אריאנה מלמד: "אני שק חבטות של טוקבקיסטים משוגעים, לא מזיז לי"

השופט המחוזי בדימוס נסים ישעיה לא ישכח את ה-5 ביוני 2013. בבוקר אותו יום חשפה הכתבת הדס שטייף בגל"צ כי במהלך דיון בעניינה של צעירה שנאנסה וערערה על סירוב המדינה להכיר בה כנפגעת פעולת איבה אמר השופט כי "יש בנות שנהנות מאונס". בהנהלת בתי המשפט פרסמו התנצלות מגומגמת וקיוו כי הסיפור מאחוריהם. רק שהם לא לקחו בחשבון את אריאנה מלמד.

פחות משעה וחצי לאחר החשיפה בגל"צ פרסמה מלמד, מבקרת הטלוויזיה והספרות של אתר ynet, בדף הפייסבוק שלה סטטוס קשה ומצמרר שמתאר אונס. היא חתמה במילים: "זה בדיוק מה שעשו לי כשהייתי בת 14, כבוד השופט בדימוס, ואני לא מאחלת לאף אחד שיקרה לו כך. חוץ מאשר לאנשים שחושבים שיש בנות שנהנות מאונס".

בתוך זמן קצר זכה הסטטוס לאלפי לייקים, תגובות ושיתופים. הסערה חצתה את גבולות הפייסבוק וב-ynet ביקשו ממנה טור בנושא, שגם בו גוללה את סיפור האונס שעברה. אם מישהו חשב עדיין שיהיה אפשר לטייח את הדברים הוא התבדה. אותו יום הסתיים עבור השופט ישעיה ב"צווי הרחקה" מכל תפקידיו הציבוריים.

שנה בלבד חלפה מאז שמלמד פתחה עמוד פייסבוק, ועדיין היא לא הופתעה מהעוצמה. "אני נמצאת ברשת מאז שנת 95'. התחלתי קצת אחרי רצח רבין, כשבכלל לא היה אינטרנט בעברית, ואני מכירה את הרשת ומבינה אותה לעומק", היא אומרת בראיון ל"פירמה". "הייתי בין העיתונאים הרציניים הראשונים שערקו מן הפרינט לגמרי לתוך האינטרנט, ואני לא מתחרטת על אף רגע. אני נושמת את המדיה הזאת. ביום שבו הגיע הסיפור של השופט ישעיה, ידעתי שעד סוף היום האיש יודח. ידעתי את זה ברגע שהתחילו להגיע הלייקים לסטטוס".

"הוא לא השופט הראשון שהתבטא כך כלפי קורבנות אונס. בפעמים קודמות פרסמתי מאמרים ב-ynet, שהייתה לי איזושהי תקווה שיחוללו את השינוי שרציתי אבל זה לא קרה. לא פרסמתי אותם עם סיפור אישי. ידעתי שיום אחד, אם ארצה לעשות שינוי, זה צריך לבוא במדיה חברתית ועם הסיפור האישי שלי, אז כתבתי אותו. זה לא היה קשה. זה היה מתוכנן ומכוון להשיג תוצאה והשיג את התוצאה, ובערבו של יום הוא כבר לא היה בשום תפקיד ציבורי".

אומת הפייסבוק מתגייסת

את מלמד אין צורך להציג בפני צרכני התרבות לסוגיה, בישראל. את דרכה כעיתונאית החלה בשנת 88' כמבקרת ספרים ב"חדשות" ז"ל. ב-92', שנה לפני שנסגר, עברה ל"העיר", וב-99', לאחר אפיזודה קצרה ב"מעריב", הגיעה לאוזניה שמועה ש"ידיעות אחרונות" מקים אתר אינטרנט. "אמרתי 'יש!' והלכתי וביקשתי שיקבלו אותי, וקיבלו אותי", היא מספרת. היום, היא נחשבת למבקרת הטלוויזיה המשפיעה בישראל ומקלדתה חורצת גורלות של תוכניות וטאלנטים, או לכל הפחות משעשעת ומתסיסה את קהל הגולשים.

למרות החיבור רב-השנים שלה לרשת, לפייסבוק, כאמור, היא איחרה להצטרף ועשתה זאת רק באמצע 2012.

- המקרה של השופט ישעיה הוא נקודת הציון שבה הבנת את הכוח המצוי ברשת החברתית?

"לא, הבנתי את זה עוד הרבה לפני כן, ברגע שהתחילו להגיע אליי הורים מאמצים שפתחו את הלב. זו הייתה מבחינתי נקודת מפנה, ועד עכשיו זה הדבר הכי חשוב שקרה לי שם. יש חוק מטומטם בישראל שקובע שהזיהוי שלך כאם מאמצת הוא אסור. זו עבירה פלילית שדינה מאסר חצי שנה. בפייסבוק הפרתי אותו, יצאתי מהארון, ופגשתי הרבה מאוד מאמצים מחו"ל, ופגשתי גם את האנשים שרציתי לפגוש - שמאמצים מחו"ל ילדים עם קשיים מורכבים. הקמתי קבוצה, 'מאמצים אמיצים', וביחד התחלנו תהליך מול משרד הבריאות שמשנה את האופן שבו מתייחסים לילדינו ונותן לראשונה טיפולים לחלק מן הילדים שסובלים מסינדרום אלכוהול עוברי, מחלה שבכלל לא הייתה מוכרת במשרד הבריאות".

הישגיה של מלמד ברשת החברתית לא מבוטלים. מהכרה של משרד הבריאות באותה תסמונת שגם בנה המאומץ סובל ממנה, דרך השגת סיוע לילדה סורית שנפצעה במלחמת האזרחים, למבקש מקלט מסודן ולחולת סרטן, ועד להתנעת תהליך שאמור להסדיר את הרגולציה לגבי היחס לקטינים בערוצי הטלוויזיה המסחריים. מלמד גם לוקחת חלק פעיל בפעילות תא העיתונאיות.

"אני נוגעת בדברים שבוערים לי. הפייסבוק אפשר לי להחצין את סדר היום שלי, שהוא לא בהכרח סדר יום עיתונאי או ציבורי, אבל חשוב לי מאוד", היא אומרת, "יש מצוקות ומצבים קשים של אנשים שעזרתי להם, ומצאתי שאומת הפייסבוק מתגייסת מאוד יפה ובאופן מרגש".

- לצד הלייקים והשיתופים וההערכה הגדולה יש הרבה בריונות רשת שמכוונת כלפייך.

"כן, אני רגילה לזה. כבר 12 שנה - מאז המצאת הטוקבקים - אני משמשת שק החבטות של כל הטוקבקיסטים הכי משוגעים, הכי מנוולים והכי מאיימים שיש. הודעה: לא מזיז לי!".

- זה לא מפחיד לפעמים?

"לא מפחיד, לא מרתיע, לא יגרום לי לכתוב אחרת או להתבטא אחרת אף פעם. אני לא רואה שום סיבה לתת לאנשים אנונימיים ובריוני מקלדת להזיז אותי ממה שאני חושבת שהוא נכון".

*** הדירוג המלא של 100 המשפיעים בתקשורת - במגזין "פירמה"