כמה שעות לפני ארוחת בר המצווה עמדתי בפלאפל ג'וני בטשרניחובסקי וניסיתי להחליט אם שמתי כבר מספיק טחינה וסחוג, ואפשר כבר לחזור למשרד. קצת מצחיק לאכול אצל ג'וני, חמש שעות לפני ארוחה בטוטו. מצד שני, זה בדיוק מה שאמור להזכיר לך את החיים האמיתיים, לפני שאתה הולך לאכול באחד המקומות הכי יקרים בישראל.
אבל מה לעשות, וזה מה שהילד בחר לבר המצווה שלו. נראה שככה זה כשאבא, בעוונותיו, מתפרנס מלאכול. להגנתו של בכורי אסגיר מיד שבעצם היה זה הרעיון שלי. כי הנה, שבוע אחרי שחזרתי כאן בפעם הראשונה למקום שכבר כתבתי עליו - גיליתי לתדהמתי שעדיין לא כתבתי אף פעם (לפחות לא בגלובס) על מה שנחשבת כבר כמה שנים, בעיני רבים, למסעדה הטובה בישראל.
טוטו היא כבר מזמן מקום המפגש של העשירים והמפורסמים, עם דגש חזק על הראשון. מי שהתחילה את דרכה בתור מסעדה איטלקית יוקרתית למחצה בהנהגתו של מנה שטרום, האיש והפיצות המפורסמות שלו, הפכה מהר מאוד למה שהיא עכשיו - מסעדה אולטרה יוקרתית ויקרה להחריד, שבעליה - השף בעל פני הפוקר ירון שליו ושותפיו החדשים, בעלי בר הלחם המפונפן מנאות אפקה - אינם מנסים אפילו להעמיד פני צנועים. להפך.
לפעמים נדמה לי שכמו שהטוטו עצמו, זה שבו מהמרים על משחקי כדורגל, החליף לא מזמן את שמו ל-winner - כך הייתה צריכה לעשות גם המסעדה הנושאת אותו שם. כי טוטו היא ווינר בטוח. לטוב ולרע. אחרי שהתגברת על הלם מחירי המנות, אתה מגלה לתדהמתך, וגם קצת לאכזבתך, שדווקא כאן אתה מתקשה לבחור מביניהן. ולאו דווקא מפני שהתפריט הוא קצר למדי (תופעה מבורכת לטעמי), וגם לא משום שמשהו נשמע לא טעים - אקדים ואודיע כבר עכשיו שהכול בטוטו טעים להפליא. אלא מאי? דומה שבדיוק כמו שמציע השם החדש של הטוטו (ההוא מהכדורגל), גם תפריטה הנוכחי של טוטו, המסעדה, רוצה להיות ווינר. מנצח. ובהרבה מובנים הוא גם מצליח. השאלה היא רק באיזה מחיר. ואני לא מדבר שוב על המחיר הכספי.
המחיר הוא, לטעמי הפרטי כמובן, ויתור כמעט מוחלט על חדשנות, מעוף, העזה, יצירתיות, ועל מקוריות. כל אלה אינם חובה בשום מקום, במיוחד לא כשמדובר באוכל. פעמים רבות אוכל מיושן ומסורתי הוא יותר טעים וכיפי מעוד פעלול של שף כאילו מקורי, וגם של כאלה שהם מקוריים באמת.
הבעיה מתחילה בכך שהאוכל כאן הוא לא באמת יצירתי, אלא בעיקר אוכל בורגני ושבע של "שופוני" כמו שאוהבים לומר בימינו. כמהין, ערמונים ועוד פעם כמהין. ושמן כמהין. ובעיית הבעיות, שכבר אינה מתעסקת רק בדימוייו של האוכל אלא בטעמו, היא שרוב המנות מאוד, אבל מאוד, כבדות. טעימות מאוד, אבל כבדות. וזה כבר קצת מבאס.
התחלנו בטרטר של אינטיאס שתובל בחומץ מירין, סויה ו...כמהין, יחד עם שעועית ירוקה חלוטה קצרות וקצוצה וחלמון של ביצת שליו. דווקא אחת המנות הקלות והטובות ביותר של הארוחה. קרפצ'יו של פטריות מלך היער היה עוד מנה קלה וטובה מאוד, שתובלה בחוכמה וביד טובה בשמן ובחומץ. לבבות ארטישוק טרי בקרם תרד וגבינת המאירי היו המנה האחרונה, שהדגימה בצורה מופלאה שאפשר לנצח גם בלי הכובד.
מכאן ואילך העסק הלך ונעשה כבד. פיצה טוטו פשוטה ובסיסית עם רוטב עגבניות ומוצרלה, של באפלו כמובן, בכל זאת טוטו (אבל בלי ארוגולה, לטובת הילד) הייתה מצוינת כמו כל שאר המנות, אבל משהו בה היה מכביד מאוד.
טורטליני רך של תרד וגבינות (את הגאודה המיושנת חמש שנים ביקשנו, לראשונה בחיינו, בצד, ובצדק) היו, שוב, מופלאים ברכותם ובטעמם המשובח, וכבדים לאללה. עוד מנת טורטליני, הפעם של זנב שור, הוגשה עם קרם שורשים לבנים, ציר עגל ו...כמהין, והייתה מושחתת לגמרי בטעמה העשיר וה...כבד.
אפילו מנת הדג הגיעה לשיאי כובד לא מוכרים במחוזותינו. נכון, זה היה דג בנוסח נורמנדי, ועדיין. בר הים כוסה בתועפות של שמנת ושל קלבדוס ובאין-ספור פטריות יער יוקרתיות. טעים מאוד, אבל אלוהים, איזה כובד, ועוד בדג.
הכבדות הגיעה לשיאה בקינוחים. מילפיי ברוטב קרמל מלוח (כמנהג הזמנים לשלב מלוח במתוק), ומוס שוקולד ולרונה, שהיה מנת השוקולד הכי כבדה שטעמתי בימיי. אחזור שוב - הכול טעים להפליא, אם לא למעלה מזה. אלא שלדעתי, מעמדה האיתן של טוטו יכול להשאיר אותה מנצחת גדולה גם אם תוותר על כמה טונות של עומס קיבתי, ובסופו של דבר גם רגשי, באוכל שלה.
כדאי להכיר
בר ים. גם אתם, יכולים לשחק אותה טוטו ולהכין דג כזה בבית. הדג, שבצרפתית קוראים לו בר ובאנגלית סי באס, הוא בסך-הכול הלברק, שכולכם מכירים ממוכר הדגים שלכם. אז נכון, לפעמים באמת מגיע לכאן הדג הימי הזה, אבל גם תחליפו מהבריכה יכול לעשות את העבודה, במיוחד עם רוטב מתאים.
טוטו - פרטים: ברקוביץ' 4 תל אביב, טל' 03-6935151; א'-שבת, 12:30-23:30; עסקיות בצהריים
מחירים: לחם (טעים. וכבד) - 18 שקלים, טרטר אינטיאס - 74, קרפצ'יו (סשימי) פטריות מלך היער - 58, פיצה - 54, טורטליני תרד - 88, לבבות ארטישוק בקרם תרד - 85, טורטליני זנב - 92, בר ים בנוסח נורמנדי - 165, מוס שוקולד - 48, מילפיי - 46 שקלים
השורה התחתונה: יקר (מאוד) אבל שווה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
