שילוב ידיים לקידום המו"פ

‏‎‎‏"תוכנית הורייזן 2020" עלתה לאחרונה לכותרות בישראל בעקבות ויכוח סוער בממשלה סביבה.

הורייזן 2020 היא תוכנית המו"פ של האיחוד האירופי לשבע שנים הבאות (2020-2014), בהיקף של 70-80 מיליארד אירו. בגלל הנחיות החרם של האיחוד על גופים בכלל ועל גופי מחקר בפרט, הפועלים מעבר לקו הירוק, היה חשש כי ישראל לא תהיה שותפה לתוכנית. לבסוף נמצאה פשרה שהתקבלה על רוב חברי הממשלה, ותאפשר שיתוף-פעולה בין גופי מחקר ישראליים לזרים. ומה שעוד חשוב הוא - הקצבה של כ-300 מיליון אירו (נטו) אשר יוקצו לישראל לטובת פיתוחים טכנולוגים מקומיים. ‏

מרחב הפיתוחים הטכנולוגיים בישראל מתחלק לשני עולמות. העולם האקדמי שבו עוסקים חוקרים מקצועיים במחקר של נושאים שבהם הם מוצאים עניין או אתגר טכנולוגי; והעולם המסחרי, שבו עוסקים מהנדסי-פיתוח בפיתוח דור המוצרים הבא.

למרבה הצער, מחקרים רבים שבהם מושקע הון רב אינם מוצאים דרכם לשוק וגוועים במעבדות האקדמיה; אחרים, שאולי מעניקים כבוד ויוקרה מקצועית לחוקריהם, לא תורמים רבות לפיתוח התעשייה ולצורכי האדם המודרני.

‏מהעבר השני, נמצאות החברות המסחריות שמטרתן מקסום רווחים על בסיס הפיתוחים והטכנולוגיות המתקדמות שפיתחו חברות אחרות, ונרכשו ע"י חברה מסוימת במטרה להשביח את ההיצע שלה לשוק הצרכנים הרלבנטיים. החברות המסחריות מנסות להקטין למינימום את הוצאות המחקר והפיתוח, ופעמים רבות קוברות רעיונות למחקר מעמיק או פיתוחים מורכבים, שיכלו להוביל לעליונות טכנולוגית של החברה ולמקור רווח חדש, אך הוקרבו על מזבח פיתוח המוצרים לטווח-קצר והתמודדותה עם אתגרי היום-יום.

‏טבעי והגיוני היה לפעול לשילוב כוחות בין האקדמיה לתעשייה, בדרך שתאפשר לכל צד להביא לשולחן את יכולותיו ויתרונותיו, ובסופו של יום תשלים לכל צד את החסר לו. החברות התעשייתיות היו מקבלות את תוצאות הניסויים והמחקרים האוניברסיטאיים המעמיקים; והאוניברסיטאות היו זוכות למימון משמעותי, שהיה מאפשר להן לקדם ולממן את מחקריהן הבאים.

‏דוגמה מעניינת לשיתוף-פעולה פורה בין האקדמיה לתעשייה היא פיתוח תרופת הקופקסון. בסוף שנות ה-60 עבדו שלושה חוקרים של מכון ויצמן - פרופ' מיכאל סלע, פרופ' רות ארנון וד"ר דבורה טייטלבאום - על מחקר שבו בדקו את השפעתם של פולימרים סינתטיים דמויי חלבון על מערכת החיסון של עכברים. חברת טבע התעניינה בממצאיהם. טבע המשיכה בבדיקת השפעת הפולימרים הסינתטיים על בני-אדם, ובסיוע מענק של 2 מיליארד דולר מהמכונים הלאומיים לבריאות של ארה"ב בוצעו הבדיקות שהובילו לפיתוח הקופקסון, שאותה מוכרת טבע משנת 1996. בשנת 2012 עלו מכירות הקופקסון, מקור הרווח המרכזי של טבע, ל-4 מיליארד דולר. במקביל, התחייבה טבע לשלם למכון ויצמן תמלוגים של כ-8% מהמכירות.

‏‎‎פיתוח דור החדשנות הבא של ישראל‏

‎‎מכון ויצמן קיבל מ-1996 תמלוגים במיליארדי דולרים, ונמצא בצמרת העולמית של מוסדות אקדמיים שביצעו בהצלחה מעבר של טכנולוגיות מהאקדמיה לתעשייה. באוניברסיטת הרווארד בארה"ב החלו לפני שש שנים בתוכנית פרו-אקטיבית, שבה במקום שמשרדי המסחור של האוניברסיטה ימתינו לפניות החוקרים אליהם ולבקשות לרישום פטנטים, החלו נציגי ה-‏ Development Office of Technology‏ לפעול בצורה יזומה, להסתובב באוניברסיטה, לבדוק במעבדות, להיפגש עם חוקרים וליצור קשר עם הפקולטות, במטרה לאתר חידושים והמצאות בעלי ערך מסחרי.

להפתעתם, גילו אנשי ה-‏OTD‏ כי במעבדות האוניברסיטה חבויים יהלומים, אך עדיין לא-מלוטשים ולא בשלים למכירה ללקוחות מסחריים, ולכן יש למצוא דרך "לחצות את עמק המוות" של הרעיונות הלא-בשלים. הפתרון הגיע בהקמת קרן, ‏Technology Development Accelerator Fund‏ - קרן של 10 מיליון דולר, שגויסה מבוגרי הרווארד, ואפשרה לחצות את עמק המוות. ‏

מאז היווסדה מימנה הקרן 33 פרויקטים. 25 מהם הסתיימו, ועבור מחצית מהם הצליח משרד ה-‏OTD‏ לחתום על הסכמי שת"פ וקבלת תמלוגים מחברות בתעשייה, ביניהן חברות בוגרות וחברות-הזנק. נשיא אוניברסיטת הרווארד, דרו פורסט, ביטא את חשיבות הקרן באומרו "הקרן אפשרה להרווארד להשקיע בגילויים מחקריים חשובים, אשר הובילו ליצירת עולם טוב יותר. הקרן יצרה אווירה של יזמות וחדשנות באוניברסיטה בזכות תמיכתה בכשרונות ובטכנולוגיות שיבנו את עתידנו".

ניתן לממש תוכנית דומה בישראל, וכן למצוא דרכים יצירתיות נוספות אשר יגדילו את השקעות המדינה והתעשייה במחקר-ופיתוח, ישפרו את הקשר החשוב בין האקדמיה לתעשייה, ויספקו את הדלק החיוני לפיתוח דור החדשנות הבא של ישראל.

■ הכותב הוא מנכ"ל חב' איי אס ג'י, יו"ר משותף, iNNOVEX2014.