איילה חסון: "רמטכ"ל הוא פרה קדושה, אף אחד לא רוצה לגעת בו"

אילה חסון ממעטת לדבר בטלפון הסלולרי. לא אחת, ובעיקר כשמדובר בשיחות רגישות שעשויות לעסוק באחד מסיפוריה הבאים, היא מבקשת לנתק ולעבור לטלפון שבבית. זה לא עניין של קרינה. "האזנות הן דבר שלצערי משתמשים בו המון פה", היא אומרת.

- זה נשמע כמעט טבעי מפיך.

"ממש לא. זה מזעזע מאוד. זה דבר שקורה הרבה. אני לא חיה בפרנויה, אני נוקטת זהירות".

- ומה עושים עם זה?

"מה אפשר לעשות? הלכתי למשטרה, התלוננתי בדרכים שלי. הם פירקו את הטלפון, בדקו".

- מצאו?

"תשמע, היום קל כל כך להאזין, שזה נורא. אתה יכול לשבת לידי ולדחוף לי משהו למכשיר, ואנשים מתפתים, לצערי. אנשים משלמים הרבה כסף כדי לעשות האזנות. יש אנשים שהם פריקים של מידע, אובססיבים".

- מה הם רוצים לדעת עלייך?

"קודם כל מה המידע שלך, ועם מי ואיפה את נפגשת".

- זו המציאות של אילה חסון או של הרבה עיתונאים בישראל?

"עיתונאים שעושים תחקירים ויכולים לגעת באנשים עם עוצמה, עשויים לחוות מציאות כזאת".

- את מרגישה היום מאוימת?

"לא. הייתה תקופה שהרגשתי מאוד מאוימת. מאוד. זה לא הפחיד אותי, אבל הייתי מאוימת באמת".

- חששת שמישהו יפגע בך פיזית?

"גם זה חלף לי בראש. אם את מחזיקה בחומרים רגישים שיכולים לגמור קריירה של מישהו, ויש לו חברים אלימים שלא בוחלים באמצעים, אז הם לא בוחלים".

- ועוקבים אחרייך?

"עקבו אחריי הרבה פעמים. הגיעו אליי הביתה. הנה, בשבועיים האחרונים אני עובדת על סיפור כלשהו וכל אדם שהתחקירן של 'יומן' מגיע אליו כבר יודע שאמורים לבוא ולדבר איתו. יש פה פראות וחציית גבולות מוחלטת. יום אחד אדם שהציג את עצמו כשייך לגוף ביטחוני, אמר שהוא רוצה לדבר איתי וקבע פגישה. אני כבר די מנוסה, ואת המצלמה שהוא החזיק בתוך התיק ראיתי מיד. הוא ניסה לדובב אותי ולהפיל אותי בפח".

- אז קמת והלכת?

"התנהלתי בהתאם, דיברתי אל המצלמה".

- סביב פרשת הרפז הופעלו כלפייך חוקרים פרטיים?

"בפרשה הזאת היו הרבה חוקרים פרטיים. חוקרים פרטיים שהשתמשו בכל האמצעים, הכשרים והלא כשרים".

- מנין הכוח להתמודד עם כל זה?

"זה גם מי שאתה בבסיס, וזה כוח שבא עם השנים והניסיון והפקת הלקחים. בוא נאמר שאף פעם לא פחדתי לאבד את מקום העבודה שלי. אם אתה לא פוחד לאבד את מקום העבודה שלך אתה מוכן לעשות הרבה דברים. כשאדם פועל מתוך פחד הוא מחמיץ המון. הפחד נורא סוגר".

- אין לך היום פחד?

"רק על המשפחה. מבחינת העבודה ממש לא".

אפשר להאמין לאילה חסון, הכתבת המדינית של ערוץ 1 ומגישת "יומן", שאין בה פחד. זה למעלה משלוש שנים שהיא מסרבת להרפות מהפרשה שנולדה עם חשיפת המסמך שפורסם תחילה (בחדשות 2) תחת השם מסמך גלנט וכיום ידוע בציבור כמסמך הרפז. נדמה כי עד שלא תסלול - אבן אחר אבן - את נפתולי הפרשה הבאושה הזו היישר אל פתחו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, לא תנוח.

"מעולם, בכל הקריירה שלי - ונגעתי בהרבה אנשים, עם המון עוצמה, והקמתי עליי הרבה יריבים קשים מכל עבר - לא חטפתי ולא עברתי את מה שעברתי בפרשה הזאת. במובן הכי קשה והכי מכוער והכי מלוכלך, בניסיון למנוע ממני לפרסם".

- מצד מי?

"מצד גבי אשכנזי ואבי בניהו (דובר צה"ל בתקופתו של אשכנזי - ל"א). היה ניסיון חריף מול המערכת שלי למנוע ממני לפרסם את התחקיר הראשון בעניין. ניסיון שכמעט צלח אבל בהחלט נלחמתי על זה".

את אותו יום שישי, באוקטובר 2010, שבו מוטי שקלאר, אז מנכ"ל רשות השידור, ניסה לסכל תחקיר אודות הפרשה, חסון מכנה "דרמטי". היא ביקשה לשדר אז ביומן כתבה שתחשוף את יחסי הרמטכ"ל אשכנזי ובועז הרפז. רגע לפני כניסת השבת דרש שקלאר להקפיא את השידור. חסון והעורך משה נסטלבאום שידרו בכל זאת.

"אמרתי למנהל החדשות אז (יורם כהן - ל"א), 'עברתי ייעוץ משפטי, יש הערות מקצועיות? אני קשובה. אין? אני מפרסמת את זה, ולא - אני מחזירה את המפתחות והולכת הביתה'. הרבה יותר קל לפרסם סיפור על ראשי ממשלה או פוליטיקאים מאשר על רמטכ"ל בישראל. רמטכ"ל הוא פרה קדושה, אף אחד לא רוצה לגעת בו".

- וגבי אשכנזי?

"במיוחד. רמטכ"ל מאוד מחובר, מתוקשר, אהוד, שגם לי היה קשר מעולה איתו. הגעתי אל תחילת הפרשה כמישהי שמעריכה את הרמטכ"ל וחשה אליו חיבה עמוקה, וככל שנשרו הקליפות והתברר הסיפור האמתי הבנתי שהמחויבות שלי נתונה לציבור - לא אליו ולא לאף אחד אחר".

תיאורה של חסון את התקופה שעברה נשמע כלקוח מספרי ריגול. אנשי עסקים שנשלחים לשכנע אותה לוותר, חלקם אף מאיימים. צלמים שמופיעים בפגישות עם מקורות, האזנות ופגישות מתמשכות במקומות נסתרים עם שורה של דמויות מפתח ובראשן בועז הרפז. "היו הכפשות אישיות, לכלוכים. גם כשהפעילו את העיתונאים שלהם להכפיש את התוכנית שלי בכל שבוע ולהטיל בי דופי זה סוג של ניסיון פגיעה".

- עשו שימוש בעיתונים נגדך?

"כן. עיתונים וכתבים מסוימים. תראה, דובר צה"ל הוא משרד יחסי הציבור הגדול במדינה. זה מקום עם המון עוצמה, ובסך הכול בניהו בא מהעולם הפוליטי והוא מבין איך מערבבים ואיך עושים פוליטיקה. היום זה כבר אחרת. ככל שהחקירה מתקדמת, כבר ברור שהסיפור הולך בכיוון שלי".

- בכל פרשת הרפז נראה שנוכחות העיתונאים גדולה מאוד.

"דרמטית. יש נטייה לתייג איזו מחנאות בהקשר הזה, ואני מציעה לכל אחד לעשות חיפוש בעיתונות ולראות אילו עיתונאים הכפישו ואת מי לפני פרסום המסמך. אתה תגלה דבר מאוד מעניין: הרבה עיתונאים שתויגו כתומכים באדם כזה או אחר מעולם לא הכפישו את אשכנזי. נהפוך הוא. היום, בשלב שלפני הזמנת המעורבים לחקירות באזהרה, כל תיוג המחנאות הזה הוא ספין שחוטא לפרשה".

- למה ספין? הרי רואים בבירור שיש עיתונאים שנצמדים לצד אחד ואחרים שנצמדים לאחר.

"זה ניסיון להטיל צל כבד על עשייה עיתונאית. תבחין בין עיתונאי שמביא סיפור לעיתונאי שמתאר סיטואציה בהמון שמות תואר כמו 'מגעיל', 'מנוול', 'בזוי', ובסוף אתה לא מוצא את העובדות. אני הבאתי חומרים שהגיעו מתוך חומר חקירה משטרתי, חומרים שהיו חדשים להרבה אנשים שלא ידעו עליהם. יש עיתונאים שהביאו עובדות ויש עיתונאים שהביאו הרבה מזג אוויר, לכלוך וזוהמה".

- וכשאומרים לך שאת ממחנה ברק?

"אז אומרים. זה קשקוש. ברור שיש ניסיון להטיל דופי בהקשר הזה. היחסים שלי עם אשכנזי היו הרבה יותר טובים. את אהוד ברק לא פגשתי לארוחות אצל חברים, ואת אשכנזי פגשתי הרבה מאוד פעמים אצל חברים משותפים. לכן הייתה לי אי נוחות קשה בהקשר הזה. גם איבדתי פה ושם חברים".

- בן כספית הוא חבר שאיבדת בגלל זה?

"אני לא קוראת לזה חבר שאיבדתי. אני מתכוונת לחברים טובים. יש לי קצת חיים מחוץ לעבודה, והיו חברים שהיינו נפגשים איתם מדי פעם במקומות מסוימים. הדבר הזה הסתיים וזה בסדר גמור. אני מכבדת את ההחלטה ואת הבחירה שלהם".

- נראה שהניסיונות האלה להגביל ולפגוע בך גורמים לך לא לוותר.

"אני מראש לא מוותרת. בחיים אתה לפעמים מעגל פינות, אבל תלוי אילו ובאיזו עוצמה. אם את יודעת שנעשו מעשים עברייניים לכאורה, שהמון קבוצות כוח שותפות למעשים האלה ואת נלחמת על אמת מסוימת וחוטפת עליה, והאמת מתבררת, אז את רוצה לפרסם את הדברים בפומבי. אני בפירוש מו*נעת מתחושת שליחות ציבורית עצומה, ובגלל זה אני גם בשידור הציבורי".

- ובכל זאת, את יוצאת למלחמות האלה לבד. אין איש שמגבה אותך שם.

"זה יכול להישמע הירואי, ויש דברים שהם לא פשוטים. אני יכולה לומר לך שבערוץ 1 יש אנשי מקצוע מעולים - בכל המישורים. ואת יכולה לבוא לצלם או לתחקירן ולדעת שהם יתאבדו בשבילך. בסופו של דבר, כל מלחמה של כל אחד מאיתנו היא המלחמה שלו".

- עד כמה שי נשר, בעלך, איש בעל השפעה בפני עצמו, הוא חלק מהמסע שלך בפרשת הרפז?

"שי הוא בעלי, זה לא במישור המקצועי. זה במישור האישי וזה פרטי, הוא איש חכם וחבר נפש, ואני סומכת עליו, ומותר גם להתייעץ. אבל לא מעבר לזה. בסופו של דבר, אני עושה את מה שאני עושה מתוך הבחירות שלי, הציבור מרגיש את זה ויודע להבחין בין אותנטיות ובין זיוף".

הריאיון שקיימה חסון עם בועז הרפז ואשר הגביר שוב את הלהבות בפרשה שודר בסוף אוקטובר האחרון ב"יומן". במהלך הריאיון כולו, שארך 21 דקות, לא נראו פניו של הרפז, בשל סירובו. "הוא חשב שכך הוא יוכל להתמודד יותר עם המדיום ושכך יירו עליו פחות כעס. אני אמרתי לו שזה טיעון שלא מחזיק מים, אבל אני לא יכולה לכפות עליו", היא מסבירה. "הריאיון הוא תוצר של שנתיים וחצי עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית, מאות שעות שבמהלכן אני שומעת ובודקת, וחוזרת ושומעת ובודקת. נחשפתי לדברים שלהערכתי המשטרה אפילו לא נחשפה אליהם, ובבוא העת אביא אותם לידי ביטוי פומבי".

- העובדה שלא ראו את פניו יצרה ממד אפלולי לכתבה. כאילו הוא מקור עלום ולא גורם מרכזי בעניין.

"אילו הייתי עורכת איתו ריאיון של אחד על אחד זה פחות היה מעודד אותי ליצירתיות. זו הייתה בחירה שלו, '60 דקות' עושים ריאיונות כאלה, אז למה שאני לא אעשה? לפי ההיגיון הזה, כל ריאיון לעיתונות הכתובה הוא לא ריאיון. מעבר לזה, כשהחקירה תתקדם אתה תראה שהוא ציר חשוב, אבל לא מרכז הפרשה. הוא ידע הרבה, הוא היה בקשר מאוד הדוק עם אשכנזי, עם וינר".

- הוא העמיד תנאים לריאיון הזה, חוץ מהתנאי שלא יראו אותו?

"ממש לא. זה קשר מתפתח ומאוד אינטנסיבי. התנאי היה שהוא לא מצטלם, ושזה יצא במקביל ל"ידיעות אחרונות". יועץ התקשורת שלו רצה שקודם "ידיעות" יפרסמו ואחר כך אני".

- מה את רוצה שיקרה בסופו של דבר? שיעמידו מישהו לדין?

"לא. זו אף פעם לא המטרה. גם לא בפרשת בראון. אני רוצה שכל אזרח בישראל ידע את האמת. אני יודעת בוודאות שחלק מהדברים כאן היו פליליים. היום אי אפשר יהיה לטאטא יותר את החומרים האלה מתחת לשטיח - הם נמצאים בכמה מוקדים, לא רק במגירה או בכספת של מישהו".

- השאלה הגדולה היא אם בועז הרפז הוא אדם אמין בעינייך?

"לא. זו לא השאלה".

- לא?

"בסופו של דבר, מקור הוא תמיד בעל אינטרסים. רשימת הל"ו נסגרה מזמן. השאלה היא אם המידע נכון ואמין. וזה מתפקידו של עיתונאי לבדוק. כל הניסיונות האלה לצייר באופן רומנטי אנשים טובים ואנשים רעים, זה נורא רדוד".

- היכן הבעיה השורשית בסיפור הזה? זו תרבות ארגונית בעייתית בצמרות מערכת הביטחון?

"יש אלמנט של תרבות ארגונית. כשאנשים מגיעים לעמדות של כוח אז הם בפירוש נקלעים לסחרור. הגיוני ולגיטימי שרמטכ"ל יחשוב בתוך-תוכו שהוא רוצה להיות ראש ממשלה ויכול להתאים לכך. מותר לחלום, לרצות ולשאוף, זה אפילו יכול להתאים, אבל כל עוד אתה רמטכ"ל אסור לך לעשות עם זה כלום. אגב, בזמנו, אחד החברים של אשכנזי אמר לי 'מה דעתך? הוא יכול להיות ראש ממשלה?', אמרתי לו שלא. כי אנשים כאלה רגילים לעבוד בגוף היררכי, לחלק פקודות, וכשהם מגיעים לגופים דמוקרטיים יותר הם לא מצליחים להתמודד עם זה".

- הם ירדו מהרעיון, לכאורה, שאשכנזי יהיה ראש ממשלה?

"הם פנצ'רו לעצמם. ראשית המסמך, שהיה שיא השיאים. הלוגו (של ארד תקשורת - ל"א) זה סוג של חשיבה צבאית לעשות וידוא הריגה. ביום ששמעתי על המסמך ידעתי שהוא מפוברק ומזויף. זה תפור בתפרים גסים כל כך, וזה כל כך שקוף שאת חושבת, איך יכול להיות שאנשים מתוחכמים ישבו וראו אותו וחשבו שזה מסמך אותנטי? אלוהים ישמור, מה קורה כשמגיע להם חומר על האויב, איזה לוקשים אפשר למכור להם?".

- אז מי זייף את המסמך הזה?

"בוא נאמר שהמשטרה לא מצאה באף מחשב עותק של המסמך".

- כל כך קל היה להערים על אנשים כמו אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל?

"כל אחד יכול ליפול. אני לא רוצה למתוח ביקורת על הקולגות. אני מאוד זהירה ובודקת כל דבר שמונה פעמים ומשתדלת להצליח. אבל כל אחד יכול ליפול בפח. אני לא נפלתי נפילה מהדהדת. מקווה שגם לא אפול".

גם את הטענה שהציבור איבד עניין בפרשה, חסון מכנה ספין. "מה אני 'כוכב נולד'? אני צריכה שהציבור יסמס אם אוהבים את זה או לא? תפקיד העיתונות זה לפרסם תחקירים שיש בהם חשיבות ציבורית. ולפעמים הדרך היא ארוכה ולא פשוטה. לאט-לאט הציבור מבין הרבה יותר. להגיד שהציבור לא עוקב זה חלק מהספין של מי שלא רוצים שהחקירה הזאת תמוצה".

אלמנט של ביישנות

כבר 20 שנה שחסון היא חלק מרשות השידור. פרט להיותה הכתבת המדינית של ערוץ 1 היא מגישה פעם בשבוע את "הכל דיבורים" ברשת ב', ו"יומן" בהגשתה היא התוכנית הנצפית ביותר בערוץ הציבורי. נתוני הצפייה מוכיחים גם כי ממוצע ששת אחוזי הצפייה של התוכנית כולל בתוכו צופים צעירים יותר, שאינם שייכים בדרך כלל לערוץ.

בשנים האחרונות, חסון עורכת גם כתבות שאינן קשורות לתחום סיקורה. היא נמשכת לאזורים הנשכחים של המדינה, מדרום תל אביב ועד קריית מלאכי ובאר שבע. "יש גם סוג כזה של עבודה עיתונאית שאתה קם בבוקר, הולך לבית קפה, עושה כמה פגישות וחוזר הביתה. אלה חיים הרבה יותר רגועים וגם אפשר להפוך מזה למפורסם. אבל אני רוצה שהמדינה שלי תהיה צודקת ושוויונית יותר".

- זה קשור לאופן שבו גדלת?

"בהחלט. אבל זה גם קשור למי שאתה. אני רואה את הילדה שלי שגדלה בתנאים טובים ויש בה אכפתיות. ערבות הדדית זה משהו שאתה סופג".

חסון גדלה בשכונת תלפיות בירושלים, הרביעית מבין חמישה אחים. אמה, שאותה היא מגדירה כאישה תובענית, הייתה אחות בהכשרתה, אך לא בחלה בשום עבודה למען פרנסת המשפחה. "ראיתי שמתוך המקום שלה היא דואגת תמיד לחלשים יותר", אמרה.

"אני זוכרת שבתחילת דרכי ככתבת משטרה בערוץ 1 נסעתי לצלם כתבת 'יומן' באזור ים המלח. ואז אני רואה דרך חלון המכונית אבא מכה את הילד שלו במקל. עצרתי את הנהג, רצתי, תפסתי לו את היד, והגברים שיושבים לידי באוטו צועקים לי 'מטורפת!' הוא יכה אותך!'. תפסתי לו את היד וצעקתי, 'שלא תעז להכות את הבן שלך! אני צריכה להגן על הבן שלך מפניך?' הוא היה בהלם. גם אני הייתי, אפילו לא חשבתי".

- מה הניע אותך שם? רגש?

"אני אדם מאוד שכלתני. יש לי המון רגשות, ואני מקווה שהם יישארו בי. שמע, לא נוח לי להעיד על עצמי. תתפלא, יש בי אלמנט של ביישנות. אני לא הסיפור. אני הבנאדם שמביא את הסיפורים".

- דווקא ביום הריאיון עם הרפז, "שישי" של ערוץ 10 עברו אתכם לראשונה ברייטינג. איך זה קרה?

"בוא נאמר שיש להם הרבה כלי תקשורת חזקים שעושים להם הרבה יחסי ציבור, משיקולים כאלה ואחרים ממתגים אותם, מנסים לקדם אותם. בנו - ברשות השידור - נלחמים. בסך הכול ה'יומן' זוכה לפרגון טוב. הוא התייצב כתוכנית מובילה וחשובה וטובה ורלוונטית".

- את מבינה שבערוץ 1 לא תצליחי להביא יותר רייטינג ממה שאת מביאה.

"אני תמיד אופטימית. מעבר לזה, אילו הייתה כבר רפורמה, יכול להיות שלפניי ואחריי היו תוכניות סוחפות יותר, שגם היו מסייעות. אבל לצערי הרפורמה הזו התמסמסה. שמע, אני בן אדם מאוד ריאלי, אני יכולה להילחם על מה שאפשר ועל מה שלא אז לא. אי אפשר לצאת כל יום למלחמה. אני לא יכולה לעשות את הפרוגרמינג של ערוץ 1".

במהלך הסופה שפקדה את אזור ירושלים בחודש שעבר דלף לתקשורת מסר שהעבירה חסון בקבוצת וואטס אפ של צוות "יומן", ובו ביקרה את שידורי ערוץ 1 נוכח האירועים. "הפקרנו את הזירה", כתבה.

כדי להסביר את יחסי הכוחות בין הערוצים חסון שואבת דימויים מעולם המסעדנות. "נאמר שיש לך מסעדה לא הכי מוצלחת בתוך קניון, אבל הקניון הזה מצליח מאוד - אז מגיעים אליך לקוחות. ויכולה להיות לך מסעדת גורמה משובחת באיזה מקום נידח, אז פחות יגיעו אליך. יותר קל לקבל מידע או צופים כשאתה בתוך מסגרת כזאת גדולה וחזקה. אבל מאוד קשה כשאתה בערוץ טיפה פחות חזק".

- אז ככל שהפלטפורמה אטרקטיבית פחות אתה צריך לעבוד קשה יותר.

"הרבה יותר. אבל יש אנשים שמפתחים הערכה אליך כעיתונאי בשל הדיסקרטיות שלך, היכולת שלך להניע מהלכים ולהילחם על הערכים, אז הם מגיעים אליך. עובדה שאנחנו לא מקופחים בסיפורים. אבל אני עובדת מאוד קשה, אני בן אדם מאוד רציני".

- יוצא לך לראות את המתחרים?

"לא כל כך. אני מגיעה ביום שישי ב-11 בלילה. גם את עצמי אני אף פעם לא רואה. זה קשה לי, אני מאוד ביקורתית. שואלת 'למה רק 95, למה לא מאה'. אולי זו טעות, צריך גם להפיק לקחים. אבל יש לי מודעו*ת, אני לא עוצמת עיניים".

ועדיין, אומרת חסון, "אם אשמע על איזו כתבה טובה שהייתה בערוץ 2 אראה אותה למחרת. ערוץ 2 בהחלט עושים מערכת חדשות רצינית ביותר".

- ערוץ 10 פחות?

"אני לא אומרת מה לא, אני אומרת מה כן".

- אחרי שיאיר לפיד עזב קיבלת הצעה להגיש את "אולפן שישי"?

"לא".

- הייתה יכולה להיות לזה עוצמה רבה אילו את היית מגישה את "אולפן שישי".

"בלי ספק. תשמע, בכל ערוץ תקשורת יש את הפוליטיקה הפנימית שלו, של האנשים שמעוניינים ואנשים שרוצים ואנשים שהמערכת חושבת שהם מתאימים. זה בסדר גמור, אני בן אדם שמאוד שמח בחלקו, כל יום".

אלא שבעברה של חסון ישנה הצעה להגיע לחדשות 2. "אחרי פרשת בראון (97'), שלום קיטל, אז מנכ"ל החדשות, פנה אליי. נפגשנו בבית קפה בדיזנגוף והוא הציע לי לעבור לערוץ 2".

- ו...?

"גורם בכיר בעולם התקשורת טרפד את המהלך".

- למה?

"מסיבותיו הוא. יבוא יום ונציף את הדבר הזה".

- למה לא נציף אותו עכשיו?

"איפוק זהו טוב".

- יש בך יצר נקמני?

"לא".

- לא בא לך לסגור חשבונות עם אנשים?

"אילו היה בא כבר הייתי סוגרת".

ארכיאולוגית, עוסקת בחפירות

השקט ברחוב התל אביבי שבו מתגוררת חסון עם בעלה ובתם (לחסון בן נוסף מנישואים קודמים), הופר בחודשים האחרונים. רק כשמגיעים לפתח בית משפחת נשר מבינים שהשומרים למטה וצלם הפפראצי החולף שייכים לבניין הסמוך, שאליו עברו באחרונה שר הפנים גדעון סער ורעייתו גאולה אבן, עמיתתה של חסון בערוץ הראשון. לו רצו, יכלו השתיים לנהל שיחות ערות דרך חלונות מטבחיהן. עם פרוץ מחאת מבקשי המקלט נדחקו ציוצי הציפורים שנשמעו מהפארק הסמוך על ידי קולות מפגינים.

"אני, שיודעת הכל, לא ידעתי על זה", מספרת חסון על הקשר של אבן עם סער. "שידרנו יחד מגני התערוכה את הפריימריז בליכוד, ומישהו לחש לי שגדעון במקום הראשון. ואז אני אומרת לה, 'אל תשאלי, גדעון ראשון. השועל הזה'. הרי אי אפשר להיבחר ראשון בלי חיבור לכל מוקדי הכוח בליכוד, מהמצביעים החופשיים, דרך הפייגלינים ועד הכ"צים. ואז היא אמרה לי, 'אני לא בטוחה שזה ככה'. הסתכלתי עליה במבט שואל. אין לי ספק שהיא ידעה ממנו שהוא הראשון. אחר כך צחקתי על זה. שיהיה להם לבריאות".

- את יום הבחירות בערוץ 1 הובלתן יחד. את חושבת שזה היה נכון עבורה?

"זה בסדר גמור. מה, היא תשפיע על תוצאות הבחירות? היה משדר מאוד מקצועי ורלוונטי, ועבדנו בצורה יוצאת מן הכלל ביחד. היינו פרטנריות נהדרות אחת של השנייה, והכל בנועם, בהומור ובשיתוף פעולה מלא. זה שהיא בת הזוג שלו לא היה רלוונטי. אני לא יודעת מה היא הרגישה בתוך-תוכה ומה היא חוותה באותו יום".

- לדעתך, זה משפיע על העבודה שלה?

"אלה שאלות שהיא צריכה לשאול את עצמה ולא אני. ואני מאחלת לה אושר וטוב".

לדברי חסון, "נשים משלמות מחירים גבוהים יותר ונשפטות באופן חמור יותר מאשר גברים. גם כשנלחמים בך כשאת מסקרת פרשה, ההכפשות הן תמיד על רקע היותך אישה. הכפשות בלשון ביבים".

בבחירות 2001, חסון, אז בחודש התשיעי להריונה, סופחה למטה העבודה. ראש הממשלה אהוד ברק הודח והכתבת נדחסה בתוך מה שהיא מכנה "ים ההפסד". "זה היה אולי היום הקשה בחייו של ברק", היא משחזרת, "מע*מדה של 'שחר של יום חדש' הוא התנפץ לתקופת כהונה קצרה ולהפסד קשה מאוד. הוא הגיע למקום עם המאבטחים שלו, וכולם מנסים להתקרב ולהגיע אליו, כולל אני עם המיקרופון - ראש ממשלה שהפסיד את הבחירות ברגע זה, זה סיפור דרמטי, וזה בשידור חי. ואז הוא אמר לשומר שלו, 'תעזוב אותי, לך לאילה, ידחפו אותה, אישה בהיריון'. מתוך הסיטואציה הכי קשה שלו הוא ראה לנגד עיניו אישה בהיריון. זה היה רגע אנושי קטן בתוך כל זה.

"לעומת זה, מועמד אחר שהגיע באותו ערב למקום, לא אנקוב בשמו, שחשב שהוא הולך להיות ראש הממשלה הבא - בינתיים הוא כבר לא בפוליטיקה - הגיע כשהוא נישא על גלי האשליה. ניגשתי אליו עם המיקרופון והוא הדף אותי תוך שהוא נותן לי אגרוף בבטן. הוא לא כיוון לתת לי אגרוף, אבל בתוך הצעידה האבירית הזאת חטפתי שם".

באותו ההיריון, שבוע לפני הלידה, התמוטטה חסון במהלך ריאיון עם אהוד אולמרט. היא הובהלה באמבולנס לבית החולים הדסה הר הצופים. "עברתי חרדה עצומה, לא הפסקתי לבכות, וזו פעם ראשונה ויחידה שהרגשתי ששום דבר לא שווה בעבודה הזאת. הרגשתי תחושה איומה של שברון לב, חרדה עצומה. בסוף התברר שהכל בסדר, פשוט נסעתי בלי ארוחת בוקר, בלי לאכול, בלי לשתות, וחשבתי שהכל ממשיך כרגיל".

- למדת משהו מזה על המינונים?

"החיים שלי מתחלקים בין עבודה ומשפחה. זה מה שיש".

- חצי חצי?

"שמע, אי אפשר לכמת את הדברים, במובן האנרגטי זה בפירוש פיפטי פיפטי. במובן של הרגש זה הרבה יותר במשפחה. אבל אני משקיעה בעבודה המון. פגישות, חפירות - בסך הכול אני ארכיאולוגית, עוסקת בחפירות".

- את לא שואלת את עצמך בשביל מה לעבוד בפול גז כזה?

"בפירוש בא לי שלושה חודשים של חופש. לסגור את המדפים ולהיעלם. אבל בעבודה יש המון חדווה".

- כשאת רואה שבערוץ 10 מראיינים ילדה בת 12 שעברה אונס לכאורה. מה דעתך?

"יש לי ילדה בת 12, וזה זעזע אותי. לא האמנתי שזה קרה. אני לא מקבלת את זה. זו רק תוצאה של תחרות ומרדף אחר הרייטינג. אתה יודע מה זה ילדה שנאנסה על ידי קבוצה של נערים? אלפי פסיכולוגים לא ישפצו לה את הנפש. זה אפילו לא מקומם אותי ברמה העיתונאית, זה מקומם אותי כאמא. מה כתב אומר לאמא בשביל לשכנע אותה שבתה תתראיין? שבערוץ אחר ראיינו את הנער שאמר שהיא רצתה את זה?".

- במהלך פרשת עמנואל רוזן היו טענות נגדכן, העיתונאיות הבכירות, ששתקתן בזמן שהתנהלה הפרשה.

"אני עובדת על סמך אינפורמציה, זה הכול. לא על סמך מזג אוויר או טרנדים. אילו הייתה לי אינפורמציה שמאן דהוא אנס, אז הייתי מפרסמת אותה. לגבי עמנואל רוזן, הוא לא חבר או מכר שלי. להגיד לך שאי פעם שמעתי על הפעילות הזאת שלו שחרגה ממה שנקרא 'חמדנות'? לא".

- נתקלת בהטרדות מיניות בעולם התקשורת?

"בזמנו ראיתי במקום העבודה שלי בכיר נוגע למישהי בחזה. באתי, העפתי לו מכה, ואמרתי לו 'תעיף את היד שלך!'. הוא היה בהלם. הייתי די פישרית, אולי שנתיים במקום העבודה".

- והוא המשיך לעבוד שם?

"כן. אם תבוא אליי מישהי עם סיפור כזה אני לא אשאר אדישה בשום פנים ואופן. אני לא אכתוב על זה פוסטים, אלא אטפל בזה".

- ברמה האישית, חווית פעם הטרדה מינית בעבודה?

"לא. היה מישהו אצלנו עם לשון חריפה, כאילו בהומור, והייתי אומרת לו 'חביבי, בסוף תמצא את עצמך ליד קצב בתא. אז שקול מילים'. אני לא רוצה לראות ולתייג נשים כמסכנות וחלשות בשום פנים ואופן. נשים הן חזקות ועוצמתיות ומהמקום הזה צריך לפעול. אמירות מכוערות בהחלט נשמעו פה ושם, אבל הטרדה כזאת לא. אבל כל אחת מאיתנו חוותה הטרדה במהלך ילדותה, או במהלך חייה, וזה יוצר פגיעות גדולה מאוד".

- באמת? כל אחת?

"אני לא רוצה לדבר על זה. כך או כך, מרבית הנשים בתקשורת הן נשים חזקות".

לדברי חסון אין דבר כזה ברנז'ה עיתונאית. "יש ים של האינטרסים, ובתוכו או שיש לך חברים או שלא. אני בחיים לא הייתי אהדתי אף קבוצת כדורגל. מחנאות מכתיבה לך".

- רשות השידור מבוססת על שנים של מחנאות.

"חד-משמעית. אבל אם אכנס לזה, מתי יהיה זמן לעבוד? אני עסוקה בלייצר ולעבוד. לא בקטטות. לא נלחמתי על השכר ולא על מכונית".

- איך זה שלאחר שנים כה רבות עוד לא הגעת לרשימת שיאני השכר של רשות השידור?

"אני עובדת ציבור, אני לא חושבת שאני צריכה לקבל יותר מרופא, שלמד המון שנים ועובד מסביב לשעון. המשכורת שלי נחמדה ואני לא חושבת שאני צריכה להשתכר יותר מזה. אני מאוד שמחה בחלקי, במובן העמוק ביותר של המילה. אנסח זאת בזהירות, בלי למתוח ביקורת על אחרים, חלילה, ודאי לא על קולגות שלי: יותר נוח לי להילחם על צדק מהמקום הזה".

- זה נובע גם מהעובדה שבסך הכול...

"זה לא נובע משום עובדה", חסון מזהה לאן השאלה מובילה ועוצרת אותה. "ראית פעם עשירים שלא רוצים עוד? זה לא משנה. זה היה אותו הדבר כשהייתי אם חד-הורית. זה קשור לבן אדם שאת. זו לא מדינה עשירה, אנשים נאבקים פה על פרנסה, לאן כולם רצים? מה זה כל הדבר הזה שנקרא טאלנטים? בכלל, אני לא מוכנה להיות מתויגת כטאלנט".

- את לא טאלנט?

"לא, ממש לא. אני עיתונאית".

תגובות

מטעמו של גבי אשכנזי נמסר: "אילה חסון 'בחרה צד' בסכסוך שנוצר בין שר הביטחון לשעבר אהוד ברק והרמטכ"ל לשעבר אשכנזי. מאז היא עוסקת ללא הרף בסיקור מוטה ובלתי הוגן של הפרשה, בניסיונות לפגוע באשכנזי ולהפחית מאחריותם של גורמים אחרים, תוך ניצול לרעה של הבמות העומדות לרשותה. אשכנזי בוחר להתייחס לדברים באופן ענייני אל מול הגורמים הרלוונטיים ולא להיגרר אחר התנהלות זו.

"באשר למסמך הרפז, בדיקה מקיפה ביותר של מבקר המדינה העלתה כי לאשכנזי ולסביבתו לא היה שום קשר לכתיבת המסמך, כך שגם בהקשר זה בטענות המועלות והממוחזרות אין ממש".

אבי בניהו, בעלים ומנכ"ל חברת "בניהו ייעוץ ואסטרטגיה בע"מ", מסר בתגובה: "במהלך כהונתי כדובר צה"ל, התמודדנו, יחידתי ואני, עם פרסומים שונים של אילה חסון ושל עיתונאים נוספים בניסיון למנוע פרסומים שגויים. בחלק מהמקרים צלח הדבר ובחלק לא. במסגרת זו, נפגשנו עם מנהלי הערוץ ראשון ועם עורכים נוספים מהתקשורת. אני רואה בכך פעילות לגיטימית של יחידת דובר צה"ל.

"מעולם לא נקטתי באמצעים עליהם רומזת חסון, לא איימתי עליה ולא הכפשתי אותה, ההפך הוא הנכון. חסון אחראית לדיווח דרמתי ומשולל כל יסוד עובדתי בתוכנית 'יומן' בהגשתה, בו נטען באופן כוזב כי אני הוא האיש שכתב והדליף לתקשורת את 'מסמך הרפז' וכי נחקרתי במשטרה שלוש פעמים באזהרה. מדובר בדיווח שקרי ודיבתי לחלוטין. תקוותי כי חסון ומערכת 'יומן' יבהירו ויתנצלו על כך - לא נתממשה, לצערי הרב. בניגוד לדבריה, לא הייתי מעולם 'איש פוליטי', ולתפקידי כדובר צה"ל באתי מכהונה עיתונאית ארוכה כמפקד ועורך ראשי של גלי צה"ל.

"כידוע, בחקירת המשטרה שנערכה לאחר פרסום המסמך, יצאתי נקי לחלוטין ובלתי מעורב ואף אינני מבוקר בדוח המבקר שפורסם בעניין זה.

"אדגיש כי במשך שלוש שנים מתוך ארבע בהן כיהנתי כדובר צה"ל, נתקיימו ביני לבין חסון יחסי עיתונאי- דובר הוגנים ומקצועיים ואפילו קשרי חברות טובה, שנקטעו עם תחילת סיקורה את 'פרשת הרפז'".