דיאלוג מהסרטים: חילונים ודתיים משלבים כוחות בבית ספר לקולנוע הירושלמי

הביקור שלנו בבית הספר לקולנוע "מעלה" בירושלים היה ימים ספורים בלבד לפני שפשטה שריפה בבית הספר וכילתה את קומת המשרדים של הנהלת המוסד. מבנה בית הספר, אשר בלב שכונת מוסררה, הוא בית ערבי עתיק ומסוגנן, שהיה משך שנים ארוכות באחזקתה של עיריית ירושלים, עד אשר הוחלט לפתוח במקום מדרשה לקולנוע עבור המגזר הדתי. לפני 22 שנה נוסד בית הספר, ועם השנים התקבלו לשורותיו גם תלמידים חילוניים וגם חרדים, מירושלים ומחוצה לה. השילוב בין חילונים לדתיים, מפגשים בין תלמידים בעלי רקעים שונים והשקפות שונות ובין סגל המורכב מחילונים, דתיים ורבנים, שהמכנה המשותף להם הוא אהבת האמנות והקולנוע, הוליד דיאלוג שאינו שכיח והקנה למקום אופי ייחודי, כזה שאף השפיע על העשייה עצמה.

"בית הספר משדר צניעות. אנחנו לא מטפחי אגו", אומרת ל"גלובס" נטע אריאל, מנהלת המוסד. "בית הספר הוא חריג בנוף והוא מעניין בזכות המרקם האנושי והקרקע התרבותית, ובזכות היכולת של היוצרים להתעסק באומץ בסוגיות מהעולם שבו הם גדלו. "ככלל, אנחנו מעודדים את התלמידים לגעת בכל נושא. גם אם הנושא נחשב בגדר טאבו, גם אם מעולם לא טופל. "לא בכדי יש צימאון לחומרים שנוצרים פה, ואני מרגישה שאנחנו רק בתחילת הדרך. יש עוד הרבה מה לעשות כדי לממש את הפוטנציאל".

הקונפליקט הדתי כמקור השראה

במשך מרבית שנותיו, שהה "מעלה" בצלו של בית הספר "סם שפיגל" הנוצץ והמוערך, אך בשנים האחרונות הפך למתחרה ראוי. הן בשל סרטים איכותיים של בוגריו והן בשל השתלבות בוגרי בית הספר בתעשייה. רק השבוע נמכרה "שטיסל", סדרה ישראלית מצליחה שיוצריה הם בוגרי "מעלה", למספר גופי שידור אירופיים. סיבה נוספת להשתלבות בתעשייה הינה היווסדו של "המיזם לקולנוע ירושלים" - מיזם עירוני שאפתני ויוצא דופן, ששם לעצמו למטרה להפוך את ירושלים לבירת הקולנוע והטלוויזיה של ישראל, על-ידי הקצאת תקציבים נדיבים להשקעה בסרטים שעלילתם מתרחשת בירושלים, ושחלק ניכר מאנשי הצוות ומספקי השירותים הם תושבי ירושלים. תמיכת המיזם הביאה לכך שיוצרי קולנוע וטלוויזיה תרים אחר סיפורי המקום, כאשר האמונה והקונפליקט הדתי מהווים מקור השראה בלתי נדלה.

כדי לצלוח כהלכה את המעבר מבית הספר אל התעשייה, יזם עומרי לוי, המנהל האקדמי של בית הספר, קורס מיוחד שמטרתו להכין את הבוגרים "ליום שאחרי", היום בו יהפכו יוצרים עצמאיים המבקשים ליצור סרטים באורך מלא, וייאלצו להתמודד, בין השאר, עם מערכת קבלת החלטות נוקשה בהרבה. לוי: "אנחנו מלווים את הסטודנטים עקב לצד אגודל, אבל משאירים להם את הבחירות האמנותיות. ההחלטות הסופיות הן שלהם. "לא תמיד זה טוב. במקומות האלה מורגש המתח בין מקום שהוא לימודי אבל שהוא גם חברת הפקה".

במקביל, נפתח בבית הספר מסלול ללימודי "וידיאותרפיה", יוזמה חדשה ומעניינת הראויה לכתבה בפני עצמה, שבמסגרתה מכשיר בית הספר סטודנטים לקולנוע לעבודה טיפולית עם נוער בסיכון וילדים עם צרכים מיוחדים, באמצעות כלים קולנועיים. מה שהחל כרעיון מקורי כחלק מפרויקט פר"ח המקומי, התפתח עם הזמן למשנה סדורה. הלימודים הם בחלקם מעשיים, ובהם תלמידי קולנוע עובדים לצד מטפלים מקצועיים. מטופלים לא חסרים, וארגונים חברתיים הפועלים בעיר, מוצאים בווידיאותרפיה לא רק כלי יעיל, אלא גם כזה המתאים במיוחד לנערים שמתנגדים, מסיבות כאלה ואחרות, לעבור טיפול בשיטות מסורתיות. הווידיאותרפיה מאפשרת להם לספר את הסיפור שלהם, לצלם אותו, ובסוף הטיפול אף להזמין את ההורים להקרנה חגיגית.