הגיהנום של בעלי החיים

בעקבות הצפייה בתחקיר המצמרר ששודר בתוכנית "כלבוטק" על האופן שבו מושמדים מיליוני אפרוחים בישראל, חייבים לשאול אם אכן יש צורך כביכול להרוג אפרוחים בני יומם. בעלי החיים סובלים ועוברים סבל נורא ומזוויע: תנאי הלידה, המחיה, ההובלה, המוות - דבר אינו דומה לגיהנום שאנו דנים את בעלי החיים, ובו כמה מדורי גיהנום ראשיים: מזון, ניסויים, ביגוד, נוי וריהוט, בידור. והמדורים הללו יעילים להחריד.

כל סכין, איזמל, אקדח ומגרסה חותכים ביעילות, ואם הם מפספסים - איש אינו מתלונן. לגיהנום הזה לא נשלחים הכופרים והמרושעים. הוא אינו קשור במוסר ובצדק, בטוב וברע, בשכר ועונש; הוא סובב סביב רווח והפסד: רווח לאדם, הפסד לבעלי החיים. ואת הגיהנום הזה מניע גורם אחד: הכלכלה.

אנו רוצים להאמין שאנו אוהבים בעלי חיים וסולדים מהתעללות בהם. כשאומרים התעללות, רובנו חושבים על אדם שבועט בכלב או הורג חתול להנאתו. אולם מקרים מקוממים כאלה הם נדירים, בעוד שמיליארדי בעלי חיים בשנה עוברים התעללויות על בסיס יומיומי, ללא הפסקה: הם נכלאים באפס מקום בתוך הפרשותיהם, מופרדים מגדרית, מוכנסים באלימות להריון, נקרעים ממשפחותיהם, מובלים בצפיפות אלפי קילומטרים בחום ובקור, ללא מזון ומים, רק כדי להגיע אל הסכין הגואלת.

והסיבה העיקרית לזוועות הללו: כסף. הצורר הגדול של בעלי החיים אינו שונא אותם. הרפתן אינו שונא את הפרה, הלולן אינו שונא את התרנגולת. בעיניהם, בעלי החיים הם מכשיר, מכונה לעשיית כסף; ההתעללות מייעלת וחוסכת עלויות. ההתעללויות בתעשיית המזון נובעות משיקולים כספיים.

פרות ותרנגולות מוחזקות בצפיפות, כי מקום עולה כסף. מקורי אפרוחות נקטמים כדי שלא יפגעו באפרוחות אחרות, יפיצו מחלות זיהומיות וישחיתו את הסחורה.

מיליוני אפרוחים נגרסים בישראל מסיבה אחת: החזקתם אינה משתלמת. בתעשיית הבשר גורסים אפרוחים "פגומים" שאינם עומדים בסטנדרטים של השוק, הדורש חזה עוף גדול ועסיסי. בתעשיית הביצים גורסים אפרוחים זכרים, כי הם אינם מייצרים ביצים, וקצב גדילתם אינו מהיר וכלכלי דיו - כך שהבן היילוד, למגרסה תשליכוהו.

בחלוף שנתיים של הטלה, גם התרנגולות המטילות יומתו, בחשמול - כי תפוקתן פוחתת, ועלות החזקתן גבוהה מהתשואה שיניבו ביציהן המתמעטות.

דמיינו את הרגע האחרון בחייכם. דמיינו שאין זה מוות רגיל, אלא הוצאה להורג, בגריסה. מוות מעורר פלצות. כעת דמיינו ששיני המגרסה אינן חדות, שהיא איטית או מקולקלת קלות, כי הכסף הנחוץ לתחזוקתה או לשכלולה נשמר למטרות אחרות. מה אכפת לנו אם האפרוח יחוסל בשנייה או בעשר? למגרסה לא אכפת, וגם לא לגורס. אכפת לו מהכסף.

האפרוחים חסרי לובי

הכלכלה היא אכזרית. את האכזריות הזו אפשר לנסות לפתור דרך המשפט, אלא שהוא אדיש לעיתים גם לפעילות שעל פניה מהווה התעללות אסורה לפי חוק צער בעלי חיים: אוזניו של משרד החקלאות שאמון על אכיפת החוק כרויות ללולנים ולא לאפרוחים חסרי הלובי. לא ממנו יבוא עזרם.

הפתרון המוצלח ביותר לבעיה שהכלכלה יוצרת הוא הכלכלה עצמה. כשהצרכנים יבינו את שיעורי האלימות הכרוכים במוצרים מן החי - הם יבחרו במצפונם, בלבם ובכיסם. וכשהם יבחרו בכיסם, חברות ענק יציעו מוצרים נהדרים שלא הופקו באלימות. המוצרים מן החי יפחתו, ואז יבוא החוק ויסלק את שולי האלימות.

הכלכלה היא האויב הגדול של בעלי החיים, אך נקווה שיום אחד היא תהיה ישועתם. חוק כלכלי מוכר קובע כי בלי ביקוש אין היצע. אם לא נממן את תעשיית הגיהנום, היא תיעלם. אנא, בואו נניח ללב שלנו לבחור, לא לבטן.

* הכותב, מתנדב בעמותת תנו לחיות לחיות, הוא מומחה למשפט פלילי ומרצה במכללה האקדמית צפת.