ערב המפץ הגדול. בעוד כמה חודשים, עמוק אל תוך השנה, יכול להיות שערוץ 2 כפי שאנחנו מכירים אותו כבר לא יהיה קיים. שינויים רגולטוריים, משקיעים חדשים, מהפכים טכנולוגיים - כל אלה מאיימים לפרק את המקום המשפיע ביותר על החברה הישראלית. יותר משולחן הממשלה, יותר מהבקו"ם או בית הכנסת, יותר מההאנגר התכלכל של מארק צוקרברג בעמק הסיליקון. בפריים טיים של ערוץ 2 בין השעות 20:00 ל-23:00 בלילה, נחתכת ומסותתת הישראליות ומתעצבת מחדש. מי ששם שייך, מי שלא, לא קיים.
20 שנה לאחר שקם הערוץ השני, ועדיין, האנשים שמנהלים אותו, מנהלים גם אותנו. הצופה הישראלי מבלה שעתיים ו-37 דקות כל יום מול המסך. יותר מהדוד שבלונדון ויותר מהאח שבברלין. הוא לא עושה זאת רק כדי להתבדר, ולא לשם בריחה מהמציאות. להפך - הוא בורח ישר לזרועות המציאות. הצופה בוהה במסך ערוץ 2 כדי לדעת מי הוא, איך הוא אמור לחשוב, על מה עליו לדבר עם ילדיו מחר.
החידוש בעוצמה של הערוץ, הוא בכך שלראשונה זה שנים, כל הכוחות שמרכיבים אותו נוכחים ומשגשגים. כולם נמצאים במלוא אונם - אבי ניר מנכ"ל קשת, אבי צבי מנכ"ל רשת ואבי וייס מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, הם האנשים שבחיכוכים ובניצוצות שביניהם, פיצחו את גרעין ההשפעה האולטימטיבי. הם מאיצי החלקיקים שמרכיבים את תרבותנו - לטוב ולרע.
מדי ערב, לא פחות מ-613 אלף איש נצמדים לערוץ 2, כבר מרגע שעולה האות לתחילת החדשות. כמעט רבע מכלל משקי הבית בישראל. זה אולי פחות מ-10% מהאוכלוסייה כולה, אבל זה האחוז הקונה, המצביע, המשרת, המושפע והמשפיע. בשנה של התייצבות בשוק הפרסום, העובדה הזו שווה הרבה כסף. הצורך להיאבק על כל גלגל עיניים לטובת כל שקל, מגביר את הלחיצה על לחצן הווליום. משדר החדשות לא נגמר בזמן שיונית נפרדת מצופיה. הוא ממשיך אל חדשות הבישול ב"מאסטר שף", חדשות הזמר ב"אקס פקטור", כותרות הקרב ב"האח הגדול". הכל חזק, מדמם, מכאיב בבטן, מרגש. בדיוק כמו שחדשות צריכות להיות. ואנחנו, מיישרים קו.
בעוד שעיתונות הפרינט שברירית ומחפשת את דרכה, ובעוד שהאינטרנט כאוטי ותר אחר כיוון, הטלוויזיה במדינה שלנו בטוחה ויציבה. כל ההספדים על מותו של המכשיר בסלון כבר נגנזו ונעלמו, וכל מהלך ציבורי חייב לעבור דרכה. שלושת האבים שמנתבים אותה, יודעים שגם אם לא יהיו באפיק 22, החברות שלהם יהיו כאן גם מחר תחת שם אחר. תהיה צורתן אשר תהיה, הם יפגשו בדרך גם את הדור הצעיר שמחזיק את המסך בכף ידו. זה שחשבנו שכבר נמצא במחוזות אחרים, ורואה את העולם בקוצר רוח ובצבעים בוהקים, גם הוא לא יוכל להתחמק מהלהבה העצומה של מדורת השבט.
אבי ניר, מנכ"ל קשת
בשנה ה-15 לכהונתו כמנכ"ל, קשת חזקה מתמיד ושורותיה מיושרות כמו בכת שאנשיה מגוננים בהערצה על מנהיגם העליון
שנת 2014 תעלה ברשת USA האמריקאית סדרה המבוססת על הפורמט הישראלי "דיג". זו כבר לא הפעם הראשונה שבארה"ב משודרת דרמה שצמחה בחדרי הזכיינית קשת. קדמו לה סדרות אחרות כמו "הומלנד" שהביאה את פרס האמי גם אל המשרד של המנכ"ל אבי ניר, ולא רק אל הלשכה הסמוכה ששייכת לנשיא החברה אלכס גלעדי. אלא ש"דיג", שנאספה על ידי רשת הכבלים האמריקאית ללא צורך בפיילוט, תעסוק בישראל, תצולם בישראל ותפרנס את השוק המקומי, כנראה יותר מכל הפקה אחרת. "דיג" היא גם הסדרה הראשונה שאת הרעיון שלה הגה ניר בעצמו.
המהלך הזה מבהיר אולי יותר מכל את המקום אליו לקח אבי ניר את קשת ואת התעשייה הישראלית כולה. עצם העובדה שתחנת שידור מזרח תיכונית, המלהטטת בין רגולטורים ובין שוק פרסום שברירי ומחזיקה חצי שבוע על המסך, יכולה להקים זרוע בינלאומית איתנה ומשגשגת, היא הישג חסר תקדים. ההישג מתחזק בידיעה שהיום יושבים צופי טלוויזיה בסלון ביתם בלונדון, אוסלו או רייקיאוויק וצופים בסדרה "חטופים" בעברית, השפה שאינה עוד מחסום להצלחה בינלאומית.
אבי צבי, מנכ"ל רשת
העבודה הסיזיפית שלו ברשת, סוף-סוף הצמיחה פירות וחיזקה את הלגיטימציה של הזכיינית
הוא עשה את זה. מנכ"ל רשת אבי צבי מסיים את 2013 עם עסקה חלומית במסגרתה רוכשת ענקית הטלוויזיה העולמית, אנדמול, 33% ממניות הזכיינית. לכאורה נראה שבן-לילה שינתה רשת את מיקומה בשוק המקומי, ולמעשה הפכה אותו לחלוטין. 100 מיליון שקל תזרים אנדמול לרשת ולבעלי המניות שלה, וכנראה תזיז את סימן השאלה הענק שמרחף מעל הבניין ברחוב הנחושת בתל אביב, אחת ולתמיד.
אולם לא מדובר בקסם, אלא בעבודה סיזיפית וקשה שנמשכת כבר קרוב לארבע שנים. התהליך שעברה רשת בהובלתו של צבי, בתוך התהליכים הרחבים יותר שעברה התעשייה הישראלית על כל חלקיה, הוא שמשך את אנדמול בסופו של יום דווקא לחברה הזו. הגעתו של המשקיע המדובר, שיחליף את בעלי המניות הלא מתפקדים של הזכיינית, הייתה היעד הסופי. בדרך, חיזקה רשת את הלגיטימציה שלה בקרב הגורמים השונים בתעשייה - ומעל לכל בקרב הצופים בבית.
בפתח שנת 2014, רשת היא חברה אחרת לחלוטין, וגם צבי הוא אדם אחר בעיני השוק המקומי. אפשר לשמוע היטב את חריקות יחסי הכוחות המשתנים בשיחות על הזכיינית. כבר אין יותר תהייה האם רשת תצליח להעמיד ערוץ לבדה, וגם יכולתה לפתח פורמטים משלה לא מטרידה איש עם החבירה לאנדמול. היעד הבא, הוא רישיון לערוץ שמשדר 7 ימים בשבוע. אבי צבי מודל 2014, בהחלט יכול להגיע לשם.
אבי וייס, מנכ"ל חדשות 2
מצליח לנהל את חדשות 2 באופן יעיל וקפדני, ששומר על העוצמה שלה בעיני הציבור ובעיני מקבלי ההחלטות
יולי 2013, התקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון בשאלת הקמת ערוצי חדשות לכבלים וללוויין. השר גלעד ארדן ביקש להכניס את הנושא לחוק ההסדרים, ובמסגרת זו גם להציל את החדשות המקומיות. מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס, הגיע למקום לבוש בחליפה, ואמר משפט אחד בלבד: שהוא לא מתנגד לרעיון. זה הכל. זמן קצר לאחר מכן הוחלט להוריד את הנושא מסדר היום. היום כבר ברור כי הרעיון נגנז לחלוטין.
זה הכוח שיש לוייס, שהשנה חודשה כהונתו כמנהל חברת החדשות של ישראל. זה לא הרייטינג, שגם ב-2013 הלך והתעצם, ולא ההישגים העיתונאיים שלא פוסקים. זו העוצמה האדירה הזו שיש למהדורה המרכזית של השעה 20:00 בערב. עוצמה, שמרתקת את הציבור, ומשתקת את מקבלי ההחלטות.
חדשות 2 היא לא חברה עשירה. המשכורות של עיקר עובדיה אינן גבוהות, ואף נמוכות, ומשאביה מצומצמים. היא גם נתונה לשרירות לבן של שתי בעלות בית - רשת וקשת, שכל תנודה אצלן מחלחלת מידית כלפי מטה. כשבאופק המעבר לרישיונות, עולים חששות כבדים להמשך ההגמוניה של החברה ולשינוי מעמדה.
ובתוך כל זה, מצליח אבי וייס לנהל את העסק רווי היצרים והאגו, באופן יעיל וקפדני. חדשות 2 היום היא חברה שמצליחה לשמור על עובדים במשך שנים ארוכות, אך גם להתחדש ולהתייעל ולהמציא טאלנטים ומוצרים עדכניים. הגוף שהצליח לבנות וייס, הוא לא אחת גלגל ההצלה של חברות האם - סותם חורים בלוחות השידורים ונושא על גבו את הערוץ כולו. בין אם מדובר במערכת בחירות ובין אם זו סופת מזג אוויר.
*** הדירוג המלא של 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.