"עיצוב המסעדות צריך לתת אופי ולא להיות יותר מדי 'וואו'"

"בכל פעולה בעיצוב צריך להיות מחובר בו-זמנית לשני מישורים: החלק האינטלקטואלי והחלק האינטואיטיבי, שאסור לנטוש אותו, כדי לא לאבד את הקונטקסט הרגשי של התוצר", כך מתארת אירנה קרוננברג את פעולת השתי והערב של העיצוב והתכנון, שעליה היא חתומה יחד עם שותפה - אלון ברנוביץ.

משרד האדריכלים ברנוביץ-קרוננברג עומד מאחורי פרויקטים מרהיבים, המובילים את תרבות העיצוב של מקומות הבילוי והפנאי בארץ. השניים, זוג בחיים ובעבודה, אחראים למראה ולא מעט לאווירה של מסעדות וברים - מסושי-סמבה וזוזוברה עד יפו תל-אביב של השף חיים כהן, צפרה וטופולופומפו החדשה של השף אבי קונפורטי - ושל בתי מלון בארץ ובחו"ל, לצד תכנון בתי יוקרה.

"מסעדות טובות הן destination - מקומות שאנשים מתכננים לבוא אליהם", אומרת קרוננברג. "העיצוב צריך להצדיק את זה ולתת למקום אופי. אבל אסור להיות מניפולטיבי מדי. אם זה יותר מדי 'וואו' זה משאיר את האנשים בתחושת יתר מלווה בריקנות. כמו ההבדל בין ארוטיקה לפורנוגרפיה".

- איך מתחילים?

ברנוביץ: "הבריף כולל הכול - החל משם המקום, דרך התפריט, תפיסת האירוח, המקום הוא מכלול". קרוננברג: "אנחנו עובדים ברבדים של תחושות ופרשנות. גם לנו הפרשנות משתנה עם הזמן".

בשנים האחרונות, מחלקים השניים את זמנם בין תל-אביב ואמסטרדם. מלון המלך אלברט בעיצובם זכה בפרסים יוקרתיים ומלון "W אמסטרדם", של רשת מלונות היוקרה העולמית "W", ייפתח בשנה הבאה במרכז העיר בבניין היסטורי מ-1928, שהיה מרכזיית הטלפונים הראשונה של אמסטרדם ונחשב לאיקון עירוני. בתל-אביב הם תכננו את מלון הבוטיק החדש מנדלי, שנפתח בימים אלה.

- איך כבשתם את הולנד?

ברנוביץ: "בצעדים קטנים. לפני שבע שנים הזמין אותנו יזם ישראלי שחי בהולנד לעצב מסעדה סמוכה למלון. זה היה מיקום נפלא ומרכזי והמסעדה לא הצליחה. היה לה מחזור של 6,000 אירו בחודש. העיצוב והקונספט החדש הוסיפו לזה שלושה אפסים".

קרוננברג: "המסעדה הזו שינתה את התפיסה של מקומות בילוי ואוכל בעיר. מאז פנו אלינו עוד ועוד". כיום הם מעסיקים 12 איש במשרדם בתל-אביב ועוד משרד שותף באמסטרדם.

משקיעים במה שלא רואים

בתכנון טופולופומפו, הושקעו קרוב ל-10 מיליון שקל, אולם לא מדובר בקירות מחופי זהב. ברנוביץ: "במסעדות רציניות, החלק הארי של העלות הוא דווקא במה שלא רואים - במטבח, בתשתית ובבטיחות. מקררים, תנורים, משטחי עבודה, נידוף ואוורור - כל אלה באחריות מומחים אחרים. העיצוב תופס 15%-30% מהתקציב".

מול הכניסה למסעדה, השוכנת בבניין משרדים ברובע העסקים והמגורים הצומח לגובה ממזרח לאיילון, תופס את העין קיר אריחי בטון שחורים ומשושים. "צורת המשושה האינסופי, והעיבוד התלת-ממדי של פני השטח אפשרו לנו ליצור פה אפקט דרמטי של רך וקשה, נפילת אור וצל", מסביר ברנוביץ. "את האריחים פיתחנו במיוחד לפרויקט הזה, בשיתוף עם סטודיו קראפט".

אולם הם לא מושכים את ידם משימוש חדשני בחומרים מן הקיים: בקיר הספרייה הגבוה מסודרים כלי אידוי פשוטים, קלועים מבמבוק, היוצרים מראה של עמודי תפילה או גווילים. קרוננברג: "המקום הזה עשוי בהדגשת הגולמיות. יש פה בסך הכול שלושה חומרים והצבעוניות של עץ, שחור וזהב. כל העץ בריהוט הוא במבוק - שמתמחזר מהר בטבע".

באחרונה הוציאו השניים בהולנד ובישראל ספר המתעד פרקים נבחרים מעבודתם, ובאופן מפתיע, בניגוד לגיוון הפראי כמעט שמאפיין את העיצוב שלהם, הספר רצוף רישומי סקיצות "שקטים" וצילומים בשחור-לבן בלבד. ברנוביץ: "אנחנו אנשים שמסתכלים פנימה כל הזמן. תהליכי הרעיון והפיתוח הם ה'רזון ד'אטרה' שלנו - התוצאה היא רק מחצית מהפרויקט והספר משקף יותר את התהליכים הפנימיים ואת המתודה.

"אנחנו לא משרד עיצוב, אנחנו מספרי סיפורים. בנינו למשל בית פרטי בארסוף שהוא קופסה שקופה, להוציא קיר בטון אחד. בעלי הבית מפעילים את החזית האחורית, השקופה, לפי קצב החיים הפנימי. מבחינתנו זה סוג של מבט לכיוון העיצוב העצמי - הלקוח יחיה את חייו וייתן את סימניו בבית. אני לא מאמין בעיצוב בית שהלקוח נכנס אליו ולא יודע איפה לשלב את האישיות שלו".