נוחי דנקנר מערער: "השופט אורנשטיין הושפע מהעליהום"

נוחי דנקנר מסרב להרים ידיים. היום (א') הגיש בעל השליטה לשעבר בקבוצת אי.די.בי ערעור לבית המשפט העליון על החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין, מחודש דצמבר האחרון, להעביר את השליטה בקונצרן לידי אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה, שהצעתם המשותפת זכתה לרוב מקרב מחזיקי האג"ח של אי.די.בי על פני זו של דנקנר ושותפיו.

מדובר בערעור שבו הוסרו לחלוטין הכפפות, כזה שאינו בוחל במילים קשות ואף בהתקפה מצד עורך דינו של דנקנר, שמוליק קסוטו, על מי שהיה בעבר שותפו למשרד - השופט אורנשטיין.

"לצערנו, קשה להשתחרר מהרושם הקשה כי פסק הדין של בית המשפט הושפע בצורה לא מבוטלת מאווירת ה'עליהום' הציבורי כלפי מר דנקנר, שלובתה ותוזמנה על-ידי גורמים אינטרסנטיים", נכתב. "בית המשפט נסחף בפסק דינו ובהחלטותיו אחרי דרישה ציבורית לכאורה 'להעניש' את דנקנר על 'כישלונו' העסקי הנטען".

דנקנר מבקש בערעורו לעליון, בין היתר, לבטל את האישור שנתן אורנשטיין להסדר הנושים שהציעה קבוצת אלשטיין-בן-משה. במקומה, הוא מבקש לאשר את הצעת ההסדר שהגיש עם שותפיו, ובראשם אלכנסדר גרנובסקי, או להורות על כינוס אסיפות נושים חדשות אשר יצביעו על הצעות ההסדר, לאחר שיונחו בפני הנושים כל הנתונים הרלוונטיים.

אחד הדברים המרכזיים שקופצים לעין במסגרת הערעור הוא העלבון האישי: "דנקנר זכה להיות שק החבטות הציבורי", נכתב בו. "הסיבה האמיתית לקמפיין הציבורי השלילי נגד דנקנר, יצירת התדמית השלילית דווקא למי שבמהלך 8 שנות כהונתו הראשונות כיו"ר החברה נחשב כבכיר אנשי העסקים בישראל, וזכה כמעט בכל פרס על ניהולו המצטיין, נועדה לאפשר לאותם גורמים אינטרסנטיים 'להכין את הקרקע' בציבור להשתלטות עוינת על הקונצרן. זאת, תוך הדחתו של דנקנר מהחברה והשתלטות על החזקותיו בה".

"סתירה מול פסיקה קודמת"

דנקנר נשען על שתי טענות מרכזיות בערעורו. הראשונה היא שלא ניתן לכפות על חברה הסדר חוב מבלי שנערך בירור ראייתי בשאלת חדלות פירעונה, דבר שמאפשר "השתלטות עוינת על חברה באמצעות בית המשפט".

לטענת עו"ד קסוטו, הדבר הביא בית המשפט המחוזי "למהלך כל-כך קיצוני ומרחיק לכת אשר נפערו בו חורים ונפתחו בו פערים כה משמעותיים - עד כי נדרשו תפרים גסים, גסים מאוד, על מנת לסוגרם.

"תפרים גסים אלה מצאו ביטויים אפילו בהחלטות סותרות שנתן בית המשפט הנכבד במסגרת אותו התיק". כך למשל, נטען, בהחלטה שקדמה לפסק הדין קבעה השופטת ורדה אלשיך כי לא ניתן לכפות על חברה הסדר נושים בניגוד להסכמתה, ולפיכך "אין קשר לוגי בין פסק הדין לבין ההחלטה הסותרת שקדמה לו".

הטענה השנייה שמציג קסוטו בערעור נוגעת להצבעות מחזיקי האג"ח שנערכו במהלך חודש נובמבר האחרון, במהלכן חברו אלשטיין ובן-משה וביקשו לעצור בשל כך את ההצבעות.

עורך הדין מציין כי למרות שבית המשפט דחה בקשה זו (בשלב מאוחר יותר הוא קיבל אותה), המשיכו השניים ב"עסקים כרגיל", תוך שהם, לדבריו באוזני "גלובס" היום, "'שמים פס' על החלטת בית המשפט. מי שמבזה את בית המשפט, לא מגיע לו פרס".

קסוטו מבהיר כי למהלך זה היו שותפים גם הנאמנים שנמנעו מספירת הקולות, בעוד שהיה ברור להם כי הצעתו של דנקנר זכתה לרוב הנדרש. לאור זאת מבקש קסוטו לפסול את ההצבעות שהובילו בסופו של דבר להחלטתו של אורנשטיין על העברת השליטה.

"להציל את החברה והציבור בכללותו"

זאת ועוד, לטענת דנקנר, הסדר הנושים שהוצע על-ידי החברה בצירוף משקיעים נוספים (זו שאורנשטיין עצמו הבהיר לגביה בפסק הדין כי מדובר בהצעת בעל השליטה עם משקיעים נוספים, ולא ב"הצעת החברה"), לא היה הסדר פוגעני בהשוואה להסדרים אחרים במשק הישראלי בשנים האחרונות ובכלל, להיפך.

"מדובר בהצעת תספורת קטנה יחסית גם באחוזים (כ-30%), וגם במספרים מוחלטים (לכל היותר 600 מיליון שקל), ביחס להסדרים שעשו אחרים, כגון: יצחק תשובה (תספורת של 70% ומחיקה של 2.15 מיליארד שקל בדלק נדל"ן); עידן עופר (תספורת של 50% ומחיקה של 1.5 מיליארד דולר, קרי כ-5.25 מיליארד שקל, בצים); ומוטי זיסר (תספורת של כ-50% ומחיקה של כ-1.8 מיליארד שקל באלביט הדמיה)".

עוד נכתב בערעור כי קבלתו לא תפגע בנושים, אלא ההפך הוא הנכון, היא "תציל את החברה שהינה הקונצרן הגדול במשק הישראלי ואת כל חברות הקונצרן, את עובדיהן, בעלי מניותיהן והנושים בחברות השונות".

דנקנר אף מצהיר כי מדובר פה בלא פחות מ"הצלת הציבור הישראלי בכללותו, המושקע בחברות הקונצרן בין במישרין ובין בכספי הפנסיה שלו, מפני השתלטות עוינת של גורמים מפוקפקים, אשר קיים חשש כבד כי יזיקו לחברה. גורמים אשר בנוסף, קיים ספק כבד ביותר (שלא נבדק כיאות על-ידי בית המשפט) לגבי מקורותיהם הכספיים (הפליליים לכאורה)".

הסדר הנושים של קבוצת אלשטיין-בן-משה, מוסיף דנקנר, טרם הושלם, ועוד יידרש זמן ניכר להשלמתו ולקבלת האישורים השונים הדרושים במסגרת זו, "אם אישורים אלה בכלל יתקבלו אי-פעם, שכן עד למועד הגשת ערעור זה לא התקבל אף לא אחד מן האישורים הדרושים", נטען.

דנקנר פועל עתה בשני ערוצים - במקביל לערעורו לעליון, הוא ממשיך במאמציו מול שופט בית המשפט המחוזי אורנשטיין להוסיף "ראיות חדשות" ולחשוף את הדוח לגבי מקורות הונו של בן-משה, על מנת לבטל את החלטתו הקודמת.

באשר ליכולתו של דנקנר להמשיך ולהוות אלטרנטיבה לאלשטיין ובן-משה, לאחר שהתפרקה קבוצת המשקיעים שגיבש וביקשה למשוך את הכספים ששמה בנאמנות, אמר היום עו"ד קסוטו כי "הקבוצה של דנקנר וגרנובסקי שרירה וקיימת. זו קבוצה נדירה ומצוינת שמשתוקקת להתחיל לעבוד בחברה ולהזרים לה מאות מיליוני שקלים".

רקע: דנקנר ספג מכה קשה

בית המשפט המחוזי קבע: ניתן לכפות הסדר חוב על חברה שלא עומדת בתשלומים לנושיה. ב-17 בדצמבר 2013 קיבל שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין החלטה תקדימית ודרמטית בנוגע להסדרי החוב במשק הישראלי. לראשונה קבע בית המשפט כי ניתן לכפות על חברה, במקרה זה אי.די.בי אחזקות, שאינה עומדת בתשלומים לנושיה, הסדר חוב. או במילים אחרות - לקחת את השליטה מידי בעל השליטה, וזאת למרות התנגדותו והתנגדות דירקטוריון החברה.

בעל השליטה נוחי דנקנר ספג מכה קשה; לאחר כ-10 שנים בראשות אי.די.בי, במהלכן הפך לאיש העסקים החזק בישראל, הוא מצא את עצמו מחוץ לקונצרן, לטובת בעלי בית חדשים - אדוארדו אלשטיין ומוטי בן-משה, שהצעתם המשותפת זכתה לרוב של מעל 70% מקרב מחזיקי האג"ח של החברה.

בפסק דין שהשתרע על פני 48 עמודים הסביר אורנשטיין כי אם ניתן לכפות על חברה פירוק בניגוד לרצונה, אזי ניתן לאשר גם הסדר נושים בניגוד לרצונה. אורנשטיין טען כי עצם העובדה שהחברה אינה סולבנטית, מקנה לנושיה את הזכות להסדר חוב. בכך דחה השופט אפשרות של פירוק הקונצרן, לגביה רמזו עורכי הדין של החברה, וטען כי "פירוק לא יפתור את הבעיות אלא יביא לסחבת מיותרת, ולא בהכרח לתוצאה טובה יותר מהסדר נושים".

אי.די.בי טענה כי היא אינה חדלת פירעון, אבל אורנשטיין התעקש אחרת. הוא ראה בעובדה שדנקנר מציע הסדר נושים כהוכחה לכך. "טענת החברה בבקשה למינוי מומחה לבדיקת הסדר חוב, לפיה היא ברת-פירעון, אינה אלא מס שפתיים. התנגדותה להסדר הנושים נשענת על אדנים רעועים, ודינה להידחות", כתב.

עם זאת, אורנשטיין ציין אז כי פסק הדין הנ"ל לא ייכנס לתוקף, אלא רק בכפוף לדוח שיגיש לו צוות בדיקה בראשות המשקיף עו"ד חגי אולמן, ובהשתתפות הכנ"ר ורשות ניירות ערך. דוח שמטרתו להתחקות בעיקר אחר מקורות הונו של בן-משה ולוודא כי הוא אכן בעל השליטה בחברת אקסטרה הולדינג, דרכה הוא עתיד לשלוט באי.די.בי.

ב-5 בינואר קיבל השופט אורנשטיין את דוח הבדיקה המדובר - דוח שנותר עדיין חסוי בפני הציבור - וקבע כי אין מניעה להעברת השליטה בקונצרן.