בחודשים האחרונים עוסקת ועדת הכלכלה באינטנסיביות ב"חוק שירותי הרכב" של משרד התחבורה.
למי שעוקב אחרי הפרוטוקולים של דיוני הוועדה נראה לעתים שהדיונים מתמקדים בנושאים טכניים ובהתפלפלויות משפטיות של עורכי דין על ניסוחים מילוליים של סעיפים משניים, אבל זו רק אשליה. כמעט לכל מילה וניסוח "יבש" בסעיפי החוק, שעולים כיום להצבעה בוועדה, יש פוטנציאל לשנות באופן מהותי את מפת היבוא והשיווק של ענף הרכב בישראל וליצור הזדמנויות עסקיות - או סיכונים - בהיקף של עשרות מיליוני דולרים.
מה מגביל את היבוא המקביל?
דוגמה טובה היא הדיון האחרון בחוק, שהתקיים בתחילת ינואר והתמקד בהגדרה של "סוכן מורשה" - ההגדרה הטכנית של הגורם המסחרי שממנו ניתן לרכוש כלי רכב לצורך "יבוא מקביל". לכאורה, מדובר בהגדרה טכנית בתוך סעיף אחד מתוך מאות סעיפים הכלולים בחוק. בפועל, זהו נושא קרדינלי.
היבוא המקביל הוא אחד הפירות המעשיים הבודדים שהניבה עד כה "הרפורמה לפתיחת שוק הרכב לתחרות" של משרד התחבורה. היבוא המקביל מאפשר לגורם עסקי מסודר לייבא לישראל כלי רכב ולשווק אותם באופן מסחרי, גם אם אינו קשור באופן חוזי ליצרן הרכב (כלומר, הוא אינו היבואן הרשמי), אלא רק קשור באופן חוזי לצד שלישי, כלומר לסוכן/מפיץ של אותו יצרן רכב בחו"ל.
שנתיים לאחר שנוסחו תקנות היבוא המקביל וזכו לתמיכה גורפת של "ועדת זליכה", קמה בישראל חברת איילון מוטורס, הראשונה והיחידה עד כה ליבוא מקביל. החברה החלה לפעול רשמית במאי אשתקד ולייבא את רכבי פורד. בטקס ההשקה שלה נכח שר התחבורה בכבודו ובעצמו, שאמר באירוע כי "נאבקנו בשנים האחרונות מול מונופולים וגופים עם היד על השאלטר שלא אפשרו להוזיל ולשפר מחירים. זה קרה ברכבת, בתעופה, וזה קורה עכשיו בעולם הרכב. והתהליך בלתי הפיך". באותו אירוע חזר השר ואמר כי "ניתן להוריד את מחירי הרכב ב-20%".
על-פי הנתונים שהוצגו החודש בוועדת הכלכלה, חברת היבוא המקביל הראשונה בישראל העלתה עד כה על הכבישים כ-100 כלי רכב חדשים בלבד, בערך מה שהיבואן הרשמי של פורד עושה בשלושה ימים. כלומר, היבוא המקביל לא הצליח להותיר עד כה חותם כלשהו על שוק הרכב הישראלי.
המחסום העיקרי בפני אותו יבוא מקביל, על-פי מה שהוצג לוועדה, הוא התנגדות יצרני הרכב שחסמו את המהלך בחו"ל. זה לא אמור היה להפתיע אף אחד אם מביאים בחשבון שהיצרנים הם הגורם החזק ביותר בשרשרת הערך של הרכב החדש ויש להם אמצעים לשמור על האינטרסים שלהם - במקרה זה מניעת יבוא מקביל - בכל העולם ובוודאי במדינה שאינה חברה באיחוד האירופי או בגוש כלכלי-אזורי אחר.
משרד התחבורה ניסה בתחילה להכריז מלחמה כלכלית-מילולית על תאגיד פורד, שעל-פי טענתו חסם את היבוא המקביל של רכבי פורד לישראל. אלא שאותה "הכרזת מלחמה", שהגיעה כמעט עד כדי תקרית דיפלומטית, גוועה ונעלמה בשקט בתוך זמן קצר מאוד.
מפרוטוקול הדיון בוועדת הכלכלה אפשר ללמוד שכיום גם משרד התחבורה וגם העוסקים ביבוא המקביל הגיעו למסקנה שבמתכונתו הנוכחית הוא קשה מאוד ליישום.
יבוא בלי חוזה
הפתרון של משרד התחבורה, שהובא במקור לדיון בוועדה במסגרת חוק שירותי הרכב, היה תמים ומתון יחסית וכלל הרחבה נוספת של מקורות היבוא המותרים. את כלי הרכב אפשר יהיה לייבא לא רק באמצעות חוזה עם היצרן ובאמצעות "סוכן מורשה" של היצרן, אלא גם באמצעות חוזה כתוב עם חוליה שלישית ונמוכה יותר - המפיץ של אותו סוכן מורשה. הרעיון היה שככל שיורדים בשרשרת ההפצה של הרכב, יכולתו של יצרן הרכב לחסום את היבוא לישראל קטנה.
אלא שאז נתקל הניסוח של משרד התחבורה במארב מתוכנן היטב שהובילה חברת הכנסת גילה גמליאל, עם עידוד מהספסל של גורמי היבוא האישי והמקביל ועם תמיכה "ברקע" משר התחבורה, שנכח בדיון שלא כמנהגו.
הרעיון שהציעה גמליאל למשרד התחבורה היה מהפכני: לבטל בכלל את הצורך בחוזה חתום כלשהו בין היבואן המקביל לבין הגורם שממנו הוא רוכש את הרכב בחו"ל כתנאי ליבוא מקביל, ולהמיר את הדרישה לחוזה בהגדלה כזאת או אחרת של הערבויות הנדרשות מהיבואן המקביל.
כפי שעולה מהפרוטוקול, הרעיון של יבוא מסחרי פתוח ללא כל דרישה לחוזה חתום עם ספק בחו"ל התקבל בהפתעה ובמידה מסוימת של תדהמה, אפילו על-ידי נציג משרד התחבורה בדיון אבנר פלור ועל-ידי היועצת המשפטית של המשרד. "ואיך זה יתיישב מן ההיבט הצרכני וההיבט התקינתי-בטיחותי?" שאל פלור, "בעצם אחת הסיבות שאנחנו מתקשרים עם הסוכן זה גם כי הוא נותן לנו את המעטפת". היועצת המשפטית הוסיפה: "אבל ההסכם הוא בסיס. בלי ההסכם למעשה אין כלום... ההסכם מגדיר את מערכת היחסים בין היבואן בארץ לגוף בחוץ לארץ". לחברת הכנסת גמליאל הייתה תשובה: "אבל עם ההסכם יש לך גם כלום. אז השאלה מה רוצים להשיג בחוק".
ההצעות הללו התקבלו בתדהמה גם על-ידי חברי כנסת נוספים שנכחו בדיון, אבל לאחר דיון ארוך ומתיש קיבל המשרד את מבוקשו. המילה "חוזה בכתב" נמחקה מדרישת הבסיס להגדרת "סוכן מורשה" שממנו ניתן לרכוש רכב ליבוא מקביל. ההגדרה הסופית, שבעדה הצביעו חברי הוועדה המותשים, הייתה "לעניין תוצר שמובא לישראל על-ידי יבואן ישיר - אדם שסוכן ראשי הסמיכו בכתב, או בדרך אחרת שקבע השר, בתנאים שקבע, לתקופה שלא תפחת משנתיים, לפעול מטעמו ולמכור רכב". כלומר, שר התחבורה יוכל לתת לאותו יבואן מקביל פטור מקיום חוזה כתוב כלשהו עם היבואן המקביל.
המשמעות בשטח: יבוא מסחרי מזדמן
אז מה היה לנו? שינוי "ספונטני" כביכול במילה אחת בהצעת החוק - "חוזה חתום" - שדי בו כדי להפוך את היבוא המקביל לסוג של "יבוא אישי מסחרי". כלומר, אחרי קבלת החוק, כל יבואן יוכל לרכוש מלאי רכב מזדמן מכל גורם שהוא בחו"ל, כולל מכוניות בודדות, ולמכור אותו בישראל באופן מסחרי. הנושאים ה"שוליים" כמו פיקוח על האחריות, הבטיחות וההתאמה לתנאי ישראל של כלי הרכב המיובאים, שכיום מעוגנים בדרישות נוקשות מאוד של משרד התחבורה מיצרני הרכב הסדירים, עתידים להיפתר בשיטה של "בואו ננסה לפתור את הבעיה כשניתקל בה".
על הדרך יוצר השינוי הקטן פוטנציאל עסקי מסיבי ליזמים חדשים כפי שהציג זאת בדיון רון מלכה, נציג חברת קשת ליס העוסקת בליסינג: "אציג דוגמה", הוא אמר לפרוטוקול, "יש לי חבר שהוא יבואן של טויוטה בהולנד. הוא מביא 80,000 רכבי טויוטה בשנה. הוא אומר לי: תיקח ממני 2,000 מכוניות בשנה? לא רוצה למכור לך, לא אסתבך עם טויוטה. אבל אם אני מקים חברה בת בהולנד, באותה מדינה שבה הוא פועל, וקונה ממנו 2,000 מכוניות בשנה, ואחר כך עושה בהן מה שאני מבין, כי זה מה שהחוק האירופי מתיר לי, ומביא אותן לארץ לצורך תחרות, אז אני לא צריך שום הסכם איתו".
אז האם נראה יבוא מקביל המוני שילווה בירידת מחירים? קרוב לוודאי שלא בטווח המיידי. גם ללא חוזה חתום, יצרני הרכב עדיין יוכלו להתחקות אחרי המקור בחו"ל שממנו נרכשו כלי הרכב החדשים ולחסום אותו, גם אם בקושי רב יותר. יש להניח שגם המכס, הרואה בכל היבוא האישי והמקביל "פרצה הקוראת להפחתת מס", יפעיל את השרירים. אבל בטווח הארוך הכול פתוח. תרתי משמע.
יבוא כלי רכב
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
