לא רק מקלט המס של ביבי: האי ג'רזי הוא גם יעד נפלא לטיולים

האם זכה ראש ממשלתנו בנימין נתניהו ליהנות מיופיו של האי ג'רזי, או שמיהר לדרכו אחרי ששרבט את חתימתו על מסמכי הבנק? האם הרשה לעצמו להתפעל מיופיים של הנופים ושל החופים? האם המתין לראות את השינויים שחלים במועדי הגאות והשפל? האם נשא עיניו לצפות בשחפים? או שאץ-רץ לעוד עניין שאינו סובל דיחוי ונאלץ לומר לשרה בעצב: "כנראה שלא נספיק, אבל בואי נחזור לכאן בפעם הבאה"? ואולי בכלל לא הגיע לשם ורק שלוחיו פתחו בשמו את החשבון המפורסם?

בכל לבי אני מקווה שהגיע ושהספיק. הן בשבילו - שכן האטרקציות התיירותיות שמזמן האי ג'רזי למבקריו אינן עניין של יום-ביומו, אפילו לא לראש ממשלה שיוצא לו לנסוע לא מעט בעולם - והן מסיבות אגואיסטיות, שכן אני באופן אישי מרגישה בטוחה יותר עם ראש ממשלה שנושא את עיניו להביט בשחפים, מאשר עם אחד שממהר לדיוטי פרי לקנות סיגרים ושוקולדים לחבר'ה במשרד.

האמת היא שבאי ג'רזי אפילו לא צריך למהר לדיוטי פרי. ממילא כל המוצרים שנמכרים בו הם ללא מע"מ, שכן ג'רזי אינו חלק מהאיחוד האירופי ואינו חלק מהממלכה הבריטית, אלא מדינה עצמאית עם מדיניות של אזור סחר ללא מסים. ג'רזי (Jersey) משתייך לשטחי החסות של הכתר הבריטי (Crown dependency) בתעלת לה-מאנש, לא רחוק מחופה של נורמנדי בצרפת, ויש בו השפעות אנגליות וצרפתיות גם יחד.

תחום השיפוט שלו כולל עוד כמה איונים, ויחד עם האי הסמוך, גרנזי (Guernsey), הוא יוצר את קבוצת איי התעלה, שהוא הגדול שבהם, המשתרע על שטח של כ-112 קילומטרים רבועים.

תושבי ג'רזי, שביולי 2013 הוערך מספרם ב-95,732, אינם אזרחים בריטים ואינם מצביעים לפרלמנט, אבל הם בעלי דרכונים בריטיים ויש להם זכות ישיבה בבריטניה, והתמ"ג שלהם לנפש הוא אחד הגבוהים בעולם.

היסטוריה גדולה במקום קטן

כדי להבין איך זכו התושבים במעמד המיוחד הזה, יש להרחיק אל ימי הביניים. ההיסטוריה של ג'רזי ושל יתר איי התעלה מושפעת ממיקומם האסטרטגי, בין צרפת לאנגליה. ב-933 סופח האי לדוכסות נורמנדי על-ידי וויליאם הראשון, דוכס נורמנדי, סב-סבו של וויליאם הכובש, זה שכבש את אנגליה ב-1066.

בתקופת מלחמת האזרחים באנגליה במאה ה-17, בין תומכי המלך לתומכי הפרלמנט, תמך האי ג'רזי במלך, ואף אירח אותו בתקופת גלותו. האי הסמוך, גרנזי, תמך דווקא בפרלמנט. לאי ג'רזי זה השתלם יותר. בתמורה לעזרה שקיבל שם, נתן המלך צ'ארלס למושל האי נתח במושבות של אנגליה ביבשת אמריקה, שטח שידוע כיום בשם ניו ג'רזי.

במאה ה-20 שבו איי התעלה והתבלטו בהיסטוריה המשותפת שלהם עם בריטניה. במלחמת העולם הראשונה שירתו כ-3,000 מתושבי האי בצבא הבריטי. במלחמת העולם השנייה היו האיים השטח הבריטי היחיד שהיה תחת כיבוש גרמני. רוב האיים נכבשו על-ידי הנאצים ב-1 ביולי 1940 ושוחררו במאי 1945. היטלר האמין שדרך איי התעלה יוכל לכבוש את בריטניה. לכן השקיע שם מאמץ רב כדי להפוך את האי ליעד מבוצר, עם בונקרים, ביצורים ומנהרות, שבנו עובדי כפייה.

באי אולדרני נבנו אפילו שני מחנות ריכוז, אחד לשבויים ולעובדי כפייה והשני ליהודים, שבו נרצחו כ-700 קורבנות. המחנות הללו נשרפו על-ידי הנאצים בסוף המלחמה, כדי למחוק ולהעלים עדויות. הביצורים נשארו, והם נחשבים עד היום לאטרקציה תיירותית לצד "מזכרות" אחרות מתקופת הכיבוש. רשויות התיירות באי ייסדו מסלול הליכה (שאפשר לעשותו גם ברכב, ואפילו באוטובוס) שנקרא "מסלול הכיבוש" (The Occupation Trail) ובו 33 תחנות של מקומות ואתרים שמספרים את סיפורה של התקופה הכאובה הזו, מהביצורים ועד "כיכר השחרור".

9 במאי, יום השחרור, הוא חג לאומי. ראשיתו ביום זיכרון ואבל על הנספים וההרוגים וסופו מסיבת שחרור גדולה, המתקיימת בתאריך זה מדי שנה.

ב-1995, בשנת ה-50 לשחרור מעול הנאצים, יצרו תושבים רבים שטיח קיר משותף, העשוי מ-12 שטיחים קטנים יותר, ובו מתוארים בצבעוניות רבה החיים באי הכבוש בידי הגרמנים. העבודה משלבת זיכרונות אישיים וקבוצתיים ונחשבת ליצירת האמנות הקבוצתית הגדולה ביותר: יותר מ-300 תושבים יצרו את השטיחים במשך כ-30,000 שעות. התוצאה מוצגת בגלריה בעיר הבירה.

התקופה הקשה תחת עולו של המשטר הצבאי הנאצי באי גרנזי מתוארת בספר המקסים "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" (The Guernsey Literary and Potato Peel Pie Society) של מרי אן שייפר ואנני בארוז (בעברית יצא בהוצאה משותפת של מטר וזמורה-ביתן ב-2009).

אנשי שני האיים הראשיים, ג'רזי וגרנזי, אוהבים להתנגח וללגלג זה על זה, קצת כמו ירושלמים ותל אביבים או קיבוצניקים ומושבניקים. בעלי החיים הלאומיים של גרנזי הם החמור ופרת גרנזי. החמור היה בהמת המסע המועדפת באי התלול וכן סימל את עקשנותם של תושביו. אנשי גרנזי מכונים על-ידי תושבי ג'רזי בכינוי "חמורים", ואילו אנשי גרנזי מכנים את תושבי ג'רזי בכינוי "קרפדות".

על משפחתו וחיות אחרות

אבל לא רק ביצורים ומלחמות מרכיבים את החוויה הג'רזית. להפך. זה מקום רגוע, עם עיירות קטנות (יש רק עיר אחת שהיא גדולה יחסית, Saint Helier, עיר הבירה, ובה גרים כ-30% מתושבי האי. שם גם מרבית החנויות והמסעדות), חופים יפהפיים שמזמינים שיטוט רגלי נינוח (צריך להיות ערניים ביחס להבדלים החריפים שבין גאות לשפל), עיירות דייגים עם מזחים קטנים, כפרים, חוות והרבה טבע לא מקולקל.

רוב חופו המערבי של האי הוא שמורת טבע. יש בו גם טירות, כראוי לאי אירופי. כדאי לבקר בטירת Mont Orgueil, שבמשך 600 שנה הגנה על ג'רזי מפני פלישה צרפתית, והיא מבוך מרתק של גרמי מדרגות, מגדלים וחדרים. טירת אליזבט (Elizabeth Castle), גם היא טירה שהוקמה במאה ה-16 לצורך הגנה מפני פלישה ימית. היא בנויה על אי סלעי קטן, וכשהשפל בשיאו, אפשר לצעוד אליה ברגל. כשהגאות בשיאה, מפליגים במעבורת.

האטרקציה המפורסמת ביותר של ג'רזי היא הפארק הזואולוגי. הקים אותו ג'רלד דארל - חוקר טבע, מטפל בחיות, מחברם של 37 ספרים (הידועים שבהם הוא "על משפחתי וחיות אחרות" ו"חיות, ציפורים וקרובים") - שהתפרסם בעיקר הודות לקרן שהקים לשימור חיות בר.

הקרן נקראת כיום על שמו, Durrell Wildlife Conservation Trust*, ואף שפעילותה משתרעת על פני חמש יבשות, המטה הראשי הוא באי ג'רזי. סמלה של הקרן הוא עוף הדודו, שחי באי מאוריציוס ונכחד בעקבות מפגש בלתי מוצלח עם האדם הלבן. מכיוון שלא היו לדודו אויבים טבעיים, הוא לא ניסה אפילו להימלט, והאירופים שהגיעו לאי במאות ה-18 וה-19 פשוט טבחו בו.

את הדודו כבר אי אפשר יותר לראות (חוץ מאשר בפסל גדול הניצב בפארק), אבל מינים אחרים של בעלי חיים כן, חלקם בלתי מוכרים או נציגים אחרונים של מינים על סף הכחדה. בפארק עושים מאמצים להרבות אותם בשבי. אף שהמקום מכונה באי "גן חיות", הפארק הזואולוגי אינו גן חיות רגיל. הוא הוקם ב-1958 לפי תפיסותיו הנאורות ומכבדות החיות של דארל, ששם את הדגש על רווחת החיות ולא על הערך הכלכלי או על האטרקטיביות השיווקית שלהן.

כל אלה מביאים לאי תיירים רבים, שכן אחרי הכול, כלכלת האיים מתבססת לא רק על המגזר הפיננסי ועל מקלטי מס, אלא גם על התיירות, ונראה שבשני התחומים יש לה הרבה מה להציע.

מידע מעשי

איך מגיעים: הטיסה לאי ג'רזי מלונדון או מפריז היא*45 דקות בלבד, ויש כ-6-5 טיסות יומיות. אפשר להגיע גם מערים אירופיות אחרות. ניתן להגיע גם דרך הים, בהפלגה מהנמלים שנמצאים בחוף הדרומי של אנגליה, כמו Poole, Weymouth או Portsmouth.

מצרפת מפליגים מעיר הנמל סנט מאלו, שנמצאת על גבול נורמנדי ובריטני. ניתן לבחור בין נסיעה במעבורת מהירה או איטית, והמחיר בהתאם (כמה עשרות אירו). שירות המעבורות מאפשר לשלב טיול בצרפת או בבריטניה עם חופשה באי ג'רזי. אינטרנט: http://www.condorferries.co.uk/

כסף וקניות: המטבע של ג'רזי שווה לפאונד הבריטי. בחנויות אפשר לשלם בשניהם, אבל יש סיכוי גדול שתקבלו את העודף בפאונד ג'רזי, שתקף אך ורק באיים ולא מתקבל בבריטניה. אל תשכחו להחליפו לפני הנסיעה חזרה. ההחלפה בדרך כלל ללא עמלה. מקום מעולה לקניות, בשל העובדה שהסחורות פטורות ממע"מ ויש חנויות פנויות ממכס.

מוזיאונים: רובם סגורים בין נובמבר לאפריל.