ביבי שוב מפריח סיסמאות

"אני לא נותן בדרך-כלל טיפים להשקעה, אבל מי שיש לו שכל - שילך לדרום", הכריז/התלהב/המליץ אתמול (ב') ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס הסייבר. לשאלת מפתח של סטארט-אפיסט מבאר-שבע, "אבל איך להביא אנשים מהמרכז לדרום?", השיב נתניהו בזחיחות של משווק סחורות מדופלם: "אהה, פשוט תגיד להם מה הם מחירי הדירות בגוש דן" ("גלובס", יום ב').

באמת, אדוני ראש הממשלה, האומנם זה כל-כך פשוט?

עובדה, שגם "מי שיש לו שכל", וגם רצון, ואפילו אין לו כסף לקנות דירה בגוש דן - חושש, מהסס ובטח לא רץ לדרום. ולא בכדי. הממשלה מדברת הרבה - אבל עושה מעט מאוד ולאט מאוד, כדי לנצל את ההזדמנות של פעם בחיים של מעבר צה"ל לנגב. זהו אירוע יחיד במינו, חברתי, כלכלי, גיאוגרפי, ביטחוני, לאומי, שיכול להרחיב באמת את הגבולות הצפופים, היקרים, המעשנים והתזזיתיים שבין חדרה-גדרה, ולהפריח באמת את המדבר.

הבעיה היא, שיש אפשרות - שמרגע לרגע הולכת ונעשית יותר מאיימת, כי ההזדמנות הזו תתבזבז. תתמוסס לנו מול העיניים. נכון, צה"ל יממש את המעבר לנגב. יחידות הדרכה, מודיעין, תקשוב, ממר"ם, מחשבים, חיל אוויר ועוד יעברו, באיזושהי שנה, בזו אחר זו דרומה. קרקעות במרכז יפונו לטובת בטון ומלט, והפרויקט יעלה 22 או 27 או 30 - וכנראה יותר - מיליארד שקל.

נכון, פארק ההי-טק הצמוד לאוניברסיטת באר-שבע קום יקום, ולצד חיילי ההיי-טק יתיישבו חברות כמו אלביט, דויטשה-טלקום, אי.סי.איי ודומות להן, גם מרכזי-פיתוח כאלה ואחרים, עוד יתמקמו בצפון הנגב. אפשר שיקראו לזה הסיליקון-וואלי או אולי הסיליקון- דזרט של ישראל.

רק אם יקרה משהו גדול

אבל כדי שתתקיים המהות האמיתית של המעבר, כדי שהמלצת ההשקעה של ראש הממשלה מאתמול לא תהיה עוד סלוגן מרוח שיישכח מחר, כדאי שיתגשם חלומו של דוד בן-גוריון "והנגב עוד יהיה פורייח", וגם חלום נתניהו להירשם בהיסטוריה כבן-גוריון של הימין, כדי ש"מי שיש לו שכל", כדבריו אכן ירוץ להתמודד על דירות בדרום, חייב לקרות עוד משהו. גדול. קריטי. דרמטי. היסטורי. משהו שהוא כולו עניינה של ממשלה, לא של הצבא שמעביר את יחידותיו דרומה.

כדי שהנגב יהיה חלק בלתי-נפרד ממדינת ישראל צריך שהמשפחות, קודם כול של אנשי הקבע בצבא, יעברו ל-ח-י-ו-ת בנגב. ירצו, יאהבו, יתכננו לבנות את חייהם ולגדל את ילדיהם בנגב. שבסיסי הצבא, מרכזי ההיי-טק והמפעלים שעוד יקומו שם - לא יהפכו למעונות-יום לפרנסה ולקריירה. שהמועסקים ואלה שיתפעלו את סביבתם התומכת (הערכה: תמיכה של 2.5 אזרחים על כל חייל שיעבור), לא יגיעו כל בוקר ברכב פרטי, במטוס, ברכבת או באוטובוס מהמרכז, וייצאו כל ערב בהמוניהם חזרה. כדי שבני-הזוג והילדים יעברו ויחיו ברצון בנגב, על הממשלה כולה, בראשות נתניהו, לעשות הרבה יותר ממה שהיא עושה, או טוענת שעושה-מתכננת-מתכוונת.

משפחות ההיי-טק יעברו דרומה ויישארו שם רק אם לילדיהם יהיו מערכת חינוך משובחת, ומגורים ברמה גבוהה, בשכונות חדשות בבאר-שבע, ביישובים עירוניים כמו עומר ומיתר, בקיבוצים ובמושבים. הם יגורו בדרום אם בני-הזוג גברים ונשים, יוכלו לעבוד במקצועות שלהם, אם מערכת הבריאות תהיה הולמת - עוד בית-חולים או הרחבת סורוקה, רפואת משפחה מעולה, רפואה דחופה מסודרת.

הם יבואו לנגב אם יקומו עוד כבישים ורכבות, מרכזי מסחר ותעשיה אזרחיים, פארקים, גינות, פאבים; אם ידאגו לעיסוקים לשעות הפנאי לילדים, נוער ולמבוגרים; וגם - פתרון לבעיית הבדווים הלא-מוסדרים. איש לא ירצה לצאת ממעונו המסודר ולראות את ילדיו צועדים קילומטרים לבית-הספר.