"אנחנו אומרים לנתניהו: שלום יפתור את בעיית הדיור"

משלחת מכובדת של אנשי עסקים ישראלים המשתייכים ליוזמת ה-BTI (ראשי תיבות של Breaking the Impasse) הגיעה זו השנה השנייה ברציפות לכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בקריאה לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים על מנת להיטיב עם כלכלת ישראל ולמנוע את הסחף הבינלאומי לחרם כלכלי על ישראל.

אנשי עסקים, ימין, שמאל, ביטחוניסטים וכאלה המזוהים כהצלחות הגדולות במשק הישראלי נמנים על חברי היוזמה, והם נזהרים מלומר איך לדעתם אמור להיראות ההסדר העתידי. המסר שלהם ברור: בשנים האחרונות ניכרת עלייה בחרם הכלכלי על ישראל, ובניגוד לחרם הערבי בעבר, הפעם מדובר בחרם אזרחי שבא מלמטה - והוא מסוכן מאוד למשק.

בראיון מיוחד ל"גלובס" מסבירים חלק מחברי המשלחת את מניעיהם ואפילו קושרים בין מצוקת הדיור ויוקר המחיה להכרח בהשגת הסכם מדיני עם הפלסטינים. בראיון השתתפו דיתה ויהודה ברוניצקי, בעלי אורמת; אלוף (במיל') דני רוטשילד; יהורם יעקבי, מנכ"ל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט ישראל; וידין קאופמן, שותף מייסד בקרן סדארה.

מה אתם מצפים להשיג כאן?

יעקבי: "התקרבות בין הצדדים, היכרות והבנה שלפחות במובן הכלכלי - הרבה יותר טוב לעבוד יחד. הפוטנציאל של המזרח התיכון הוא אדיר ולא מנוצל כי אנחנו מתעסקים פה ביריבות. מתעסקים בקרקעות במקום להתעסק בהצלחה של האזור. אנחנו רוצים להראות שהפוטנציאל הזה יכול להיות ממומש. זה מה שיביא להצלחה של כולם".

יהודה ברוניצקי: "אנחנו פה כדי לתת לרה"מ את האספקט הכלכלי בפתרון מדיני".

הוא לא יודע בעצמו את החשיבות הכלכלית הזו?

יהודה: "יש בישראל אווירה שאנחנו מעצמה עולמית בגלל ההייטק... זו תמונה קטנה מדי. אם יש משהו פגיע זה תעשיית התוכנה. קל לחברות להעביר פעילויות ממדינה למדינה".

רה"מ אומר שאנחנו "אומת החדשנות". נאומו כאן נקרא: Israel: the Innovation Nation.

יהודה: "אנחנו מגזימים".

יעקבי: "אנחנו לא אינוביישן ניישן, אלא סטארט-אפ ניישן. יש הבדל. אינוביישן יש בהרבה מדינות. המיתוג של רה"מ פה אינו נכון".

יש תחושה בישראל שתעשיית ההייטק מנותקת מהסכסוך, שאי אפשר להחרים את ההייטק הישראלי המצליח.

דיתה: "גם זה יבוא. אם לא נעשה משהו, זה יגיע".

יהודה: "מדברים על כלכלות אסיה ועל כך שאפריקה זה הדבר הבא. יבוא יום ויגידו: 'אל תבואו לישראל, נשיג לכם את זה אחרת'. העניין של הסטארט-אפים זה כמו מכרה זהב. כל פעם מוציאים עוד קצת זהב עד שזה ייגמר".

למה בחרתם להפעיל דווקא עכשיו לחץ, בזמן המו"מ המדיני?

דיתה: "היוזמה הזו קמה לפני כמעט שנתיים. בהתחלה זה היה בשקט על ידי קבוצה מצומצמת של אנשים, אבל זה לא מעכשיו".

יהודה: "אף אחד לא משתמש בנו כמנוף להפעלת לחץ. אנחנו לא מקבלים כסף מהאירופים או משהו כזה. אם יש גוף באמת עצמאי - זה אנחנו, אף אחד לא יכול להשפיע עלינו.

עמדתכם מנוגדת לחלוטין לתפיסתו של רה"מ. מאז שמונה לשר אוצר ב-2003 הוא תמיד קרא להפרדה בין הנושא המדיני לנושא הכלכלי ואמר שהפתרון לתחלואי המשק הישראלי הוא רפורמות.

רוטשילד: "הוא טען להפרדה עד שהוא הבין שזו הפרדה מלאכותית, בייחוד אחרי המחאה החברתית. יש הכרה שבלי הסכם אי אפשר לטפל בכל החוליים האחרים. זו נחלתו של ביבי ונחלת הכלל. אנחנו אומרים לו, תעשה הסכם וזה יפתור את בעיית המשכנתאות והדיור ויוקר המחיה".

יהודה: "כשנתניהו מונה לשר אוצר ואמר אני אוכיח לכם שהכלכלה לא תלויה בנושא המדיני - הוא צדק ואנחנו תמכנו והצבענו עבורו. אבל הוא עשה את הרפורמות הללו בתקופה שלא הייתה בעיית לגיטימציה לישראל בעולם. אז הסתכלו עלינו בעולם כשאנחנו עדיין צודקים. הבעיה שלנו עכשיו היא הדה-לגיטימציה".

קאופמן: "הייתה גם תפיסה שאפשר לעשות שלום כלכלי אבל בשביל זה צריך שני צדדים והצד השני לא מוכן לכך. הם לא מוכנים לשתף פעולה בפן הכלכלי לפני שיש הסכם שלום. זה מונע מאיתנו אפשרות להגיע לצמיחה יותר גדולה".

דיתה: "אנחנו שמענו מלקוחות פוטנציאליים הודים - לא פלסטינים ולא אינדונזים - שאמרו לנו 'תעשו שלום עם הפלסטינים ואז נדבר'".

"הסכם מדיני יפתור את מצוקת הדיור"

מה הקשר בין הסכם שלום למצוקת הדיור? כדי לפתור את מצוקת הדיור צריך לבנות דירות.

יעקבי: "כן, אבל מאיפה הכסף?"

רוטשילד: "זו בדיוק הבעיה. תעשה שלום ותחלק את המשאבים אחרת לגמרי. כמות הכסף שמתבזבזת כדי להחזיק צבא ולהגן על מתנחלים היא מעל לכל מה שהמדינה יכולה להרשות לעצמה".

ומה הקשר בין הסכם מדיני ליוקר המחיה? תפרקו את הקרטלים והמונופולים ותיפתר בעיית יוקר המחיה?

רוטשילד: "הממשלה צריכה לגבות מסים לממן את עצמה. היא גובה יותר מסים על הדלק והסיגריות וכל דבר שזז. הדוגמה הכי טובה זו ממשלת רבין אחרי הסכם אוסלו, שראינו חלוקת תקציב אחרת לגמרי. ראית מה הוא עשה בחינוך ותשתיות וכבישים. אתה רואה שאפשר לחיות אחרת".

קאופמן: "יש גם עניין של הגדלת משאבים לא רק חלוקת משאבים. הסכם שלום יביא ליצוא גדול יותר, כולל בטכנולוגיה. נוכל להגיע לשווקים חדשים".

יעקבי: "לא כל חולי שיש לנו במשק נפתור על ידי שלום".

איזה שינוי אתם מרגישים היום ביחס לחברות ישראליות בעולם העסקי, בהשוואה למה שהיה לפני מספר שנים?

דיתה: "זה התחיל לפני כמה שנים וזה הולך ומתחזק. זה התחיל באירופה, שם היה חרם אזרחי לפני כמה שנים. לא קנו נס קפה של עלית והורידו מהמדפים מוצרים ישראלים. אנחנו רואים שזה נמשך עם החרם של האוניברסיטאות. זה מגיע גם לארה"ב קצת אבל זה ישנו וזה לא היה קודם".

רוטשילד: "אנשי עסקים שיש להם בעיה בגלל החרם על ישראל לא רוצים בכלל לדבר על זה כי זה יפגע בעסקים שלהם. שומרים את זה בשקט לעצמם. אבל הבעיה קיימת וזה כמו כדור שלג כי כל חברה מקבלת אומץ מעוד מקרה שאירע. זה לא משהו מכוון מלמעלה אלא מתפשט".

למה לא לוחצים באופן דומה על הפלסטינים כדי להשיג תוצאות והתקדמות?

רוטשילד: "זה לא משנה, אותנו צריך להדאיג מה קורה לנו. אנחנו הולכים ומידרדרים".

כמו ערב מלחמת יום כיפור

מה הנזק הפוטנציאלי למשק?

יעקבי: "יש לי דוגמה מחברת הייטק בינלאומית גדולה, שתבעה מהשלוחה שלה בישראל לא לדבר על המוצרים שמפותחים כאן מחשש לחרם בעולם. זה מקשה לגייס אנשים ולהשפיע. זו הוראה מלמעלה. הצעד הבא יהיה שלא יתנו בכלל לפתח כאן בישראל מוצרים מסוימים".

קאופמן: "בלי להשוות בינינו לבין דרום אפריקה, זה מזכיר לי מה שקרה כשהייתי סטודנט בארה"ב בשנות ה-70 המאוחרות, כשראיתי את הקריאות נגד דרא"פ. מבחינת היחס והנזק שזה יכול לגרום לכלכלה, צריך ללמוד ממה שקרה שם. זה התחיל בקטן כמו שעכשיו זה מתחיל בקטן. אבל זה צובר תנופה".

אתם רואים תרחיש יום הדין של חברות ענק ומוסדות פיננסיים שמחרימים את ישראל?

דיתה: "זה יכול להגיע, מספיק שיש סכנה שזה יקרה. צריך למנוע את זה".

יעקבי: "כדור השלג מטורף. אם חברה גדולה תעשה זאת לא נוכל לעצור".

קאופמן: "לכל החברות שפעילות כאן יש חלופות. יש מדינות אחרות שגם הן מתקדמות כמונו".

אם שר הביטחון בוגי יעלון היה כאן הוא היה אומר שאתם חיים באופוריה, שלא ניתן להגיע להסכם.

דיתה: "יש מספיק דוגמאות בהיסטוריה של הסכמים שלא היו ניתנים להשגה והושגו".

קאופמן: "אנחנו לא מנסים להגיע להסדר, אבל כן מנסים לקדם שלום. אני לא בטוח שזה יצליח, אבל אני בטוח שחייבים לעשות כל מאמץ".

רוטשילד: "מטריד אותי שאנחנו הולכים למצב שבו העולם יאלץ אותנו לקבל החלטות שאם היינו מקבלים אותן עכשיו הן היו יותר קלות. אני מפחד שנעשה את זה תחת לחץ".

יעקבי: "התשובה שלי היא מה האלטרנטיבה? להישאר במצב שיש היום?"

יהודה: " לפני מלחמת יום הכיפורים, חששו ממשהו?"