להפסיק להתחנף לחב"ד

א.

יש דברים שקורים והם כל-כך מקולקלים ולא הגיוניים, שאתה לא רואה אותם בכלל, הם פשוט נבלעים ברעש הרקע הכללי. יכול להיות שהבחנת בהם, אבל רק מלמלת לעצמך משהו כמו 'לא, לא באמת ראיתי את זה, זה לא באמת קרה', וממשיך הלאה בחייך הקטנים-אך-הסוערים-בדרכם. לא פעם קורה שאחרי כמה זמן הם צפים מחדש בזכות אירועים אחרים ומקבלים הקשר, ורק אז אתה נזכר בהם ומבין את חשיבותם.

זה בדיוק מה שקרה לי השבוע, שלושה שבועות אחרי שוועדת שקד - או בשמה הרשמי, הקצר, הקליט והמזמין כל-כך: "הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת החוק בעניין השוויון בנטל בשירות הצבאי, בשירות האזרחי ובשוק העבודה ולהסדרת מעמדם של תלמידי הישיבות" (עכשיו לכו שימו את זה על כרטיס ביקור) - אישרה את הצעתו של ח"כ אלעזר שטרן להכיר בשליחותם של פעילי חב"ד בחו"ל כשירות לאומי (למעט מערב אירופה וצפון אמריקה) ואישרה יצירת מאה תקנים כאלה. הצבא התנגד, הח"כים עפר שלח ועמר בר-לב ניסו לבלום, אבל לא עזר להם.

מצחיק שמכל השוויון בנטל הזה, שרק בינינו לא נראה לי שהוא רציני (הוועדה לא מצליחה להחליט על כלום. לא על מכסות, לא על תאריכים ולא על סנקציות), הדבר היחיד שייצא בסוף זה שמאה חב"דניקים (ומי יתקע לידינו שבעוד שנתיים לא תעלה הוועדה את המכסה לאלף?) יצאו לחו"ל במסגרת השירות הלאומי.

ראיתי שזה קרה, לפני שלושה שבועות כאמור, ואף שהיה בזה משהו מציק, התעלמתי. ידעתי גם שזו לא המצאה של חב"ד, יש כמה עשרות בנות שירות לאומי מהמגזר הדתי-לאומי שמכייפות להן אצל קהילות יהודיות ברחבי העולם. זה אמנם קצת מרגיז שיש כאלה שעושות ועושים שירות לאומי בהוליווד או בהימלאיה, אבל מצד שני - הם מתנדבים וזה או זה או כלום, אז יאללה, שייהנו.

מלמלתי משהו כמו "זה לא באמת קרה", והמשכתי הלאה. כלומר נשארתי באותו מקום ורק הזמן עבר, אדיש כקופאי.

ב.

מה שהזכיר לי את ההחלטה המוזרה של ועדת שקד, עזר לי להוריד אותה מהמדפים העליונים והמאובקים של המוח שלי וגרם לי לחפש אותה מחדש בגוגל, היו כמובן אירועי השבועות האחרונים (להם גם התייחסתי בשבוע שעבר): פרשת המורה אדם ורטה והוויכוח על הפוליטיזציה במערכת החינוך (או במילים אחרות: הוויכוח על איסור הבעת דעות שמאלניות במערכת החינוך). אף שאין דבר כזה, פוליטיזציה של מערכת החינוך: זו הפוליטיזציה של הכול. הכול פוליטי. החינוך. התחבורה. הרווחה. הצבא. מה לא פוליטי?

במאמר מוסגר: באופן עקרוני אני נגד הכנסת פוליטיקה לחינוך. בעצם, באופן עקרוני אני בעד. אדייק: אני בעד כשזו הפוליטיקה שאני דוגל בה ונגד כשזו לא הפוליטיקה שלי - בדיוק כמוכם.

כי אנחנו, כמו שאומר שלמה ארצי, כמו כל אחד, הו! אלא שמאחר שאני חי במציאות הישראלית, אני מתנגד נחרצות לפוליטיקה בחינוך, וזה בגלל שהיא ימנית בטירוף. זה קרב בלימה חסר סיכוי, אבל זה כל מה שנותר. הרבה אנשים נורא נאורים מגנים על המורה שהביע את דעתו, אבל אם כל המורים יתחילו להביע את דעתם, אללה יסתור מה שיהיה פה.

או במילים אחרות: אני מוכן לשים את עשרים השקלים הנצחיים שלי על זה שיש בישראל יותר מורים שיפקפקו בקדושת החיים ואפילו בערך החיים של האדם הערבי מאשר מורים שיפקפקו באוזני תלמידיהם במוסריותו של צה"ל. אני מציע שכולם, במיוחד שמאלנים כמוני שחופש הביטוי הוא בשבילם הדבר הכי חשוב שיש, יחשבו טוב טוב מה הם מבקשים.

המאמר המוסגר הזה קצת התארך, אבל בואו נעשה ניסוי קצר ונחמד: תחשבו על מורה לאזרחות בתיכון בגדרה, נגיד ששמו יוסי לוי, שטוען באוזני תלמידיו שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, שאסור להחזיר את בקעת הירדן ושההתנתקות הייתה טעות איומה.

עכשיו נסו לחשוב על תלמידה שמאלנית בשם אפרת גולני שמעלה פוסט על זה לפייסבוק. עד כאן הכול הגיוני, לא? עכשיו קחו נשימה עמוקה ונסו לדמיין מצב שמתעוררת סערה ציבורית ומנהל בית הספר מנסה לפטר את המורה על זה שהעז להכניס דעות ימניות לכיתת בית הספר. מי שמצליח שיבוא אליי ויקבל את עשרים השקלים מהפסקה הקודמת. סוף מאמר מוסגר.

ג.

איפה היינו? אה, בפוליטיזציה של הכול. אז אם הכול פוליטי, הרי שאין פוליטי כמו חסידות חב"ד. התנועה אמנם מצהירה על עצמה שהיא לא פוליטית במהותה, אבל בשלב הזה אבקש מכם לקחת את האצבע של יד ימין, להצמיד אותה אל העפעף התחתון ולמשוך קצת למטה. לא פוליטית אלק.

חב"ד תמיד הייתה ימנית בשיגעון, בטח בכל הקשור לסוגיות של התיישבות, נסיגה או הסכמים ופוליטית עד מעל לאוזניה. מי לא זוכר את "נתניהו טוב ליהודים" של בחירות 1996? נתניהו לא שכח. לפני כמה שנים ביקר ראש הממשלה בכנס של חב"ד בגני התערוכה ואמר שם לנוכחים את המילים הבאות: "אתם נמצאים בפסגת ההר ועם ישראל עומד בתחתית ההר ומצדיע לכם, ואני הראשון שמצדיע לכם". כן. זה מה שהוא אמר להם, שאנחנו בתחתית ההר והם בפסגה.

חב"ד, יודע כל אחד, אוהבים להיות בכל מקום, להפיץ את משנתם. הם בגני הילדים, בבתי הספר, בצבא, בכיכרות הערים והשבוע קראתי שהם פתחו בית חב"ד במכללת ספיר. זו תנועה מיסיונרית. לא שיש לי בעיה עם זה, אני בעד זה שכל אחד יקדם את עמדותיו כמיטב יכולתו - זכות המחזיר בתשובה להחזיר בתשובה. זו אפילו חובתו. אבל להכיר בזה כשירות לאומי? למה? מה הקשר?

השלוחים של חב"ד בעולם, והייתי בכמה מבתי החב"ד האלה במזרח הרחוק, הם באמת בסדר גמור, אבל הם לא משרתים את מדינת ישראל והם לא שלוחיה. הם שלוחיו של הרבי מלובביץ' ז"ל ושלו בלבד. מטרת השלוחים המוצהרת היא לעשות את מה שהרבי הגדיר כעבודה היחידה שעוד נותרה בדורנו, והיא: "הכנת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש". זה שירות לאומי זה, ח"כ שטרן? בחייאת.

וזה בכלל לא עניין פוליטי מצדי. להפך. אחד הדברים היפים בשירות הלאומי בעיניי זו המתירנות הפוליטית היחסית שלו: בנות ובני השירות עובדים גם בגופי שמאל וגם בגופים ימניים, וזה יותר מבסדר גמור - שירות לאומי הוא לטובת הלאום הישראלי, שמכיל בתוכו הרבה גוונים. אבל חב"ד, חוששני, זה סיפור אחר.

ד.

למה הם סיפור אחר, כי הם חרדים? מה פתאום. אני אוהב חרדים ובעד שירות לאומי. הם סיפור אחר בגלל הצביעות של ממשלת ישראל. מצד אחד, מאיימים לפגוע בעמותות שמאל בגלל שהן לא ציוניות מספיק לפי טעמו של האיש הכי ימני בחדר (והתחרות תמיד קשה וזו בדיוק הצרה), בעוד הם מעניקים גישה בלתי מוגבלת ומצ'פרים בכל הזדמנות את חסידות חב"ד הלא ציונית בהגדרה.

אוו... מהי הגדרת הציונות? לשם אתה רוצה להיכנס? לא כדאי לך. הרי לפי רוב הפרמטרים החב"דניקים בישראל ציוניים לעילא: הם גרים פה, משלמים, מצביעים, מעורבים, משרתים, עובדים, הכול. ציונות מעשית, מה שנקרא. נכון. אבל בהגדרתה, לפי מה שחפרתי והצלחתי למצוא: חב"ד איננה ציונית. היא מאמינה שישראל היא ארץ הקודש ושחשוב לגור פה, אבל לא בגלל ציונות.

ואגב, גם כאן אין לי שום בעיה עם זה. להפך, זכותו של כל אחד להיות לא ציוני עד כמה שיחפוץ. קראתי המון באתרים של חב"ד על כך שהתנועה הציונית, "הציבה דמה של גאולה - דומה לגאולה האמיתית, אבל נטולת נשמה... זיוף כמעט מושלם לגאולת ישראל וארץ ישראל במשמעותן האמיתית" - וגם זה סבבה לגמרי, לכו עם זה. אבל שירות לאומי? אין גבול להתרפסות בפני חב"ד?