עו"ד גיל דחוח: "היה צריך להביא את עדי שלג לחוף מבטחים"

"עדי שלג הגיע אליי כשהוא נמצא בעין הסערה. הייתי צריך לקרוא היטב את המפה, לנווט ולהביא אותו לחוף מבטחים. בנסיבות הקיימות, עם הראיות הקיימות, בלי שחומר הראיות יהיה חשוף בפניי, הייתי צריך ללמוד את כל התיק דרך הלקוח ולקבל החלטה שתוציא אותו משם. זו הייתה המשימה, ולשם חתרתי".

כך אומר עו"ד גיל דחוח, המייצג את אחד החשודים בפרשת הרצת המניות לכאורה באי.די.בי, עדי שלג, אשר חתם על הסכם עד מדינה עם הפרקליטות, שהאיץ את הודעתה הדרמטית כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד נוחי דנקנר בפרשה, בכפוף לשימוע.

בראיון בלעדי ל"גלובס" מספר עורך הדין על הלקוח: "אינטליגנטי וחריף מאוד, שמבין היטב את מצבו"; מדבר על הסערה התקשורתית סביב התיק: "צונאמי של טלפונים", אך נזהר שלא להסגיר אף פרט מפרטי הסדר עד המדינה שעשוי להשפיע דרמטית על חייו של אחד מאנשי העסקים הבולטים בישראל.

דחוח: "ההשפעה של אי.די.בי על המשק היא דרמטית, ולכן ברור למה התיק הזה מאוד משמעותי לכל הנוגעים בדבר, ונחשב לתיק דגל".

- איך עדי שלג הגיע אליך?

דחוח: "הוא פנה קודם למשרד עורכי דין גדול ומוכר, אבל לאחר זמן קצר החליט להגיע אליי. הוא רצה את אופי השירות שלי, השירות האישי. הוא לא רצה ללכת בדרך המלך שהציע לו המשרד השני. מכר שלו, שהוא לקוח שלי, המליץ עליי. שלג הגיע לפגישה, והאופן שבו הצגתי לו את הדרך שלנו להתמודד עם הבעיה מצא חן בעיניו".

- כשהוא הגיע אליך, הבנת מיד שמדובר בתיק המתוקשר של נוחי דנקנר?

"אני לא יכול לדבר על מה ששמעתי ודיברתי עם הלקוח שלי, אבל היה ברור שמדובר בפרשייה של נוחי דנקנר. לא ממנו. בבוקר אותו יום פגשתי את העוזר של נוחי בגן של הילדים שלנו, ודיברנו על כך שכל הפרשה התפוצצה. הוא אמר לי 'יכול להיות שאני אדבר איתך', אבל באותו יום התיק הגיע אליי מכיוון אחר, עם לקוח אחר. עדי שלג התגלה לי כאדם חריף מאוד, מהיר מחשבה, אינטליגנטי ומבין עניין".

- הגעת להסדר עד מדינה מצוין עבורו. הפרקליטות הודיעה כי בכוונתה להעמיד את דנקנר ואיתי שטרום לדין, ולא שמענו הצהרה דומה לגבי הלקוח שלך.

"אני לא יכול לדבר על הסדר טיעון ולא על מה שקורה בתיק בכלל. זה תיק מאוד-מאוד מעניין, שהוא סוג של טרגדיה. יום אחד אולי אוכל לדבר על זה. היום הזה עוד לא הגיע.

"בלי להיכנס לפרטי ההסדר, היות שהדברים מצויים בעיצומם, וחלק מהפרטים המפורסמים בתקשורת אינם נכונים, אוכל לומר שתפקידי כעורך דין הוא להביא ללקוח את התוצאה הטובה ביותר עבורו, ובמקרה הזה אני חושב שעמדתי במשימה".

- אולי השגת תוצאה שמיטיבה עם הלקוח שלך, אבל קירבת את כתב האישום נגד נוחי דנקנר.

"בתיקים שאני מנהל, אם זה נוחי דנקנר או מישהו אחר, אין לזה משמעות בעיניי - רק טובת הלקוח".

להתרכז בהגנה

ב-30 בדצמבר פורסמה ברעש גדול הידיעה ששלג, הסוחר שביצע את הרכישות האסורות לכאורה עבור דנקנר בפרשת הרצת המניות באי.די.בי, חתם על הסכם עד מדינה, וקירב את הפרקליטות בצעדי ענק להגשת כתב האישום נגד דנקנר. אבל עורך הדין שלו, דחוח, פספס את הדיווחים במהדורות החדשות, כי השתתף באותה שעה בחוג היוגה שלו.

דחוח: "כשיצאתי מהיוגה והדלקתי את הנייד ראיתי 25 שיחות שלא נענו ו-17 הודעות. האייטם על כך שהלקוח שלי חתם הסכם עד מדינה שודר כשהייתי ביוגה, ואפילו לא נתתי תגובה. איך שאני יוצא מהיוגה, שרוי עדיין באווירה של השלווה והרוגע, אני חוטף צונאמי של טלפונים. בשנייה הנחיתו אותי לקרקע, back to reality, רציתי לחזור הביתה, להמשיך את הצלילות שמשיגים ביוגה, אבל נאלצתי לג'נגל בקרקס התקשורתי שנוצר".

- בתוך הקרקס הזה, למי היה הטלפון הראשון שלך לדבר על הנושא?

"לשותפה שלי, עו"ד גלית רוטנברג. היא מנוע חשוב במשרד, נותנת לי וללקוחות המון כוח וקומון-סנס, משהו מאזן. הפרסום הפתיע אותי, לא הייתי מוכן לזה. הייתי צריך להיערך ולברר עם מי גלית דיברה, לפני שאני חוזר לשיחות.

"לפרסום כזה יש הרבה משמעויות ללקוח שלי, למשפחה ולילדים שלו. זה עולם שלם שצריך לנהל. כל מערכות התקשורת, טלוויזיה, רדיו וכל הכתבים הכלכליים בארץ, כולם, כל אחד בדרכו, פולשים לשטח, וצריך לנהל את זה. רק בחצות זה נגמר, והמשיך קצת בבוקר".

בשנים האחרונות זה הפך לשגרה כמעט. עורכי דין בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, מנהלים - נוסף לזירה המשפטית - את מאבקו של הלקוח בזירה התקשורתית.

דחוח: "זה לא צריך להיות התפקיד שלנו. פיתחנו את הכישורים האלה תוך כדי עבודה, אבל זה לא המקצוע שלנו. אם יש ללקוח יכולות כלכליות עדיף שייקח מישהו שייעץ לו. אני לא רוצה להיכנס לתוך כל המערכות האלה; אני רוצה להתרכז בהגנה, ולא להתרכז במאבקים אחרים".

התיק נסגר אך הכתם נשאר

דחוח אינו תמים. הוא מבין שאין לו ברירה, ושהוא חייב לנהל את המאבקים של הלקוחות שלו בכל הזירות, לרבות התקשורתית. "אני לא רואה איך מונעים את הסיקור התקשורתי האינטנסיבי של תיקים מסוימים", הוא אומר. בעיניו, צריך להיות לזה משקל במהלך המשפט.

דחוח: "חסרה לי ההתחשבות של המשפט והשופטים בהתמודדות התקשורתית הקשה ובמאבק שהנאשם מנהל במקביל למשפט, ובנזק שנגרם לו. ישנם שופטים שבגזירת העונש שלהם מקנים משקל מסוים לכך שהנאשמים נדונו כבר בתקשורת. מתחיל כאן תהליך נכון, שנותן משקל בשאלת העונש למה שהנאשם עבר בזירה התקשורתית, ולעיתים זה מקנה הקלה בעונש".

לדעת דחוח, זה לא מספיק. "כרגע אנחנו רק בפן של העונש, והייתי רוצה שגם בשאלת האחריות, השופטים ישקלו אם להרשיע אדם שעבר תהליך של חשיפה של כל הראיות בתיק שלו והרשעה בתקשורת, לפני המשפט. צריך להביא בחשבון את המחיר שמשלם איש ציבור או דמות מוכרת על המשפט המקביל שהוא מנהל, התקשורתי, הצונאמי ששוטף אותו.

"בהרבה תיקים, עוד לפני שהתבררו החשדות, הראיות כבר מרוחות בכל מקום, וזה רודף אותך עד סוף חייך, אף אחד לא ישכח את זה, זה כתם שדבק בך ובלתי ניתן לתיקון. גם כשהתיק נסגר בלי כלום או במשהו זעום, הכתם עדיין שם. מישהו צריך לפצות את האנשים על הפגיעה הקשה הזאת".

- מי צריך לפצות?

"אנחנו, הציבור. צריכה להיות קופה ציבורית, שממנה החברה תפצה אנשים שנפגעו. אנחנו רוצים להיות מציצנים, לדעת הכול מהר, לא מעניין אותנו כלום - אין בעיה; אבל בואו נשלם על זה למי שנפגע מיצר המציצנות שלנו".

- מדוע שנשלם, הציבור אשם בכך שהחשודים והנאשמים הסתבכו בפלילים?

"הוא לא אשם בהסתבכות. אנחנו כן אשמים לפעמים ברצון לדעת הכול מהר בלי להמתין להכרעה, ובהרשעה המוקדמת בתקשורת. היכולת של מי שמכונה 'עברייני צווארון לבן' להתמודד עם עוצמת ההתקפה נגדם היא מאוד-מאוד מוגבלת. אסור להם לחשוף פרטים מהתיק ולהגיב בחופשיות להתקפה נגדם.

"אם העוצמות האלה היו מופנות כלפי אנשים פשוטים, היינו רואים פה התאבדויות. לא לכולם יש חוסן נפשי לעבור את זה. כולם נושאים צלקת, פוסט-טראומה, מהתהליך הזה. יוצאים מזה נכים נפשית. לכן צריך אלמנט הרתעה כלשהו, ופיצוי לאנשים שעוברים את זה".

עורכי הדין הפכו למנהלי משברים

האנשים שמכונים "עברייני צווארון לבן" הם הלקוחות של דחוח. עשור וחצי עבר מאז עשה מהפך בחייו המקצועיים, נטש את הזירה הפלילית-הקלאסית ועבר לייצוג עברייני צווארון לבן וניירות ערך, וכעת הוא מבין כי המכנה המשותף לכל התיקים הוא לא צמד המילים "צווארון לבן", אלא המילה היחידה "משבר".

דחוח: "הזירות היום הן לא זירה משפטית או זירה תקשורתית או בעיות בעבודה או בבורסה - הכול מעורבב, הכול חלק מאותו משבר שאדם חווה. חלק מעורכי דין הם סוג של מנהלי משברים. בהרבה מקרים פונים אליי לפתור את המשבר כדי לא להגיע לבית המשפט. אנשים בתחומי ניירות ערך, צווארון לבן וכדומה, כבר לא מאמינים בבתי המשפט ורוצים להימנע מלהגיע לשם".

דחוח חושב כי הבעיה מתחילה באי-הוודאות בתוצאות המשפטים הללו ובאי-יכולת של הצדדים - הפרקליטות והסנגורים - להעריך את הקייס שלהם על בסיס הראיות. "תיקים של עבירות צווארון לבן ותיקים של צווארון כחול הם עולמות משפטיים מנותקים זה מזה מבחינת יכולת הוכחה והתבססות על ראיות. אמנם נכנסים לאותו בית משפט, אבל כשיש תיק עם פרופיל ציבורי גדול ומורכבות של הראיות, הוא הופך להיות נעלם, במובן זה שלא ברור ואי-אפשר לנחש עם איזו תוצאה תצא מהאולם.

"אם ייקחו את אותן ראיות בתיק צווארון כחול, לבית משפט שלום או מחוזי, שדנים בפלילים כדרך שגרה הנאשם יורשע בהליכה אחורה, אבל ברגע שמדובר בפרופיל ציבורי-תקשורתי ועבירות צווארון לבן אי-אפשר לדעת מה יקרה. ישנם תיקים שהראיות בהם היו טובות, והיה צריך לדעתי להגיש אותם לבית משפט; ובסוף היו בהם זיכויים. יש פה מערכת עם יותר מדי נעלמים".

אין דבר כזה "צדק"

הבעיה נמשכת כשמבינים עד כמה המונח צדק לא רלבנטי בעולם המשפט. דחוח: "תיקי ניירות ערך וצווארון לבן הם לא תיקים של שחור-לבן, כמו שאדם פרץ לבית וצילמו אותו בבית. לדבר במונחים של 'צדק' בתיקים האלה זה דיבור תמים ומנותק מהמציאות. יש תסכול מאוד גדול במפגש של הציבור עם בתי המשפט. לא בגלל שאין שופטים טובים, יש שופטים מצוינים, אלא בגלל שמערכת הציפיות היא לא נכונה. אנשים חושבים שיש דבר שנקרא 'צדק', והם לא יכולים לקבל את הסטיות ממנו. הם ממש לא מבינים שהכול פתוח.

"הלקוחות של פעם היו נכנסים אליי ורצו צדק, כאילו יש כזה דבר. הבדיקה של הראיות היא לא מתמטית, היא פלואידית כל-כך שהיא יכולה להביא לכל מיני תוצאות. הקליינטים החדשים כבר מבינים שבתי המשפט לא שייכים למונח צדק. צריך לרדת מהמונח שקוראים לו צדק, כאילו אתה מכניס מערכת נתונים וראיות, ומקבל תוצאה צודקת. צדק אינו אבסולוטי. אצל 5 שופטים יכולות להיות 5 תוצאות שונות".

עוול לאנשים שלא מגיע להם

ובכל זאת, אף שלדעתו לא ניתן לצפות תוצאות, והן יהיו שונות אצל שופטים שונים, יש מגמה אחת שדחוח מזהה בכל בתי המשפט. דחוח: "יש היום החמרה עם עברייני צווארון לבן. הציבור משך למקום שצריך להחמיר מאוד עם עברייני צווארון לבן, ובתי המשפט הלכו לשם. לפני 15 שנה, כשעבדתי אצל ששי גז, ייצגתי שודד ששדד בנק באמצעות פתק שכתב לפקידה, וקיבל 5 שנות מאסר בפועל; ב-15 שנה האחרונות חל שינוי מהותי והיום בעבירות סמים ובעבירות צווארון כחול הענישה הרבה יותר מקילה, באופן יחסי, מאשר לאדם שהסתבך בעבירה כלכלית, ונמצא היום בסיכון הרבה יותר גבוה לספוג ענישה קשה יחסית.

"בפרשת רשות המסים, לדוגמה, אנשים קיבלו מאסר בפועל על טלפונים שעשו כדי לבקש טובות לכאורה בתוך המערכת הציבורית. אפשר לומר שזה לא מוסרי, ולהתווכח על זה, אבל אלה בטח לא עבירות חמורות שמצדיקות עונשים כבדים.

"זה קשור לתקופה שבה שחיתות ציבורית הפכה לבלתי נסבלת, ורוצים קודם כול לספק את הציבור במתן איזשהו ביטוי של כעס, באמצעות הגשת כתבי אישום מחמירים נגד המושחתים לכאורה, ודרישה לענישה יותר מחמירה. בעיניי זו בעיה. המקרים האלה יוצרים עוול לאנשים שלא תמיד מגיע להם שיחמירו איתם".

רקע: פרשת הרצת המניות לכאורה באי.די.בי

בראשית החודש הודיעה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) לנוחי דנקנר כי בכוונתה להעמיד אותו לדין בכפוף לשימוע, בפרשת הרצת המניות לכאורה בקונצרן אי.די.בי, שהשליטה בו עברה מדנקנר לקבוצת אלשטיין-בן-משה.

הפרשה החלה בחקירה סמויה שביצעה מחלקת מודיעין, חקירות ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך. בנובמבר 2012 הפכה החקירה לגלויה, כאשר דנקנר עוכב לחקירה בחשד שפעל בצוותא עם איתי שטרום, באופן תרמיתי, בכוונה להשפיע על שער מניית אי.די.בי אחזקות, במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה שערכה החברה.

לפני כחצי שנה העבירה רשות ניירות ערך לפרקליטות את תיק החקירה נגד דנקנר, שטרום ועדי שלג, עם המלצה להעמיד את השלושה לדין פלילי בגין עבירות תרמית בניירות ערך, עבירות דיווח, קבלת דבר במירמה, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות הלבנת הון ועבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

במרכז החקירה עמדה הנפקת אי.די.בי אחזקות, שבה גייסה החברה 321 מיליון שקל ב-23 בפברואר 2012. מהחקירה עלה כי בעל השליטה בחברה דאז, דנקנר, הפעיל את שטרום, שבתורו הפעיל את שלג, לכאורה כדי להשפיע בדרכי תרמית על שערי מניית אי.די.בי. זאת, במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה והמחיר שיתקבל בה.

לפי החשד, שטרום, באמצעות חברת ISP שבבעלותו, ותוך הפעלת שלג, פעל כך שהם רכשו את מניות אי.די.בי במהלך המסחר, ולאחר מכן מכרו אותן לגורמים שונים, המקורבים לדנקנר, במחירים נמוכים ממחירי הרכישה; במקביל, הם המשיכו לרכוש את המניות במסחר בשערים גבוהים יותר.

מהחקירה עלה עוד כי דנקנר פעל להשגת מימון עבור ISP - לפי הממצאים דאג דנקנר שמקורביו ירכשו מ-ISP את מניות אי.די.בי, וכן העביר לשטרום סכומי כסף מכיסו לכסות את הפסדיו ממכירת המניות.

במקביל לדנקנר, קיבלו גם איתי שטרום וחברת אי.די.בי הודעה שלפיה הפרקליטות שוקלת להגיש בעניינם כתב אישום, בכפוף לשימוע. החשוד השלישי בפרשה, עדי שלג, לקוחו של עו"ד גיל דחוח, חתם כאמור על הסכם עד מדינה, אשר פרטיו טרם התבררו במלואם.

מראשית הפרשה הכחיש דנקנר את החשדות נגדו וציין כי לא ביצע שום עבירה, וכי הדברים יתבררו ככל שתתקדם החקירה.

עם פרסום החתימה על ההסכם שלג, וההודעה על הזמנתו של דנקנר לשימוע, תקף בא-כוחו, עו"ד אלי זהר את ההחלטה לגייס את שלג כעד מדינה נגד דנקנר, וטען כי הדבר מצביע על חולשת הראיות שבידי הפרקליטות. לדברי עו"ד זהר, "אם נזקקים לעד מדינה, משמע שהחומר קצת חלש, ובייחוד אם מדובר בעד מדינה שהוא עבריין בעצמו".

לטענת מקורב לדנקנר, דנקנר אינו מכיר כלל את שלג, לא דיבר איתו ולא פגש בו מימיו.

כפי שחשף "גלובס", ייתכן כי כסיוע לעדותו של שלג תגייס המדינה כעדה את מנכ"לית הבנק הבינלאומי, סמדר ברבר-צדיק, שאליה חייג דנקנר כדי שתאשר לשטרום ולשלג אשראי לרכישת מניות אי.די.בי. ברבר-צדיק לא ענתה לטלפונים של דנקנר, כי הייתה באותה עת בפגישות. לאחר שלא הצליח להשיג את ברבר-צדיק בטלפון, פנה דנקנר אל הכפופים לה, והוא קיבל את האישור לאשראי המיוחל מסמנכ"ל בבינלאומי.

ברבר-צדיק, הסמנכ"ל ומנהלת הסניף שבו ניהל שטרום את כספיו, מסרו עדות ברשות ניירות ערך במסגרת חקירת הפרשה. השלושה צפויים להעיד גם במשפטם הפלילי של דנקנר ושטרום, אם יוחלט לאחר השימוע על הגשת כתב אישום נגדם; ועדויותיהם של השלושה בתיק חשובות מאוד לפרקליטות, היות שדנקנר לא עמד בקשר ישיר עם שלג במהלך המסחר האסור לכאורה במניית אי.די.בי אחזקות.

הוכחת המעורבות של דנקנר לכאורה, בשחרור האשראי לשטרום ולשלג, תסייע לפרקליטות לקשור בינו לבין המסחר האסור לכאורה במניה.