הסברה הרווחת כי בספרות הנוער היום, עתירת המכשפים והערפדים, לא יכולים להצליח עלילות גיבורי הציונות ולא מסעות מרגשים ומורכבים לבעיות ההתבגרות, כמו "אורי" של אסתר שטרייט וורצל ו"אל עצמי" של גלילה רון פדר עמית נכונה בערך כמו המיתוס שהנוער היום לא קורא הרבה (הוא דווקא קורא יותר).
בכתבה שפורסמה לאחרונה ב"גלובס", וסקרה את הספרים והסופרים הבולטים בישראל, פדר עמית דורגה ראשונה ברשת "צומת ספרים" כסופרת המוכרת ביותר בעשור האחרון. אבל במקרה הזה, הדרך מרשימה לא פחות מהיקפי המכירות.
בראיון ל"גלובס", היא מספרת כיצד החלו סדרות ההיסטוריה והמדע הפופולריות שלה. פדר עמית: "במשך שנים כתבתי ספרים היסטוריים וראיתי שהילדים קולטים בעיקר את הסיפור ולא את ההיסטוריה. חיפשתי דרך לכתוב כך שגם ההיסטוריה תעבור. בסוף הבנתי שצריך שהיא תהיה הגיבור של הסיפור, כשהגיבורים המשניים הם שני ילדים מתקופתינו, שבכל פעם מגיעים לתקופה אחרת, ודרך ניסיונם להבין לאיזו תקופה הם התגלגלו, גם הקורא מבין.
"הסדרה הזו מאוד הצליחה. יצאו בה כבר 61 ספרים. מה שעוד יותר הצליח, זה שהילדים יודעים היסטוריה, לעתים יותר מהמורים. אני מבקרת בבתי ספר, עושה חידונים והמורים לא יודעים מה שהילדים בכיתה ג'-ד' למדו מהספרים שלי".
אחרי "מנהרת הזמן", הגיע תור הסדרה הבאה. "אמרתי שאם אפשר להעביר היסטוריה בכיף, גם עם מדע זה אפשרי", אומרת פדר עמית. "ב'סיירת המדע' שני ילדים יכולים בכוח הדמיון לכווץ עצמם ולהגיע לגוף האדם, כשדרך איזה סיפור הרפתקה הם לומדים משהו על החלק המדעי בגוף. בסוף הספר יש פרק שבו אני מסבירה מה היה דמיון ומה אמת.
"הסדרה נתנה לי הרבה סיפוק. סיפרו לי על ילד בן 6, שבא לבדיקת התפתחות והרופא ביקש שינתר. הוא ניתר והרופא ביקש שינתר יותר גבוה. אז הילד אמר: 'אי אפשר, בגלל כוח המשיכה. אם היינו על הירח, הייתי יכול לנתח יותר, כי כוח המשיכה שם יותר קטן. אבל בחדר הזה אני לא יכול'. הרופא כמעט התעלף".
- סדרת "מנהרת הזמן" עוסקת בהיסטוריה יהודית וציונית. יש לך מטרה לחנך את הדור הצעיר?
"נחלק את הכתיבה שלי לשתי תקופות. בראשונה, זו של 'אל עצמי' ו'ג'ינג'י', אם היית שואל אם אני רוצה ללמד משהו, הייתי אומרת 'לא באלף רבתי'. רק 'ילדים אלמונים' (סדרה ב-1972-1978) הייתה דומה לזה, אבל לא מהסיבה של ללמד, אלא כי רציתי לחיות בימי טרום המדינה.
"בינתיים בגרתי. אני בת 64, והמפגשים עם הקוראים, והיו שנים שפגשתי 80 אלף ילדים בשנה, גרמו לי להתייחס יותר לקיומם של הקוראים ולא רק לצורך פנימי שלי. במפגשים האלה נחשפתי לחוסר הבנה ולחוסר ידע היסטורי בצורה מדהימה. היו פעמים ששאלתי 'מי שלט פה לפני הקמת המדינה?' והיו עונים לי 'הנאצים'. אמרתי לעצמי שאולי אפשר לתת בספר ערך מוסף, וזה אפשרי, בתנאי אחד - שהוא לא הורס את העלילה".
- מה הסדרה שלך שהכי מצליחה היום?
"הסדרה 'משימה עולמית'. היא עוסקת בגיאוגרפיה בעולם, אבל לא כי רציתי דווקא להוסיף ערך גיאוגרפי, אלא בעקבות בעלי (נשואה לניצב בדימוס, משולם עמית - י.מ). אנו נוסעים לכל מיני מדינות שונות ומשונות, מטיילים בסגנון 'תרמילאי' וצוברים חוויות אדירות. בטיולים האלה הדמיון שלי מתחיל להיטרף. אני רואה כל מיני דברים וחייבת לכתוב עליהם".
בלי מכשפים וערפדים
גלילה רון פדר עמית נולדה בחיפה ושירתה בנח"ל. לאחר מכן למדה ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית. ב-1971, והיא בת 22, התפרסם ספרה הראשון - "ילדי השכונה במחתרת". בשנים הבאות הייתה אם אומנת לעשרה ילדים, דבר שכנראה השפיע רבות על כתיבתה.
לאורך השנים היא גם כתבה ביוגרפיות לנוער. בעבר הרחוק על מפקד הלח"י, אברהם (יאיר) שטרן, והרמטכ"ל ושר הביטחון בעבר, משה דיין, ובשנים האחרונות על ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין והמשורר ח.נ ביאליק.
"ביוגרפיה עבורי זה כמו שבתון לדמיון", היא אומרת. "יש בזה תחקיר עמוק. אצלי מה שהכי קובע זה איזו ילדות הייתה לדמות. אצל בגין, תקופת ראש הממשלה תופסת 5% מהספר והילדות - מקום מאוד מרכזי. הוא היה ילד מדהים.
"את הכתיבה של עגנון אני אוהבת יותר מזו של ביאליק, אבל לא התחברתי לילדות שלו ולעומתו, ביאליק היה ילד מטורף, מבחינת הדמיון. הוא מדבר אל עצמו, רואה גמדים בכל הפינות. ילד תמהוני. רבים קראו לו 'המשוגע'".
פדר עמית כתבה יותר מ-300 ספרים. "אין לי מכסות. אני כותבת יותר ממה שאני נותנת למודן להוציא, כדי לתת לספר זמן להיחשף", היא אומרת.
- איך את מסבירה את סוד ההצלחה שלך מבחינת המכירות?
"ההסבר שלי הוא רגישות למה שעוברים הילדים. אני סוג של מראה שהילדים משתקפים בה, כזו שלא שופטת אותם. הכתיבה שלי היום שונה מזו שהייתה. היא עכשווית. לילדים היום יש אייפון וסקייפ ולג'ינג'י אין את כל אלה".
- בעידן של ספרי מכשפים וערפדים, חשבת לזלוג לתכנים כאלה?
"זה לא מושך אותי. אמרו לי כמה פעמים שכדאי לי לכתוב ככה, כי 'זה מה שהולך'. אבל אני לא יכולה לכתוב משהו שלא בא מתוכי. הדברים חייבים להיות האמת שלי ואני לא יכולה לזייף. הילדים מאמינים לי שאני כותבת את הדברים מתוך עצמי ולא מנסה להכניס לעצמי מתכונות שהצליחו במקום אחר. ביום שיגידו לי שאף אחד לא רוצה לקרוא את ספריי, אכתוב רק לעצמי ולנכדים שלי.
"המחמאה הכי גדולה שקיבלתי הייתה פעם, כשחזרתי מאחת הנסיעות. הייתי עם תרמיל ועברתי במסלול הירוק. עצר אותי מישהו מהמכס ואמר 'פתחי את התרמיל. רגע, את לא גלילה רון פדר? אז את יכולה ללכת'. עניתי לו: 'אז מה? ואם אני מבריחה משהו?' הוא ענה: 'זה לא שאני עושה לך פרוטקציה, אלא בגלל שאת גלילה רון פדר, אני מאמין לך כמו שהאמנתי לספרים שלך'".
- אילו בעיות מעסיקות היום את הנוער?
"מה שהעסיק תמיד. בהתבגרות, אתה מוצף הורמונים. ההורמונים הם אותם הורמונים ותהליכי הגדילה הם אותם תהליכים. רק המכשור השתנה. הדברים שמעסיקים הם 'לאן אני הולך', 'כמה אני רוצה להיות אמיתי?', 'מה אעשה עם החיים שלי?' כל השאלות נשארו אותו הדבר. מה שהשתנה זה בעיקר השייכות לכלל. היום הרבה יותר לגיטימי להיות 'אני ואין עוד מלבדי', אבל זה לא משנה מהותית את הפחדים אם אני מקובל או יש לי חצ'קון.
"יש לי סדרה שנקראת 'להתבגר' (2005-2013), שם לכל אחד מהמקובלים והלא מקובלים יש בעיה - הם חסרי ביטחון וחוששים מה יגידו עליהם, שיצחקו עליהם. רק השפה אחרת - יותר דאחקות. כששואלים אותי בקשר לסדרה הזו, 'מאיפה את יודעת מה עובר עלינו?' אני אומרת שאלו הדברים שעברו עליי כשהייתי ילדה ואני יודעת לתרגם את זה לשפה של היום.
"סופר גם קשור להוצאה שלו. ביני לבין הוצאת מודן יש הבנה ודיאלוג פורה. כשאומרים שיש מבצע שבגללו אקבל מעט כסף, אבל הוא יאפשר לילדים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות ספר, לקרוא אותו - אני בעד".
נושא המבצעים מביא גם לחוק הספרים, שבעוד שבוע וחצי ייכנס לתוקף. פדר עמית מצדה מביעה התנגדות נחרצת לחוק. לדבריה, "מדינה לא צריכה להתערב בענייני הספרים. תפקידה הוא לא לדאוג לסופרים על חשבון הקוראים. ואם היא רוצה להיטיב עם הסופרים, יש דרכים אחרות, כמו בחוקי מס הכנסה. למה שילד ממשפחה דלת תקציב, לא יוכל לקנות 4 ספרים? ותדע לך שהייתי מהמפסידים הגדולים של המבצעים ואהיה מהמרוויחים הגדולים של החוק החדש. הרי מי שמרוויח הוא זה שמוכרים אותו".
- וההתנגדות שלך לחוק לא קשורה למודן, שמוציאה את ספרייך ועלולה להיפגע ממנו?
"זה בכלל לא קשור למודן, אלא עמדה אישית שלי. אני גם לא יודעת אם היא תפסיד. זו הוצאה חזקה. מי שהכי יפסידו מהחוק הם המו"לים הקטנים. הרי מי שייכנס לקנות ספר ב-98 שקל, יקנה מה שבטוח. את הספרים של אלו שיש להם יחסי ציבור חזקים ואלו ההוצאות הגדולות. מדברים בארץ על צדק חברתי, אבל מה קרה? מהיכן המחשבה שזול משמעותו זילות של הספר?".
גדולה ביפן
הפופולריות של פדר עמית לא נותרה רק בתחומי הארץ. ספריה, בעיקר "אל עצמי", תורגמו לשלל שפות, כאשר השפה שבה ספריה נמכרים ביותר בחו"ל היא ספרדית. בטיוליה בעולם היא גם זוכה לפידבקים: "פעם טיילתי בקוסטה ריקה עם בעלי. אני זוכרת שהלכנו ברחוב ופתאום ראינו בחלון ראווה פלקט גדול של 'אל עצמי' עם איזשהו כיתוב למטה שלא הבנתי. נכנסתי לחנות ושאלתי באנגלית למה הפלקט הזה. המוכרת ענתה שפעם בחודש-חודשיים, שואלים שם את הילדים איזה ספר הם הכי אוהבים ואז קוראים אותו ביחד, והפעם הם בחרו בספר זה. אמרתי לה שאני כתבתי את הספר, והיא עיוותה את הפנים, חשבה שאני משוגעת. אז הוצאתי את הדרכון והראיתי לה, והיא התחילה לצרוח: 'כמה חבל שלא היית פה אתמול, כשהייתה ההקראה של הספר'".
פדר עמית זוכרת גם מפגש הזוי משהו ביפן. "כל הילדים ישבו במדים אחידים ואף אחד לא זז. בסוף שאלתי אם יש שאלות, ואף אחד לא הגיב. אז המתרגמת אמרה שילדים יפנים לא שואלים שאלות. הצעתי שאם ככה, אז נסיים והיא אמרה שאי אפשר, כי נקבע שהפגישה תסתיים בשלוש וחצי ועוד לא הגיע הזמן.
"החלטתי לעשות מניפולציה קטנה. אמרתי לילדים שלאחר הביקור אחזור לישראל ואנשים יתעניינו מה הילדים היפנים שאלו. בבת אחת כולם הצביעו. ואילו שאלות שאלו אותי - למה הסמל מגן דוד? כמה אנו רחוקים מעיראק? שאלות שלא קשורות כלל לסיפורים שלי.
"בסוף המפגש שאלתי למה הילדים לא שואלים שאלות, אז הסבירו שזה כדי לא להעליב את הדובר, כי אם הם שואלים, זה יכול להתפרש כאילו הם לא הבינו. לכן גם בהמשך הם שאלו שאלות שלא קשורות כלל למה שכתבתי".
גלילה רון פדר עמית
גיל: 64
לימודים: ספרות עברית ומקרא באוניברסיטה העברית
מצב משפחתי: נשואה לניצב בדימוס משולם עמית 3 ילדים מנישואיה הראשונים לאבי פדר. שני נכדים (3, 5): "לגדול אני מקריאה כבר את 'סיירת המדע' ו'ג'ינג'י'"
מגורים: ירושלים
ספרים: יותר מ-300. הסדרות הבולטות: "ציון", "להתבגר", "ג'ינג'י", "מנהרת הזמן", "סיירת המדע", "משימה עולמית"
ספרים שעובדו לסרטים: "נאדיה", "בחינת בגרות", "אל עצמי"
עוד משהו: כתבה את התסריטים לסדרות הטלוויזיה "ג'ינג'י", "הסודות של כנרת" ו"משפחה וחצי"
ועוד משהו: בעבר ערכה את הירחון "פשוש" ואת השבועון "ראש צעיר"