חדיש ונגיש: הנה היינות הצרפתיים שתוכלו למצוא במחירים שפויים

אורי כפתורי מגיע בקרוקס לפגישה שלנו במסעדת הגורמה אלבה. בחולצה שלו יש חורים. הוא בא גם בלי טחול. "קצת כואב לי בתפרים". הוא מחייך, ומבקש שאמזוג גם לו מהיין שהוא הביא. מתברר שאפשר לשתות גם בלי טחול. או שלכפתורי יש רופא ליברל...

אורי כפתורי הוא איש צעיר וזועם בן 30. מכל יבואני היין שפגשתי, ואולי מכל אנשי היין בכלל, הוא נשמע האיש הכי ידען שיצא לי לדבר איתו, ויותר חשוב - הכי דעתן ומקורי. השיחה גולשת מהר לפילוסופיה ולהיסטוריה.

כפתורי מביא לארץ את מה שאף אחד אחר לא היה מעז: יינות צרפתיים במחירים שפויים. היינות מגיעים מאזור היין הגדול ביותר בצרפת, אזור לנגדוק-רוסיון שבדרום המדינה, שאחראי ל-10% מהיינות בעולם.

ואם אתם תוהים מה כל-כך נועז בזה, ובכן, זה כנראה לא רק מפני שרוב מה שמיוצר במחוז הענק הזה הוא זבל (שזה לא מפתיע כשאתה מייצר כל-כך הרבה יין). זה מפתיע, מכיוון שכפתורי מתעקש להביא יינות נגישים להפליא, וקודם כול במחיר. אפילו שהם מגיעים מצרפת וחלקם עולה פחות מיין ישראלי ממוצע במרכול.

אמנם היו כבר כאלה שהביאו מלנגדוק כל מיני שטויות, רובם מזנים קלאסיים כמו קברנה, מרלו ושרדונה. פעם אפילו היה יין כשר משם ברשתות השיווק. אבל מאז זרם הרבה תירוש במכלים, ואפילו אצלנו כבר לא שותים דרעק כזה. אבל לא זה מה שכפתורי מביא לכאן. הוא נוסע בכל שנה ובוחר יקבים נידחים ועלומי שם, שמייצרים יינות נפלאים במחירים מצוינים. הוא עצמו מודה שאת היין הוא מוכר כ"יין צרפתי טוב במחיר מצוין", שהרי רוב הציבור לא שמע מעודו על המחוז הענק הזה, ומי שכן שמע, בטוח כאמור שמדובר ביין נוראי.

"אני מחפש יין ים תיכוני, כזה שמתאים לאקלים שלנו, לאוכל שלנו, לתרבות שלנו. עד שלא יקומו כאן יותר יקבים שמתעסקים ברצינות עם הזנים האלה, יש לי כל הצידוקים שבעולם להמשיך ולייבא יינות מהסוג הזה", עונה כפתורי לשאלה שלא שאלתי.

הזנים המדוברים הם הזנים הצרפתיים הדרומיים הקלאסיים - סירה, גראנש וקריניאן; אלה שרבים בחרו לא להתעסק איתם, וללכת על בטוח עם קברנה ועם מרלו. אמנם לא מעט יקבים מקומיים כבר מתעסקים איתם, אלא שרובם ככולם, להוציא אולי את גבי סדן מכרם שבו, עושים זאת (ולא תמיד מרצונם...) רק כמשהו שולי למלכים הצרפתיים המפורסמים יותר - הקברנה והמרלו. כך אפשר למצוא אותם גם אצל אורי חץ משאטו גולן בסדרת גשם הנפלאה שלו, או אצל אסף פז בויתקין.

אבל כשטועמים את היינות של כפתורי מבינים מה הוא מחפש. זה לא רק השימוש בזן, זה מה שיוצא ממנו. יינות ארציים, מתובלים, עשירים אבל לא כבדים. בטח ובטח לא מתוקים מדי, כמו שקורה פעמים רבות כל-כך. יינות שיודעים לשרוד גם סלט ירקות מלא מיץ לימון ושמן זית. או חומוס. יינות מכאן, כמו שעדיין אין כאן.

כפתורי היה מלצר יין ומנהל מסעדות, ובגיל 23 הוא הבין שהוא רוצה להתעסק ביין למחייתו. כבר בגיל 25 הקים את חברת היבוא הקטנה שלו ושל שותפו המבוגר והשקט, אהרון טלר. הוא אינו טוען שאלה היינות הכי טובים בעולם. הוא פשוט מאוהב עד כלות ביין הזה, ובעיקר כאמור מסיבות אזוריות ותרבותיות.

וזה כובש ושובה לב. במיוחד כשהאיש שמולך מצפצף לא רק על חוקי הלבוש המקובלים, ואולי גם הרפואה (את הטחול איבד לפני כמה שבועות בתאונת דרכים), אלא גם, ובעיקר, על כל הבולשיט שממלא את עולם היין שלנו.

הפעם נתרכז ביינות לנגדוק. בפעם הבאה אני מבטיח לכם את היינות של רוסיון.

אורי כפתורי - טל' 052-6133926 (כמעט רק אצלו אפשר להשיג את היינות הללו בקלות יחסית)

טעימה | יינות לנגדוק של כפתורי

Les Simels 2010 - יקב Chateau d'Or et de Gueules. כבר מהיין הראשון אני מתאהב. יין פשוט ויומיומי במחיר תואם. הוא מגיע מאחד האפלסיונים המעט יותר מוכרים באזור, Costieres de Nimes, אזור ששייך גיאוגרפית בכלל לעמק הרון, אבל מבחינת חקיקה צרפתית ייננית ((A.O.C - ללנגדוק. היין החמצמץ והמקסים הזה מורכב מ-60% ענבי סירה, מ-30% קריניאן ומ-10% גראנש, ויש בו לא פחות מ-14% אלכוהול, שכלל אינם מורגשים בטעמו העדין. 80 שקלים

L'Olivette 2011 - יקב Clos Marie. בלנד דרומי קלאסי של גראנש ושל סירה ביחסים שווים, מאזור Pic Saint Loup. גוף בינוני, חמיצות נהדרת וטעמי עשבי תיבול בולטים. ארצי מאוד, אך עדיין מעודן בדרכו המיוחדת. כשאני מנסה להשוותו ליינות עמק הרון השכן, כפתורי מתעקש שהוא, ושאר רעיו, מזכירים לו דווקא יין פורטוגזי. 135 שקלים

Les Bois des Merveilles 2010 - יקב Domaine Jean Baptiste Senat. היין הכי "רציני" ובריון של הטעימה הקצרה שלנו מגיע מתת-אזור מוכר נוסף, לפחות למשקיעני יין - Minervois שמו. הוא מורכב מ-70% קריניאן ומ-30% גראנש, והוא יין בעל ריח מוזר ואפלולי משהו, שלפחות אותי ריתק עד מאוד. שוב, ארצי, כמעט גס, אבל מבלי לאבד את המורכבות ואת הטעם הטוב. המון פרי אדום ובעיקר שחור, אבל לא פרי מתוק ומטופש אלא אפל וחושני. 175 שקלים