אובמה: אטיל וטו על סנקציות - המו"מ עם איראן עלול להיכשל

הנאום השנתי על מצב האומה שנשא לפנות בוקר (ד') נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס, היה הצהרה של השלמה והתרסה - השלמה עם מציאות שבה הנשיא הדמוקרטי הנוכחי לעולם לא יזכה בשיתוף פעולה של מחוקקים רפובליקאים, שהציבו לעצמם מטרה לסרס את נשיאותו כבר מיומה הראשון, לפני חמש שנים; והתרסה, אם לא הכרזת מלחמה: ממשל אובמה נחוש בדעתו לעקוף את בית-הנבחרים הסרבני, שלפות במלתעות מסיבת התה, היכן שרק יוכל, באמצעות צווים נשיאותיים, אם הרפובליקאים לא יבואו לקראתו.

ה"אולטימטום" הזה נובע מחמש שנות יריבות קשה בין הבית הלבן לבית-הנבחרים, שנמצא בשליטת הרפובליקאים. היריבות הזו הולידה את סגירת משרדי הממשל ואת ההתנגחויות על תקרת החוב שפגעו בדירוג האשראי של ארה"ב. היא גרמה למעשה לקיפאון תחיקתי בקונגרס. הנאום הבוקר היה מאמץ לנתץ את הסטטוס-קוו ולחדש את אמון הציבור בממשל אובמה, ובממשלה בכלל.

הדרך שמנסה אובמה לסלול אינה קלה. הוא נכנס לשנתו השישית בבית הלבן קצת יותר שחוח, וגם המטרות שהוא סימן בנאומו היו רחוקות מלהיות שגיבות. המציאות הפוליטית בוושינגטון שייפה אותן. שיעור התמיכה הציבורית בנשיא צנח במידה משמעותית מהגבהים הסטרטוספריים שאליהם הגיע בשנותיו הראשונות בבית הלבן. ההשקה הכושלת של תכנית הרפורמות בשירותי הבריאות, וההתאוששות המקרטעת של הכלכלה, שחקו את הפופולריות שלו. אבל הצד האחר של המטבע הוא, שאובמה לא ירוץ יותר לנשיאות. הוא לא חייב שום דבר לאף אחד. מה שמנחה אותו הוא עיצוב המורשת ההיסטורית שלו.

נאומו החמישי של אובמה על מצב האומה היה ממוקד בכלכלה, ובמיוחד באי השוויון הכלכלי ובפערים הגדלים והולכים בין מיעוט קטן שיש לו כמעט הכל לבין רוב גדול, שיכולותיו הכלכליות והפיננסיות הולכות ונשחקות; בין המאיונים העליונים למאיונים שמתחתיהם.

נושאי חוץ נדחקו למחצית השניה של הנאום. הסכסוך הישראלי - פלסטיני הוזכר בכמה משפטים בלבד: "הדיפלומטיה האמריקאית תומכת בישראלים ובפלסטינים, שמקיימים שיחות קשות אך הכרחיות כדי לשים קץ לסכסוך ביניהם, כדי להשיג כבוד ומדינה עצמאית לפלסטינים, ושלום בר-קיימא וביטחון למדינת ישראל, המדינה היהודית שיודעת שארה"ב תמיד תתייצב לצידה".

על מאמצי איראן לפתח נשק גרעיני אמר אובמה, כי המו"מ עם טהראן יהיה קשה: "ייתכן שהשיחות ייכשלו. אנו מודעים לתמיכת איראן בארגוני טרור כחיזבאללה, שמאיימים על בעלות הברית שלנו; את חוסר האמון בין ארה"ב לאיראן אי אפשר לטאטא אל מתחת לשטיח. אך המו"מ הזה אינו מבוסס על אמון. כל עסקה לטווח ארוך חייבת להיות מושתתת על צעדים שניתן לאמת אותם, צעדים שישכנעו אותנו ואת הקהיליה הבינלאומית שאיראן אינה מייצרת נשק גרעיני. אם רונאלד רייגן וג'ון קנדי יכלו לשאת ולתת עם בריה"מ, אז אין ספק שארה"ב חזקה ובטוחה בעצמה תוכל לשאת ולתת כיום עם יריב פחות עוצמתי".

אובמה ציין, שהסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן סייעו לפתוח את ההזדמנות למו"מ, אך הוא הזהיר מפני סנקציות חדשות עתה: "שיהיה ברור; אם הקונגרס יניח על שולחני הצעת חוק לסנקציות חדשות, שיאיימו על המו"מ עם איראן, אטיל וטו על הצעת חוק זו".

"למען הביטחון הלאומי שלנו, אנו חייבים לתת לדיפלומטיה הזדמנות להצליח", הכריז אובמה. "אם מנהיגי איראן לא ינצלו את ההזדמנות, אנו נהיה הראשונים שנקרא להטיל סנקציות נוספות ונהיה מוכנים לממש את כל האופציות כדי לוודא שאיראן לא תייצר נשק גרעיני. אך אם מנהיגי איראן ינצלו את ההזדמנות שנפתחת לפניהם, זה יהיה צעד חשוב לקראת שובה של ארצם לקהיליית האומות".

אך, כאמור, לב הנאום היה האתגר שהציב אובמה למחוקקים הרפבוליקאים: בואו נפעל יחדיו לתיקון העוולות שמכתימות את החברה האמריקאית. אם לא תצטרפו אלי, אנצל את היכולות החוקיות שמסורות בידי ואפעל באופן חד-צדדי.

"לאחר ארבע שנות צמיחה כלכלית, רווחי התאגידים ושערי המניות עלו לרמות שלעיתים נדירות היו גבוהות יותר", אמר אובמה. "אבל השכר הממוצע כמעט לא השתנה. אי-השוויון העמיק. הניידות החברתית בארה"ב נבלמה... אפילו בעיצומה של ההתאוששות הכלכלית, אמריקאים רבים מדי עובדים הרבה יותר מאשר אי פעם ובקושי מצליחים להסתדר ובוודאי לא להתקדם. ורבים מדי בכלל לא עובדים".

הוא הוסיף: "אני שואף לעבוד יחד אתכם, אבל אמריקה אינה קופאת על שמריה, וגם אני לא. כל אימת שרק אוכל לנקוט צעדים, שאינם מחייבים חקיקה, כדי להגדיל את ההזדמנויות למשפחות רבות יותר, אעשה זאת".

כאשר ההתכתשויות בוושינגטון "מונעות מאיתנו לבצע אפילו את התפקידים הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה שלנו, כאשר חילוקי הדעות ביננו גורמים לסגירת משרדי הממשלה או מאיימים על דירוג האשראי שלנו, במצב כזה אנו לא משרתים את העם האמריקאי", אמר אובמה.

הקו שמפריד בין מה שנשיא יכול לעשות לבדו, באמצעות צו נשיאותי, לבין פעולה שמחייבת חקיקה אינו תמיד ברור, אבל אובמה הבהיר בנאומו מה יהיה אחד מצעדיו הראשונים: הוצאת צו נשיאותי שיחייב חברות קבלניות להעלות את שכר המינימום של עובדיהן שמבצעים עבודות בשביל הממשל, למשל עובדי ניקיון או פועלי בניין, לרמה של 10.10 דולר בשעה, במקום 7.25 דולר עתה. אובמה מקווה שצעד כזה יניע מעסיקים אחרים להעלות את שכר המינימום של עובדיהם. הוא קרא לקונגרס לקבל חקיקה דומה. הנשיא קרא גם לסגירת הפער בין שכר נשים לגברים, לרפורמות בחוקי ההגירה ולתשומות רפובליקאיות לשיפור תכנית הרפורמה בשירותי הבריאות. "אל תגידו 'לא' כל הזמן לאובמה-קייר", הכריז הנשיא. "הצבעתם 40 פעם נגד התכנית, ומה יצא מזה"?

כמו בכל נאום על מצב האומה, מנה הנשיא את ההישגים הלאומיים: "בפעם הראשונה מזה יותר מעשר שנים, הכריזו מנהיגים עסקיים ברחבי תבל שסין שוב אינה היעד מס' 1 להשקעות; אמריקה תפסה את מקומה".

הישגים נוספים שמנה אובמה: שיעור האבטלה בארה"ב ירד לרמתו הנמוכה ביותר מזה חמש שנים. שוק הנדל"ן נמצא במגמת תיקון. המגזר היצרני מוסיף מקומות עבודה חדשים, בפעם הראשונה מאז שנות ה-90. כמות הנפט שמפיקה ארה"ב בתחומה גדולה יותר מכמות הנפט שהיא מייבאת. הגרעון התקציבי קוצץ ביותר ממחצית.