הליגה האנגלית כבר ממש, אבל ממש לא אנגלית

הפרמיירליג היא, כידוע, הליגה שקולטת אליה הכי הרבה זרים מבין הליגות הבכירות באירופה: בבדיקה שערך מוקדם יותר העונה ארגון חקר הכדורגל השווייצרי CIES, נמצא כי קרוב ל-7 זרים בממוצע למשחק משותפים העונה על-ידי כל קבוצה מהליגה העליונה באנגליה, יותר מהסרייה A האיטלקית (5.87), הבונדסליגה הגרמנית (4.64), הליגה הספרדית (4.24) והצרפתית (3.59).

אבל ההשתלטות הזרה על פרמיירליג באה לידי ביטוי גם בתחום נוסף: המאמנים. הספרדי פפה מל, שמונה בשבוע שעבר למאמנה החדש של ווסט ברומיץ', הפך למאמן ה-11 מתוך 20 בסך הכל בליגה שאינו בריטי. במידה ומורידים מהמשוואה את הבריטים שאינם אנגלים (מאמנים מווילס, סקוטלנד וצפון אירלנד), נשארים עם ארבעה מנג'רים מקומיים בלבד (שיעור של 20%) בפרמיירליג: אלן פארדיו (ניוקאסל), סם אלרדייס (ווסטהאם), סטיב ברוס (האל סיטי) וטים שרווד (טוטנהאם).

רשימת ה"בריטים" כוללת בין היתר את דייויד מויס, המאמן הסקוטי של מנצ'סטר יונייטד, ואת ברנדן רוג'רס, מנג'ר ליברפול (צפון אירי). מבין הזרים, בולט ארסן ונגר, שהוא גם המנג'ר שמחזיק הכי הרבה זמן רצוף בתפקידו בליגה: למעלה מ-17 שנה.

איפה הנתונים האלו עומדים ביחס לליגות הגדולות האחרות ביבשת? את 18 הקבוצות בליגה הבכירה בגרמניה מרכיבים 61% גרמנים; בספרד 70% מ-20 קבוצות הליגה העליונה מאומנות על-ידי ספרדים; איטלקים באיטליה מהווים 80% (מתוך 20 קבוצות); צרפתים בצרפת - 85% (20 קבוצות). הפרמיירליג, אפילו אם מחשיבים את הבריטים - מציגה רק 45% מאמנים מקומיים.

אגב, הפרמיירליג נשלטת על-ידי זרים גם באספקט של הבעלים: 11 מבין 20 הקבוצות נמצאות בשליטת בעלים זרים. הכסף הגדול שמבטיחה עלייה לפרמיירליג מפתה בעלים זרים רבים להיכנס גם לליגה השנייה, שם ל-14 מתוך 24 המועדונים יש בעלות חלקית או מלאה של זרים.