ממשיכים להתפלסף על הדיור

זוכרים את פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, שאמר לפני שנתיים בוועידת הנדל"ן של "גלובס" כי המליץ לבת שלו להמתין ולא למהר ברכישת דירה?

עכשיו קובע אותו קנדל, שהבעיה היא שאנחנו פשוט לא מודדים נכון את הנתונים בשוק המגורים. קנדל, שהבת שלו אולי מדברת איתו מעט פחות בשנתיים האחרונות (מאז עלו המחירים בעוד כ-9%), עמד בראש הצוות הבינמשרדי לטיוב נתוני הדיור בישראל, שחקר, בדק והגיע ממש לאחרונה למסקנות הביניים המפתיעות. אין כמו תחום הדיור לישיבות ולדיונים פילוסופיים. כל מספר זוכה, כל תיאוריה רלוונטית, כל האפשרויות פתוחות.

מה שלא יהיה, אין אמת אחת שעלולה לקטוע חלילה את הדיון האינסופי, ולומר לנו מה קרה למחירי הדירות על פני תקופה של חודש או עשור. ככה זה כששום דירה אינה יכולה להיות זהה לשכנתה. לא רק בגלל שהדירות של היום אינן דומות לדירות שנבנו פה לפני 20 שנה (לטוב ולרע), אלא שאפילו אם איתרנו מכירה של שתי דירות באותו בניין, באותה קומה ועל אותו שטח, קשה להסיק מסקנה אחת ברורה מפערי המחירים ביניהן.

ומה אם זו דירה עורפית וזו משקיפה על הכביש? ומה אם אחת סובלת מרטיבות שאפילו תיקוני צבע לא טשטשו? ומה אם אחד החוזים כולל פינוי מיידי?

גם השאלה הנצחית כמה דירות חסרות פה אינה שונה. כל עוד לא סופרים הומלסים ברחוב, יכולים המומחים לספק לנו קשת אדירה של אפשרויות - משהו בין אפס ל-250 אלף דירות חסרות.

האם כל זוג שמתחתן זקוק לדירה (או שאולי יש כאלה שמגיעים לחתונה עם שתי דירות)? האם ככל זוג שמתגרש קונה דירה נוספת? והאם מישהו יודע כמה קראוונים ומרתפים לא חוקיים מושכרים בישראל?

וכשאין תשובה אחת, הכי כיף לשבת ולהתפלסף.

לא יירחק היום וקנדל יוציא מדד, עוד מדד, שיתאמץ להוכיח באותות ובמופתים שהוא זה שמספק נתוני אמת. לא הלמ"ס. לא משרד השיכון. לא השמאי הממשלתי (הזדמנות להודות לד"ר מיכאל שראל, הממונה על אגף הכלכלה והכנסות המדינה, שזמן קצר לאחר הגעתו למשרד האוצר חדלו לפחות שם לפרסם נתונים בנוגע לשינוי במחירים).

וכך, במקום לתקן את הגשר, ממשיכים במדינת חלם להתווכח על גודל הבור ועל המספר המדויק של הנופלים ממנו.