מחקר בגרמניה: זן חדש ונפוץ להחריד של שיעמום אנושי

משעמם לכם? בפעם הבאה שבה זה יקרה, אתם יכולים לנסות לבדר את עצמכם על-ידי כך שתנסו לקטלג את סוג השיעמום שלכם. על-פי מחקר שפרסמה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קונסטנץ בגרמניה, יש לפחות 5 סוגים. עד כה היה ארבעה, אבל זה היה משעמם, אז החוקרים איתרו סוג נוסף, וכתבו עליו מאמר (מרתק!) שפורסם ב-Journal of motivation and emotion.

שיעמום הוא חוויה נפוצה, אולם כזו שלא נחקרה לאותו העומק שנחקרו רגשות אחרים כמו חרדה וכעס. השיעמום נחשב בדרך כלל לחוויה פרטית, שאינה מזיקה לסביבה. היא אינה מתקשרת אצלנו מיידית לאקטים של אלימות, כפי שמתקשר כעס, או להתקפי אי-תפקוד, כמו אלה הנובעים מחרדה.

עם זאת, יש שיאמרו שהשיעמום יצר הרבה יותר צרות מכפי שנהוג לחשוב, וכי כל המהומות והמהפכות החברתיות הגדולות, טובות כרעות, נבעו ממנה. שיעמום נקשר לתופעות כמו התמכרות לסמים ואלכוהול, אלימות, מועקה נפשית ונשירה של בני-נוער ממערכת החינוך.

על-פי החוקרים, חוויות השיעמום ניתנות לקטלוג על-פי הרגשות והתחושות שהן מעלות. ישנן חוויות של שיעמום שמאופיינות בעוררות נמוכה וכאלה המאופיינות בעוררות גבוהה. כמו כן השיעמום יכול להיות חיובי, או שלילי.

כך למשל, שיעמום מסוג 1 מאופיין ברמות נמוכות של עוררות ורגשות חיוביים למדי, למשל אחרי שאנחנו עוברים חוויה נעימה, ואנחנו ממשיכים לשבת ולהרהר בה קצת, ואז מבינים בהדרגה כי אנחנו קצת עייפים ולא עושים כלום כרגע, אבל מושכים את הרגע עוד קצת עד שבאמת נעשה משהו.

סוג 2, מאופיין ברמות קצת גבוהות יותר של עוררות ורגשות שליליים למדי. אנשים במצב הזה מעוניינים לעשות משהו, אבל לא בטוחים מה, והם מוטרדים מכך קלות.

שיעמום מסוג 3 מתרחש כאשר הרגשות השליליים בשיעמום גוברים וקיים חיפוש אקטיבי אחר משהו שאפשר לעשות כקונטרה לחוסר הגירויים בסביבה.

הסוג הרביעי מאופיין באי-שקט משמעותי ורגשות שליליים מאוד, אפילו אגרסיביים. זהו סוג השיעמום שבו אתם כלואים בביצוע משימה שאינה מגרה אותם, נניח הרצאה משעממת. בהדרגה מתחילים המשועממים בסוג 4 להרגיש יותר ויותר לכודים, עד שנוצר דחף גופני עז לפרוץ את כלאם, יצר שיכול להפוך לאלימות.

הסוג החדש של השיעמום, סוג מספר 5, שאיתרו החוקרים בהובלת פרופ' תומאס גץ, הוא נפוץ במיוחד בקרב בני-נוער. מדובר בתחושה כללית של אפתיה, גם בעיצומה של משימה המושכת את תשומת-הלב. 36% מחוויות השיעמום שדווחו לחוקרים על-ידי בני-הנוער במחקר שלנם, היו מסוג זה, אף שהחוקרים כלל לא ציפו לכך.

סוג השיעמום הזה אינו יוצר עוררות גופנית ונטייה לאלימות, אבל הוא נתפס על-ידי בני-הנוער כנוראי בדיוק כמו להיות כלואים בתוך משימה משמימה. הוא מעט דומה לדיכאון. הנערים והנערות דיווחו כי הם מבצעים את משימתם בריכוז, אבל מתלווה לכך זרם תודעה רוחש של "מה זה השטויות האלה, מה אני עושה פה בכלל, איזה בזבוז, למעשה כל החיים הם בזבוז". התחושות הללו עלו בעיקר בעת ביצוע משימות שחויבו לעשות על-ידי בית-הספר או ההורים, אלא גם בביצוע משימות עם חברים או כאלה שבחרו לעשות בעצמם.

התחושה כללה גם רכיב של חוסר אונים, שמנע מן הנבדקים לנסות ולשפר את מצבם על-ידי חיפוש פעילות מעניינת יותר. להורים הקוראים את המחקר הומלץ לנסות לעזור לבני-הנוער לעזור לעצמם למצוא משמעות גם בתוך המשימות המעיקות, שכן שיעמום כזה הוא רחוק מאוד מאושר.