בכירים וחוקרים מעולם האמנות והעירוניות מדברים

"כל המוזיאונים בישראל הם דוגמאות רעות", כך קובע האדריכל הלל שוקן, פרופסור בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת תל אביב. שוקן, שתכנן את מוזיאון המדע בירושלים (עם אדריכל אריה אברהמי), השתתף השבוע בדיון שהתכנס ב"גלובס" בנוגע לשאלה אם וכיצד הופך מוזיאון למנוע צמיחה עירוני. רעיון זה, אשר קיבל את הכינוי "אפקט בילבאו", נולד על שמו של המוזיאון העירוני שבנייתו הושלמה באמצע שנות ה-90 במאה הקודמת, ונחשב למהלך תכנוני שהזניק את עיר הנמל הספרדית הדועכת לתודעה בינלאומית, והזריק לה סם מרץ כלכלי שפרנסי ערים בכל העולם ניסו לחקות.

מדברי חנה הרצמן, מנכ"לית עיריית חולון, שהשתתפה אף היא בדיון, עולה שהיא מאמינה ש"בילבאו" הישראלי מתגלם בעיר שהיא מנהלת. בחולון נפתחו בשנים האחרונות יותר מוזיאונים מאשר בכל עיר אחרת בארץ, ותנופה זו היא גורם מרכזי בהתפתחות של חולון.

אם בנוגע לפוטנציאל הגלום במוזיאון נרשמה הסכמה גורפת בין משתתפי הדיון, לא כך הדבר באשר לדרך לממשו. לעמדתה של הרצמן, הצטרפו סעיד אבו שקרה, מנהל הגלריה לאמנות באום אל פאחם, המקים בימים אלה את המוזיאון הראשון לאמנות בעיר ערבית בישראל, ומיה הלוי, אדריכלית, המנהלת את מוזיאון המדע בירושלים.

הדעות נחלקו בנוגע להיקף המשאבים שצריכים להשקיע והתנאים שצריכים להתקיים כדי שהפוטנציאל המוזיאוני יוגשם: האם המבנה הוא המפתח, מה תרומתה של הפעילות בתוכו ואיזו השפעה יש למיקום שלו ביחס לעיר כולה וביחס לסביבה ולבניינים השכנים.

בכנס איגוד המתכננים שיתקיים בחודש הבא באוניברסיטה העברית בירושלים יוקדש מושב מרכזי לפיצוח "צופן בילבאו". את המושב ינחה הפרופסור נעם שובל מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, חוקר תיירות ותרבות כאמצעים לקידום ערים. שובל, שהשתתף גם הוא בדיון ב"גלובס", הזכיר שאפקט בילבאו אמנם נטבע כמושג לוהט בעשור החולף, אולם התופעה היא עתיקת יומין. "מאז ומעולם בנו ערים בשטחן מבנים אייקונים שעשו להן שם", טוען שובל, "אם זה מקדשים או קתדרלות, ובעת הזו - מוזיאונים".

- משיכה, גאווה, איקוניות, כולם מושגים מעולם היח"צ. האם לא הגזמנו בהערכת עוצמת התרומה של מוזיאון לתושבים ולחיי היום יום?

אבו-שקרה: "זו הגזמה בערים גדולות כמו ירושלים ותל אביב שבהן המוזיאון מובן מאליו. אבל בעיר של פועלים, במקום מוקצה ונידח שאפילו בית קפה אין בו, זה אחרת. אפשר לדמיין מה היה קורה לו היו מעבירים את מוזיאון המדע עם מוזיאון ישראל לעיר מצוקה בארץ. זה היה מעצים ועוד איך, מרומם לשמים. אני רוצה את אפקט בילבאו באום אל פאחם".

הרטמן: "עוגני זהות עירוניים משמעותיים גם לתושבים. כשמגיע אורח לבקר תושב אצלנו, מביאים אותו למוזיאונים לראות ולהתגאות בחולון, עושים סיור ברכב או סיור רגלי בין המבנים ומספרים: 'זה חדש, וזה יהיה, וזה שלנו'. תפתחו עיתונים, כמעט לא רואים דירות להשכרה בחולון, גם לא דירות למכירה, כי הן נמכרות מיד. הביקוש גדול הרבה מההיצע, וזה קשור גם למוזיאונים ולפעילות סביבם".

שוקן: "יש מוזיאונים נהדרים, אך מה חולון תרוויח מכך שבאתי לתערוכה ויצאתי מהתערוכה, נכנסתי לאוטו וחזרתי לתל אביב? מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון תל אביב ומוזיאון העיצוב בחולון, כולם חשובים כמוסדות, אך תרומתם לחיים העירוניים קטנה מאוד. בתל אביב, אנשים באים למוזיאון והולכים מהמוזיאון ולא מעשירים בדבר את סביבתו. הם אולי אפילו פוגעים בה, בגלל שבאים במכונית, וצריכים לחנות אז יש שטח שנתפס בחניה, ויש פקקי תנועה בגלל אירועים מיוחדים".

- אולי כמו בכל דבר נדל"ני, התנאי הראשון הוא מיקום?

שוקן: "המזל של בילבאו הוא שתכננו אותו במקום הנכון, סמוך למרכז ההיסטורי של העיר, שחיבר אותו לחיים הקיימים. אצלנו מתכננים לא נכון, בונים 'קמפוסים תרבותיים'. אין שום סיבה שהמדיטק ומוזיאון העיצוב יהיו סמוכים זה לזה בחולון, הסיבה היא מצאי קרקעי. המיקום של ה'מומה' בניו יורק, בתוך הרקמה העירונית, בין עסקים ופעילויות אחרות, יוצר הזדמנות לתושב שהגיע לסביבה במקרה, והזדמנות לעסקים בסביבת המוזיאון, שהגיעו אליו בתכנון. בפריז, המוזיאונים פזורים בעיר, הם אינם סביב 'כיכר העיר' או ב'קרית הלאום', כמו בירושלים".

הלוי: "בקרית הלאום יש מוסדות ממשל, השכלה, תרבות וקצת תעשייה, לא נהרוס את המבנים ונעביר למקום אחר. אבל מעצבים בכוונה כזו את המוסדות המתוכננים להיבנות; חושבים על שינוי כיכר מוזיאון ישראל שהיום היא מגרש חניה; ומתכננים להפוך את רחוב רופין, שהיום הוא כביש עם אופי בינעירוני, לשדרה עירונית שתתאים לתנועת הולכי רגל, ותכלול מסלולי אופניים וחיבורים לרכבת הקלה ולתחבורה ציבורית".

שובל: "לפני שדנים לחובה את קרית הלאום, צריך לזכור שהמטרה הייתה להקים עיר בירה. היא כישלון מבחינה אורבנית, זה נכון. תרמה לבינוי בירה, אך לא תרמה דבר לתיירות ולהתרחשות עירונית".

- מהו מיקום "טוב" למוזיאון?

שובל: "במיקום טוב יש זרימת אנשים גדולה, שיכולים ללכת בסביבתו, כמו לאורך התמזה בלונדון, ובירושלים - מוזיאון הסובלנות (על קו התפר - מ.מ). בישראל אין מוזיאונים במיקומים נכונים. לכן, רק פחות משליש מהמבקרים במוזיאון ישראל הם תיירים, ולמוזיאון ת"א מגיעים שלושה אחוזים מהתיירים שבאים לעיר. מחקרים הראו שמוזיאון מאריך שהות של תייר בעוד חצי יום, אז אם רוצים להשתמש במוזיאון בת"א כדי לפתח תיירות, המיקום האידאלי הוא ברצועת החוף מיפו ועד הנמל, למשל בדולפינריום, או מאתיים-שלוש מאות מטר פנימה. במיקום הנוכחי, מבחינת התיירים, המוזיאון נמצא מעבר לירח".

שוקן: "צריך הפוך: להקים את המוזיאון במקום שיש בו אנשים, אז יש סיכוי שיבואו למוזיאון מתוך כך שהוא פשוט שם, בדרך, בין הבית לעבודה, בין הקניות לבילויים".

- בארץ לא רגילים לשילוב ייעודי קרקע שונים באותה סביבה, זה לא מתקבל בברכה בקרב יזמים. מוזיאונים תורמים לשווי הנדל"ני בסביבתם?

אבו שקרה: "אצלנו, מאז שהוגדרו 14 דונם שקיבלנו מהעירייה למבנה, בעלי אדמות מסביב הפסיקו למכור. מצפים שהמוזיאון יביא פעילות: מסעדות, בתי מלון וכיוצא בזה, ויעלה את הביקוש והערך של האדמה. פעם הגיע אלי אדם לגלריה, בא כביכול כדי ללמוד על העשייה האמנותית. ישב מולי, דיבר, הביע התעניינות וחרדה לפעילות התרבותית. בחיי, התרגשתי מהאכפתיות. ואז, ככה אחרי פתיח ארוך ויפה, הוא פונה אלי בלחש ושואל: 'כמה עולה פה דונם על יד המוזיאון', הבנתי שבעצם הוא בא בשביל לבדוק השקעה".

הלוי: "מגורים היו תורמים את החיוניות החסרה לאזור המוזיאונים בירושלים. הבעיה שיש סכנה גדולה מאוד בבניית מגורים במקום כל כך יוקרתי, פחד מבוסס שתיווצר עוד שכונה יוקרתית וריקה. אם נצליח לבנות על קרקע ציבורית, מגורים בני השגה לאנשים שלומדים ועובדים באזור - טוב. אחרת, תצמח על יד המוזיאונים שכונת רפאים יוצאת מן הכלל, כמו שנבנית בשטח משרד החוץ לשעבר".

"כשזאהה חדיד ויתרה, אמרנו ברוך שפטרנו"

"אנחנו בתקופת פוסט 'בילידינג בום'", אומרת מיה הלוי, מנכ"ל מוזיאון המדע, ומתכוונת לפרץ הבנייה של מוסדות ציבור גרנדיוזיים, בתכנונם של אדריכלים כוכבים כדוגמת פרנק גרי וזאהה חדיד. לדעתה, בעולם כבר הבינו שלא די בבניינים וש"צריך גם תוכן כדי לקבל את האפקט המצופה". היא מצרה ש"בתהליך יצירת מבנה אייקוני, שוכחים שהוא צריך לתפקד בתקציב סביר. בזה בנייני ציבור בארץ נופלים נפילה קשה. אם יביאו זאת בחשבון יוזלו המשאבים שמושקעים בבנייה ובתכנון". אולי גם זו הסיבה לכך שכשחדיד, שהייתה אמורה לתכנן את המוזיאון באום אל פאחם, חזרה בה, לא הזילו שם דמעה. סעיד אבו שקרה: "כשהיא הסכימה לקבל אותנו לשיחה במשרדים שלה בלונדון אמרנו ברוך השם, וכשוויתרה אמרנו ברוך שפטרנו. הבנו שלא נוכל לעמוד בתוכניות הגרנדיוזיות שלה".

לא רציונלי, לא כלכלי ולא מוצדק

מוזיאון MOMA במנהטן, הוא מהמוזיאונים לאמנות הנחשבים בעולם וממוקדי התיירות החזקים של ניו יורק, אם לא החזק שבהם, אך ספק אם מישהו זוכר את מראה הבניין שבתוכו הוא הוא שוכן. למה בכל זאת מושקעים מיליונים מכספי ציבור בבניית אייקוניים עירוניים? חנה הרצמן, שמעידה כי תקציבי המוזיאונים, ההקמה והתחזוקה, משולמים מקופת העירייה שהיא מנהלת, מסבירה את עמדתה האוהדת: "זה תורם לגאווה מקומית".

פרופ' שובל: "מוכנים לשלם לאדריכל הרבה כסף כדי שיתכנן משהו שאין באף עיר אחרת. זה לא רציונלי, ברוב המקרים לא מוכיח את עצמו ולא מצדיק את עצמו, אבל זה מרכיב בתחרות טבעית בין ערים על תשומת לב, משאבים ותיירים. זה לא רע, מכיוון שלעולם אין לדעת איזה מבנה יצור את האיקוניזציה של הנוף".

האדריכל הלל שוקן מזכיר שבניינים איקוניים כמו אלה שנבנו ברחבי העולם בשנים האחרונות מתאפיינים בעיצוב מנותק, מה שהוא מכנה "אוטיזם תכנוני" - חזיתות אטומות, חיבור מפוקפק לרחוב וכיוצא באלה, ולכן מתקשים לתרום להתרחשות העירונית. שוקן מספר שבימיו כשאדריכל ירושלמי הוצג לפניו לראשונה גשר קלטרווה - אז עוד בתכנון - ומהנדס העיר הכריז כי בזכותו "ירושלים תהיה על המפה", השיב לו שוקן באותה ישיבה: "אם היית מהנדס העיר של ירוחם, הייתי קונה את האמירה הזו, אבל לירושלים, לא היה מזיק לרדת קצת מהמפה הבינלאומית, והגשר הזה לא יעלה אותה לשום מקום".

תסמונת הנמל הגווע

דעיכתן של ערי נמל, בעקבות צמצום התעבורה הימית והתדלדלות התעשייה והשירותים שהתלוו אליה, פינתה בערים אלה שטחים אידאליים לפיתוח והתחדשות עירונית. השטחים שהתפנו היו לרוב גדולים, קרובים למים, וצמודים לעיר ההיסטורית ופעמים רבות גם למרכז העסקים שהתפתח לידה. מבחינה אורבנית אלה שטחים אידיאליים לפיתוח עירוני, וכך גם להקמת מוזיאונים.

כך התפנו בברצלונה, בליברפול, במנצ'סטר ובנמלים הפנימיים של ניו יורק, אזורים שזכו לעדנה אורבנית. זאת בזכות הקלות היחסית להחליף את ייעודם (אחרי שהייעוד המקורי גווע), והאיכות הטבעית שלהם מבחינת המיקום ביחס לעיר וסביבותיה. פרופ' שובל, מזכיר שבישראל אין מקבילה דומה, אולי להוציא את שטחי הנמל בחיפה, ברגע שיסיטו אותם למיקומם החדש.