מסעדה: אוכל מענג וחושני ב'ברטי' במרכז ת"א

מאז שהתחלתי לכתוב את המדור הזה, לפני כמעט שלוש שנים, תהיתי מתי יגיע הרגע שבו איאלץ להתחיל לכתוב פעם נוספת על מקומות שכבר סיקרתי קודם. הרגע הזה, אתם יכולים להירגע, עוד לא הגיע. אולי גם לא יגיע לעולם. קצב פתיחת (וסגירת) המסעדות בארצנו הוא הרבה יותר מהיר ועצבני ממה שאפשר לעמוד בו. אלא שלפעמים אפשר, וצריך, לחזור למסעדה. לא כחובה מאולצת, אלא דווקא - וזה כמובן עדיף בהרבה - כזכות נהדרת.

על מסעדת ברטי, שתהיה הראשונה ליהנות מסיקור חוזר במדור הזה, כבר כתבתי כאן לפני שנתיים, כמה חודשים אחרי פתיחתה ואחרי שהספיקה כבר להפוך ללהיט גדול בקרב בלייניה המתוחכמים של העיר הלבנה. אלא שהארוחה שאותה תיארתי אי-אז, בגלגולו הקודם של המדור בעמודי הערב של העיתון, הייתה ארוחה מיוחדת שלא מן המניין. בישל אותה באופן חד-פעמי משה פנצטר, הלוא הוא מוסי, בעל חנות הדגים הנהדרת משוק הכרמל, זו שחצי ממסעדות העיר (החצי היותר טוב) קונה בה את הדגים ואת פירות הים שלה.

אלא שזו כמובן אינה סיבה מספקת. הסיבה האמיתית היא שמאז אותה ארוחה ביקרתי כבר כמה וכמה (וכמה) פעמים בברטי, ובכל פעם נהניתי יותר ויותר. עד כדי כך, שכבר מזמן החלטתי שיגיע הרגע שבו ארצה לכתוב שוב על המקום המקסים הזה. עכשיו ככה. מספר המקומות החדשים (זאת אומרת, אלה שאינם הבר של מתי המקלל, המנזר או פרונטו, כשאני מרגיש עשיר ומושחת) שאני רוצה לבקר בהם על בסיס קבוע, שלא לדבר על באמת עושה זאת, שואף לאפס. זה לא קשור רק לטיבם. אולי בכלל לא. אני פשוט בן אדם של הרגלים.

ברטי (יחד עם אלבה של יאיר יוספי והחלוצים 3; כן, זה בהחלט רמז לבאות) היא אחת מהמסעדות הללו. אכלתי כאן צהריים עסקית, ביקרתי כאן בארוחת יין של יקב רקאנטי ועוד פעם או פעמיים. בכל פעם הופתעתי מחדש.

ההפתעה הכי גדולה הזדמנה לי כשהבנתי, שיחד עם אשתי היקרה עוד לא הייתי כאן. ומה יותר מתאים מ-25 שנות זוגיות, באיחור אלגנטי של שבועיים, כסיבה מצוינת ליציאה סקסית. ברטי היא באמת מסעדה סקסית. אפילו כשהיא ריקה, כמו שהייתה בשעת ערב מוקדמת זו. אז בשביל לא להיבהל אחרי כל-כך הרבה שנים יחד, לקחנו גם את הילדים...

לא רק האוכל כאן חושני ומגרה, ומיד נגיע אליו כמובן. עזבו רגע את העיצוב הים תיכוני הרגוע, אנחנו הרי יודעים שאני לא מבין בזה כלום (תשאלו את אשתי ואת השיפוצניק). המוזיקה. המוזיקה כאן נפלאה. בארוחה שלנו נוגן פסקול יווני, שלא היה מבייש אף מועדון רציני בשוק של אתונה. פסקול ששיאו היה כמובן שיר מהסרט רמבטיקו, אולי אחד הסרטים, ולבטח אחד הפסקולים, החביבים עליי ביותר. לפחות בכל הקשור למוזיקה יוונית.

אתם הרי יודעים שאני חצי סלוניקאי. מה, לא? אל תיתנו לגורפינקל להטעות אתכם. הבנבנישתי של אימא עוד מתחבא עמוק בפנים.

התחלנו בשתי מנות קלאסיות של ברטי שכבר טעמתי לא פעם, ולא יכולתי להתאפק מלהזמינן שוב כדי שגם אשתי תהנה. ואני איתה. מנת עלי הכרוב הערבי הכבוש קלות, המונחים על פיסות זרועות תמנון צרובות, הפכה כבר לסוג של קלאסיקה תל אביבית. בצדק גמור. מדובר במנה ארצית ומתוחכמת בו זמנית, שהיא אחד הדברים הכי מקוריים שמישהו יצר כאן במטבח זה שנים.

הגרסה של ברטי לספיחה עשויה מריבוע בצק עלים נוטף חמאה ועליו קציצת בשר קטנה. פשוט-פשוט וטעים-טעים. זה מוגש עם פנכת טחינה קטנה ועם ביצה חצי קשה. גן עדן. מנה ראשונה נוספת הייתה הברקה כפרית אמיתית, בדמות מרק עדשים כתומות גס ובתוכו ליבת חציל קלוי. נשמע מוזר, טעים לאללה. המשכנו בפילה מוסר ים צלוי, שהוגש עם קרם חצילים ועם רוטב סלק ובצלצלים קטנים צלויים. הדג היה עשוי באופן מושלם, ורק גודלו הזערורי של הנתח אל מול מחירו האימתני קלקל מעט את החגיגה.

המנה העיקרית השנייה הייתה "פיתה" עם טלה. יעני, שווארמה משודרגת. מה שהגיע לשולחן היה מעין גבעת בצק סגורה, פיתה תוצרת בית, שבתוכה הסתתרו תועפות בשר טלה נהדר ועגבניות, ולצדה הוגש יוגורט. אדיר וחייתי, ואת זה - בניגוד לדג - אי-אפשר היה לסיים מרוב בשר. הקטנצ'יק התענג על שניצל מצוין שאחיו לא הפסיק לזנב בו, עם פירה שאני לא הפסקתי לגנוב לו.

קינחנו במלבי שמן במיוחד, שהוכן כנראה משמנת מתוקה (זה בזול עכשיו...) והוגש עם שערות קדאיף ועם רוטב רימונים חמצמץ, והיה אחד המלבים הכי טובים שיצא לי לטעום. ברטי היא סוכרייה אמיתית. ולא סוכריית ברטי בוטס. אם אתם לא יודעים מה זה, תשאלו את הילדים.

כדאי להכיר

ספיחה. אצל יהודי חלאב, הספיחה היא בעצם לחמה בעג'ין או לחמה ע'גון המוכרת מהמטבח הטורקי - מאפה שמרים עם בשר טחון מעליו. אצל האורפאלים, לעומת זאת, ספיחה היא בכלל תבשיל חצילים ועגבניות.

ברטי

פרטים: המלך ג'ורג' 88, תל אביב. 072-2512950. א'-שבת 12:30-23:30

מחירים: מרק עדשים עם חציל - 35 שקלים, ספיחה - 38, תמנון וכרוב - 58, "פיתה" עם טלה - 78, מוסר ים - 138, מלבי - 40 שקלים

השורה התחתונה

יקר אבל שווה