תחזית עגומה: יותר משפחות עניות, שכר ראוי יהיה חלום רחוק

באמצע קיץ 2013, לפני כחצי שנה, עשיתי ניתוח של מצב הכלכלה, שהביא אותי למסקנה שהמשק גולש למשבר כלכלי. מאז אני עוקב אחר מצב המשק מעל במה זו, ובסקירות קודמות הצגתי גם את הבעיות המבניות שלו, במיוחד הירידה המתמשכת בפריון העבודה והיחלשות המגזר היצרני והתעשייה.

בעקבות פרסום הנתונים, פנו אליי רבים - בממשלה, בכנסת ובמגזר העסקי - מתוך רצון להבין לעומק את בעיות המשק ומה נדרש כדי לחזק אותו. פגשתי אנשים טובים ואיכותיים, שאכפת להם מהמדינה ורוצים בטובתה, ועם זאת, לצערי חלקים מרכזיים בממסד הכלכלי עדיין שבויים בכבלי קונספציה כלכלית שגויה.

המשק במיתון

באשר למצב המשק, אין לי בשורות. אנו בתהליך ירידה מתמשך, ויש סיכון שהמשבר הכלכלי יחריף במהלך שנת 2014. כדי להבין את מצב המשק, חשוב להסתכל עליו בראייה כוללת, מכמה כיוונים, ובראשם אלה המנבאים את המגמות קדימה. בראייה כזאת, מאז קיץ 2013 המשק גולש למיתון. נתוני הרבעון האחרון וחודש דצמבר גרועים מהחודשים הקודמים ברוב המדדים - היצוא התעשייתי הרלוונטי קטן, ההשקעות מצטמצמות, מספר התיירים יורד, נתוני התעסוקה גרועים, השכר הריאלי יורד וגם הצריכה הפרטית, שהייתה הגורם המרכזי לצמיחת התמ"ג בשנה האחרונה, נעצרה.

המדדים המדאיגים ביותר הם הירידה ביצוא התעשייה ובהשקעות. בכל משק, ובפרט במשק קטן כשלנו, שני אלה הם הגורמים המרכזיים היוצרים צמיחה ותעסוקה יציבה לטווח ארוך.

בחמש השנים האחרונות המתאם בין שיעור גידול היצוא לקצב צמיחת התוצר הוא כמעט מושלם (0.99), וגם המתאם בין שיעור גידול ההשקעות לקצב צמיחת התוצר חיובי וגבוה מאוד (0.85). כלומר, בשנים שבהן יצוא התעשייה וההשקעות עולים, כפי שקרה ב-2010-2011, התוצר עולה, ולהיפך: בשנת 2009 ובשנתיים האחרונות, כאשר היצוא וההשקעה ירדו, התוצר ירד (ראו גרף 1). לעומת זאת, המתאם בין גידול הצריכה הפרטית לגידול התוצר נמוך יחסית (0.52), שהרי הצריכה הפרטית אינה יכולה להוביל משק קטן כמו שלנו לאורך זמן.

בדצמבר ירד יצוא התעשייה אל מתחת ל-4 מיליארד דולר, כמו בשלושת החודשים שקדמו לו. בניכוי שלוש החברות הגלובליות - טבע, אינטל וכיל, שגודל היצוא שלהן נקבע על פי שיקולים פנימיים (כולל שיקולי מיסוי) - הירידה גדולה אף יותר. סך היצוא בדולרים של כל חברות התעשייה בדצמבר ירד ביותר מ-10% ביחס לחודשי הקיץ (ראו גרף 2).

כמו כן, בגלל תיסוף השקל מול הדולר, הפסיד המשק השנה הכנסות יצוא בסך 14 מיליארד שקל, שהערך המוסף המשקי שלהן גבוה מאוד ושווה לאובדן של כ-1% בתמ"ג.

הלמ"ס לא פרסמה עדיין את נתוני ההשקעות לרבעון האחרון של 2013; פורסמו רק הנתונים הכוללים של השנה. ההשקעה במכונות ובציוד בכלל ענפי המשק ירדה בשנת 2013 ב-11.4% בהמשך לירידה של 3% בשנת 2012 (ראו גרף 3). כתוצאה מכך, שיעור ההשקעות כאחוז מהתמ"ג בשנה האחרונה ירד לרמה דומה לנתוני המשבר ב-2009.

כדי לשמר את רמת התעסוקה, המשק צריך ליצור בכל שנה כ-70 אלף משרות חדשות נטו. בעשרת החודשים הראשונים של 2013 (אין עדיין נתונים לנובמבר ודצמבר) נוצרו במשק פחות מ-15 אלף משרות שכיר, ובשלושת החודשים האחרונים, יש ירידה במספר המשרות נטו.

במקביל, מספר המפוטרים ברבעון האחרון עלה ביותר מ-13 אלף במונחים שנתיים, ביחס לרבעון המקביל לפני שנה (ראו גרף 4). הצפי קדימה אינו טוב יותר. מאז הקיץ ירד מספר המשרות הפנויות במשק בכ-20% (ראו גרף 5), וגם סקר ציפיות המעסיקים מדצמבר מעיד על צפי להאצה בהיקף הפיטורים.

התחושה של רוב העסקים והאנשים שקשה להם יותר ויותר אינה חסרת בסיס, היא נובעת מהמצב האמיתי במשק. השאיפה לקבל עבודה הוגנת בשכר ראוי, שיאפשר לאדם לחיות בכבוד, הופכת להיות חלום רחוק ליותר ויותר אנשים בשכבות הנמוכות ומעמד הביניים.

מוכרים נכסים לסינים

ללא שינוי במדיניות הכלכלית, המשבר עלול להחריף במהלך השנה: מספר העסקים שייסגרו יגדל, מספר המפוטרים יעלה, אנשים יתקשו למצוא עבודה (בעיקר צעירים, מבוגרים מעל גיל 50 וחסרי השכלה), ומשפחות רבות שהיום משתייכות למעמד הביניים עלולות לרדת אל מתחת לקו העוני.

המשבר נוצר גם בגלל מצב הכלכלה העולמית, אבל הוא בעיקר תוצר של קונספציה כלכלית שגויה. מאמצע שנות ה-90, וביתר שאת בעשור האחרון, יש העדפה של המגזר הפיננסי וצמצום התמיכה במגזר היצרני. ניתנו הטבות מס גדולות למגזר הפיננסי (16 מליארד שקל ב-2014) ולמספר קטן של חברות (כ-7 מיליארד שקל בשנה), ובמקביל צומצמו המענקים להשקעות בתעשייה ב-70%, שיעור הערבויות ליצוא ירד לחצי מהמקובל במדינות המפותחות, ירדו מסלולי החינוך המקצועי, צומצמה ההשקעה הממשלתית במחקר ובפיתוח.

כתוצאה מכך נוצר פער שהולך וגדל בהשקעות בינינו לבין המדינות המפותחות. גם מצב העובדים הורע, המשק מייצר בעיקר משרות חלקיות ומשרות בשכר נמוך, דבר הגורם לכך שמספר המשפחות העניות בקרב העובדים הוא מהגבוהים בעולם.

כיום, פריון העבודה במשק הוא חצי מאירופה ובשעה שמדינות אחרות צומחות אנחנו צועדים אחורה. אף חברה ישראלית גדולה חדשה לא צמחה במשק בעשור האחרון, וחוץ מהמהלך החריג לטובה של הקמת מפעל אינטל, לא הוקמו בעשור האחרון בארץ מפעלים גדולים, גם לא על ידי חברות זרות.

כיום אנחנו גם עדים לתופעה של גופים זרים המשתלטים על החברות המרכזיות במשק ועל המוח היהודי ומנצלים אותם לצמיחה ולתעסוקה במקומות אחרים בעולם. גם הסינים הזריזים הבינו שיש פה הרבה נכסים למכירה וקונים הכול - חברות טכנולוגיה, נכסי מחקר באוניברסיטאות, חברות יצרניות מרכזיות כמו מכתשים-אגן, וכעת גם אחת החברות החשובות בניהול הפנסיה שלנו, כלל ביטוח, עומדת להימכר לסינים.

אתמול התבשרנו על הקמת קריית סייבר בבאר שבע - מהלך מבורך וחשוב לדרום, אולם מי הגופים שמוזמנים לפעול במרכז הזה? לפי הפרסומים בעיתונות רובם חברות גלובליות - IBM, EMC, דויטשה טלקום, לוקהיד-מרטין ואחרות. ותהיה גם חממה שתייצר חברות הזנק שיימכרו לחברות הגלובליות.

תשאלו, למה החברות הגלובליות באות לכאן? כדי להשקות את הנגב? לטעת עצים בשממה? לספק תעסוקה לעובדים ישראלים במפעלי היצור שלהן? הן באות לשכור את הידע של המהנדסים ואנשי התוכנה הישראלים, שחלקו הגדול פותח ביחידות הסודיות בצבא, לצורך פיתוח מוצרים. את הייצור יעשו עובדים במקומות אחרים בעולם.

אחרי שהחברות הללו יסיימו לנצל את הידע של הצעירים שלנו הן יחליפו אותם בצעירים חדשים וייפטרו מהעובדים המתבגרים. ומה ייצא לכלכלה הישראלית מזה? כמה משרות חדשות ייתוספו למשק? אומרים שאין לנו יתרון תחרותי מול הסינים. הנה תחום שבו יש לנו יתרון תחרותי מובהק בעולם, ולכן נכון לנהל אותו כמקור ליצירת חברות ישראליות גדולות המעסיקות אלפי אנשים לאורך זמן.

האגדה על תיסוף השקל

גם התחזקות השקל היא תוצאה של הבעיות המבניות של המשק הישראלי. נוסף על כל הצרות של התעשייה והיצוא, נוספה לאחרונה בעיית תיסוף השקל, שבניגוד לאגדות המושמעות אינה מעידה על חוזק הכלכלה אלא להיפך, על חולשתה.

התיסוף נובע מצד אחד מירידה בביקוש לדולרים, עקב הירידה שציינו ביבוא מכונות וציוד להשקעה מצד המגזר היצרני; ומצד שני, בעלייה בביקוש לשקלים בעקבות שלושה גורמים:

1. מכירה של נכסי המדינה לזרים המביאה דולרים לארץ - רק בשנה האחרונה נמכרו חברות הזנק בערך של כ-6.5 מיליארד דולר.

2. רכש הגנות בשקלים על ידי הגופים המוסדיים כדי לגדר גידול של כ-8 מיליארד דולר, בשנה האחרונה, בערך הנכסים הפיננסיים שהם מחזיקים בחו"ל.

3. פעילות ספקולטיבית של משקיעים (רובם מקומיים) לניצול פערי הריבית בין ישראל לחו"ל.

כדי למנוע המשך גלישה למשבר, נכון ליזום תוכנית חירום להגנה על היצוא, במטרה למנוע פיטורים ופגיעה בכלל המשק, וכן לעודד השקעות במגזר היצרני כדי לבנות חברות יצרניות ישראליות-גלובליות, שיוכלו להעסיק אלפי עובדים בארץ ולשפר את הפריון.

יש לבנות תוכנית רב-שנתית ייעודית לצמיחה ותעסוקה, שתכלול צעדים להגדלת הערבויות ליצואנים לרמה המקובלת בארצות המפותחות, הגדלת המענקים להשקעות להקמת מפעלי תעשייה, הגדלת התקציבים למחקר ופיתוח בסיסי, יישומי ותעשייתי, ובנייה מחדש של מסלולי החינוך המקצועי.

אין בעיה של מקורות לתוכנית: הם יכולים לבוא מעודפי התקציב בעקבות מכירת חברות ההזנק לגורמים זרים, מצמצום הטבות מס שהערך שלהן לצמיחה ולתעסוקה נמוך ומגיוס כספי חיסכון פנסיוני, המנוהלים כיום אצל המוסדיים, על ידי מלווה ייעודי לצמיחה ותעסוקה. הגדלת ההשקעות במשק תביא גם לגידול ברכש מכונות וציוד על ידי העסקים וכך גם תעזור לחיזוק הדולר. במקביל, מן הראוי לפעול בנחישות לצמצום הפגיעה של שער החליפין ביצוא.

במקביל לשעון הזמן הכלכלי, מתקתקים עוד שני שעונים - הביטחוני והמדיני. בצד הביטחוני יש חשש לזליגה של המשבר הכלכלי שלנו לכלכלת השטחים, שעדיין תלויה בנו מאוד. כבר היום כ-40% מתושבי מחנות הפליטים בעזה וביהודה ושומרון מובטלים, והצעירים בראשם. אבטלה, עוני וייאוש עלולים ללבות את האלימות סביבנו. בצד המדיני, עולה החשש להתרחבות החרם על עסקים ומוסדות בארץ. השילוב של הממד הכלכלי עם הביטחוני והמדיני מגדילים את הסיכון למשק בשנה הקרובה.

למרות המצב, אני רוצה לסיים בנימה אופטימית. יש לנו מדינה נהדרת, נוער איכותי, חרוץ ונבון שרוצה להתפתח ולהצליח, ורואה את עתידו פה. לא סתם מגיעות אלינו החברות המובילות בעולם, הן מגיעות בזכות אותו נוער איכותי, מערכת ההשכלה הגבוהה ותעשיית הידע שהתפתחה במשך השנים.

לכן, כפי שאנחנו נהנים כיום מהפירות שנותנים העצים שנטעו הדורות הקודמים, יש לנו היום מחויבות להבטיח שגם לדור הצעיר יהיו עצים נותני פרי. לשמחתי, אני שומע יותר ויותר אנשים במערכת הכלכלית שמבינים את הצורך בשינוי מדיניות לכיוון של השקעה במגזר היצרני ולפיתוח חברות ישראליות בעלות כושר תחרות בעולם, שיספקו תעסוקה הוגנת ואיכותית ויעלו את הפריון. אני תקווה שבמהלך השנה נחוש יותר ויותר את השינוי ונראה גם את הפירות וגם את העצים הניטעים לטובת הנוער והצעירים.

 הגורמים המשפיעים