אביב ספרותי: הנה הספרים הבולטים שיצאו בנושא "האביב הערבי"

לפני קצת יותר משלוש שנים, הרוכל הטוניסאי המתוסכל מוחמד בועזיזי הצית את עצמו, ויחד איתו את העולם הערבי כולו. מה שזכה לכינוי הרומנטי משהו "האביב הערבי" (אף שהחל בחורף), מתקרב כבר לאביבו הרביעי.

לאחרונה תורגם לעברית "עזאזל", ספרו של ד"ר יוסף זידאן, פילוסוף וסופר מצרי שבלט בהתנגדותו הגלויה לשלטון "האחים המוסלמים", ולפני מספר ימים גם קרא באומץ לשנות את הגישה כלפי ישראל (ראו מסגרת). ספר זה לכאורה לא קשור כלל להתרחשויות הדרמטיות של השנים האחרונות במזה"ת, אבל יש בו מן המרידה כנגד שלטון האחים המוסלמים.

"עזאזל" מצטרף לכמה ספרים מעניינים שיצאו בארץ ושעוסקים או מייצגים את "האביב הערבי", על פניו השונים. אלא שעם כל הכבוד לרשימה שמובאת בהמשך, חייבים לומר שהעיקר עוד לפנינו, כפי שמסביר ד"ר בסיליוס בוארדי, חוקר ספרות ערבית מאוניברסיטת בר אילן. "עקרונית, רוב מה שנכתב בספרות הערבית המודרנית מתוך האירועים, עוד לא מגובש", אומר בוארדי. "היצירתיות הערבית עוד לא הגיעה לממדים אוניברסליים מהבחינה שהיא יכולה לשקף את ההוויה העכשווית האמיתית - את הפער הגדול בין המעמדות ובין האינטלקטואלים עצמם. אני מדמה את העניין לקלפים שמתפזרים באוויר. הם עוד לא נחתו על הרצפה כדי שתדע במה תשחק. הכול עוד באוויר, גם הספרות. רוב מה שנכתב, אלו דברים שעלו באינטרנט, לא מקצועיים ולא מגובשים מבחינה ספרותית.

"עם זאת, אנו יכולים להיות עדים לספרים שקדמו למהפכה וניבאו את בואה. כאלה שתיארו את המצב הרע, הרודני, את התהייה למה זה קורה לנו, הערבים, את הכמיהה לחופש, לשוויון, לחלוקה במשאבים, הספרות נגעה בהם".

- אתה יכול לתת דוגמה לספר כזה?

"למשל 'נעליים ללא עקבים' של פרופ' עמי אלעד-בוסקילה (הוצאת מעריב - הד ארצי, 2004, י.מ). הספר מכיל תרגום של ספרות נשים, ובתוכה אפשר לראות את הזעקה דווקא מצד השכבות החלשות, שזה הנשים. הן כביכול מסמלות את ספיגת הרודנות פעמיים - שלטונית וחברתית. המצב הזה חייב להשתנות והוא ישתנה. מה שמתורגם כעת, לא משקף את ההוויה הקיומית של מה שקורה בעולם הערבי, אבל זה עוד יבוא".

ועד שזה יקרה, אפשר ללקט כמה הבנות לגבי הלכי הרוח האזוריים מהספרים הבולטים בנושא שיצאו עד עתה.

עזאזל

מחבר: ד"ר יוסף זידאן

מועד פרסום: יצא בשנת 2008 במצרים, 2013 בישראל בהוצאת כנרת זמורה ביתן

תרגום: ברוריה הורביץ, ג'קי חוגי, פרשן גל"צ לענייני ערבים: "ד"ר זידאן הוא פילוסוף מצרי, איש אוניברסיטת אלכסנדריה. הוא מומחה לחקר כתבי יד עתיקים, שידוע כיום במצרים כמתנגד חריף של 'האחים המוסלמים'. זידאן טוען כי המעבר המהיר מתאי הכלא לארמון הנשיאות מצריך טיפול נפשי, כך במילותיו, ש'האחים' לא עברו. לכן הם נוהגים כאדם שאויבו העיקרי הם המדינה והחוק. 'עזאזל' זכה בפרס הבוקר הערבי לשנת 2008. מה שיפה בספר הוא שזידאן עוסק בו בחומרים מתחומי מחקרו. כלומר, כל חייו הוא חקר את התקופות העתיקות ואת ימי ראשית הנצרות, ובאותם ימים גם מתרחשת עלילת הרומן שלו".

בנות ריאד

מחבר: רג'אא אל-סאנע

מועד פרסום: 2005 בסעודיה, 2013 בישראל בהוצאת זמורה ביתן

תרגום: גיא הרלינג

חוגי: "בנות ריאד אף הוא רומן בדוי לגמרי, אבל הוא מתעד באותנטיות רבה את מציאות חייהן של נשות החברה הגבוהה בסעודיה. הן משכילות, אסרטיביות, אבל עדיין תפוסות בתוך ערכים חברתיים של חברה מסורתית. אסור להן לנהוג, או לשתות אלכוהול, הן חייבות לענות על ציפיות המשפחה ולהינשא. רק כשהן נוסעות לחו"ל, אתה רואה כמה הן נהנות מן האוויר הנקי והחירות לעשות מה שירצו. הרומן הוא כתב אישום נגד הממסדים החזקים ש'יושבים חזק' על האישה: דור ההורים, הגבר, הדתיים ומשטרת הדת.

"'עזאזל' ו'בנות ריאד' עוסקים בתקופות שונות, אבל בשניהם יש אמירה פוליטית בוטה. 'עזאזל' יוצא נגד האלימות בשם הדת, ואף שהוא עוסק בחוגים הנוצריים, זו דרכו של זידאן לפנות גם אל המחנה האיסלאמיסטי במצרים ובעולם הערבי ולומר לו - 'די לעשות בדת קרדום לחפור בו'. בנות ריאד הוא מסמך אותנטי שכולו מחאה פמיניסטית".

נמר מנייר

מחבר: זכריא תאמר

מועד פרסום: 2013 בישראל, בהוצאת רסלינג

עריכה ותרגום: ד"ר אלון פרגמן

חוגי: "תאמר הוא סופר סורי מודרני, שהתמחה בכתיבה של סיפורים קצרים בעלי אופי אלגורי וסאטירי. הוא בן 82 כיום, מתגורר זה שלושה עשורים באירופה, אחרי שגלה מסוריה בעידן הנשיא חאפז אסד. הוצאתו לאור של 'נמר מנייר' היא כולה פרויקט חיים של המתרגם, ד"ר אלון פרגמן, שעשה דוקטורט על כתבי תאמר. תאמר החל לכתוב עשרות שנים לפני גל המחאה הערבית של ימינו, אבל הסיפורים שלו עסקו רבות במצבו הרע של האזרח הערבי ובקיפוחן של נשים".

"המרד בסוריה"

מחבר: פואד עג'מי

מועד פרסום: 2012 בארה"ב, 2013 בישראל בהוצאת עם עובד

תרגום: כרמית גיא

חוגי: "זהו ספר מתחום העיון, אוסף מאמרים בעלי אופי עיתונאי שהוציא לאור החוקר הלבנוני-אמריקאי פואד עג'מי. קיימת ביקורת רבה על הספר, מאחר שיצא לאור בעיצומה של המלחמה שמתחוללת שם, ובתום שנה בלבד מזמן שפרצה. חשיבותו היא בכך שהוא מוסיף עוד אחד ממחקריו של עג'מי למדף הספרים המתורגמים לעברית.

"כל הארבעה לעיל הסכימו לתרגם את יצירותיהם לעברית, אף אם היה מדובר בגורם מתווך ממדינה מערבית, שמכר את זכויותיהם להוצאות כאן. העובדה הזו מעודדת מאוד. היא מראה שאינטלקטואלים ערבים רואים בקהל הישראלי ציבור קוראים ראוי, למרות שהפוליטיקה בארצותיהם נוהגת לפסול אותו בטענות של אנטי נורמליזציה. מבחינתם, מדובר בצעד שיש בו מן האומץ וההליכה נגד הזרם. אין מדובר בספרות שוליים, אלא במיטב היצירות, שהפכו לרבי-מכר בחברות הערביות וגם בעולם הרחב".

הסופר המוערך יוסף זידאן יוצא נגד אנטי-ישראליות

אולי גם זה חלק מ"האביב הערבי". הסופר המצרי יוסף זידאן נקט לפני מספר ימים בצעד לא פופולרי בארצו כשקרא לשנות את ההתייחסות לישראל. בראיון ל"גלובס", הוא אמר כי "עלינו לשקול מחדש את הרעיונות שלנו ביחס ל'שאלה היהודית'. אנו לא מודעים אפילו כמה זה משפיע עלינו. האנטישמיות הפכה ל'מלאכתם' של כל הפוליטיקאים שלנו. כל פוליטיקאי שחפץ בפופולריות, מקלל את ישראל. אבל כשהוא מגיע לשלטון, אין לו שום בעיה איתה. זו טיפשות. כך, אף אחד לא עוסק באינטרסים שלנו, דבר שעלינו להיות מודעים אליו". יהיה מעניין לראות מה יהיה האפקט של דבריו או לחלופין המחיר שהוא ייאלץ לשלם עליהם.

רוני סומק משורר עיראקי, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה

משפחת סומך עלתה ארצה ב-1953 מבגדאד ועימה הפעוט רוני, לימים המשורר רוני סומק. כל חייו כמעט הוא ישראלי, אבל זה לא מנע מעיראקים גולים בארה"ב לכלול אותו לאחרונה ברשימה שהרכיבו, של 15 המשוררים הבולטים בני ארצם.

גם סומק מעיד שהוא לא כל-כך הבין כיצד זה קרה: "יצאה אנתולוגיה על משוררים עיראקיים בהוצאה מכובדת ושם כללו אותי. ידעתי שהולכים לכלול אותי ואמרתי להם שאם הגעתי מבגדד בגיל שנה וחצי לארץ, הזהות שלי ישראלית. התשובה שלהם הייתה שכל המשוררים העיראקים הם גולים, כי אי אפשר היה לכתוב שירה אמיתית בתקופת סדאם חוסיין.

"אז שאלתי אותם מדוע קראו לי גולה, והם ענו בשתי שאלות - 'היכן נולדת?' ו'האם אתה יכול לחזור?', כשעניתי 'בגדאד' ו'לא', הם אמרו שלכן מבחינתם אני גולה".

- כיצד הם נימקו את הבחירה בך כמשורר עיראקי?

"שאלתי אותם, והם ענו שזה משהו בכתיבה הערביסקית והאסוציאטיבית. לדעתם הדבר מאוד אופייני למשוררים שחולמים וכותבים בערבית".