותר טובים משמעו ששיפור בשרות לאחד לא מרע את השרות שאנשים אחרים יכולים לקבל אלא להפך תורם לשיפורם גם אם לא באותה המידה.

אם ניתן היה למצוא מנגנון שיאפשר למשה וסאשה לשלם הרבה כסף בדרך שלא תפגע בתור שלי היום, אך תביא לקיצור זמן ההמתנה הכללי בעוד שנה, הייתי חושבת שזה מנגנון טוב.

הכותבת הינה יו"ר IBI ניהול תיקים