"הלב נחמץ לראות את מה שעוללו לדנקנר, הוא אדם ראוי"

עד עכשיו הם שתקו, ספגו את הביקורת שהוטחה בהם ואת הלחצים שהופעלו עליהם מצד בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי, כמו גם מצד הנושים. אך עם שוך הסערה סביב הסדר החוב בקונצרן, והעברת השליטה מידי נוחי דנקנר לאדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה, הנאמנים משחררים רסן. מרב עופר אורן, מנכ"לית משותפת בהרמטיק, ויוסי רזניק, מנכ"ל משותף ברזניק פז נבו, נאמני האג"ח שהובילו את הסדר החוב בקונצרן הגדול במדינה, שוברים שתיקה בראיון בלעדי ל"גלובס".

אם יש משהו שמסוגל להוציא את עופר אורן משלוותה זו הביקורת שהופנתה כלפי הנאמנים, כמי שחרגו מתפקידם כאשר חברו לאלשטיין ולמעשה סללו לו את הדרך להשתלטות על הקונצרן.

"הטענה שתפסנו צד, פשוט דמגוגית", היא מדגישה. "פעלנו במטרה להביא לנושים הסכם עם אלשטיין, כי באותו שלב לא היה כלום, אפילו הצעה של דנקנר לא עמדה על השולחן. המטרה הייתה לשרטט סף תחתון להצעות באי.די.בי. כך הכנסנו את מוטיב התחרות, שהעלה את שיעור ההחזר למחזיקי האג"ח מ-25% לכ-70% כיום".

רזניק מוסיף כי "המטרה העיקרית שלנו הייתה ליצור למחזיקי האג"ח אלטרנטיבה. למרות שניתנה לדנקנר אפשרות, לאורך זמן לא מועט, למקם עצמו כפתרון לבעיה, היה אצלו תהליך מובנה שהתחיל בהכחשה, עבר ל'אני אעשה הכול לבד' והמשיך בשיתוף פעולה עם הנושים. הבעיה היא שבסוף הוא פספס את הרכבת".

חוץ מאלשטיין, כולם פחדו להשקיע

בתחילת חודש יולי האחרון, כאשר דנקנר ואלשטיין עוד היו שותפים, ניהלו הנאמנים ועורכי דינם שיחות מרתוניות מול דנקנר ועורך דינו, רם כספי, במטרה להגיע להסכמות לגבי הסדר החוב בקונצרן. אבל אז הגיע הפיצוץ המפורסם בין השותפים, דנקנר חזר לבדו לשולחן הדיונים והסביר לנאמנים כי אלשטיין עזב את העסקה.

ואולם, מבחינתם של עופר אורן ורזניק הפיצוץ הזה לא היווה סוף פסוק. כפי שהם מספרים עתה ל"גלובס", באותה נקודה הבינו שכדאי לשמור על הקשר עם אלשטיין. "לאחר הפיצוץ שלחנו את נעם שרון (עו"ד ממשרד מיתר שייצג את הנאמנים, א' פ') ויוני שר (היועץ לנאמנים, א' פ') לדבר עם אלשטיין. רצינו לשמור איתו על קשר, לשמור על ההצעה שלו", משחזרת עופר אורן. ורזניק מוסיף כי "לכל אורך הדרך אלשטיין אמר שהוא מחויב לדנקנר. כשהתגלעו חילוקי הדעות ביניהם, סברנו שצריך למצות את הניסיון עם מישהו שהיה כבר בתוך העסקה, שמכיר את מצב העניינים מקרוב".

"ייסדנו יחסי אמון עם אלשטיין", ממשיכה עופר אורן. "אמרנו לו בתחילת הדרך שאנחנו מתרעמים על ההשקעה בגנדן (ה-25 מיליון דולר שהשקיע אלשטיין בתחילת השותפות עם דנקנר, א' פ'), והסברנו שההשקעה יכולה להיות ישירות באי.די.בי אחזקות. אלשטיין הסתמך על דברי דנקנר, לפיהם ללא הסכמת הבנקים לא ניתן לבצע השקעה ישירה באחזקות.

"בשימור הקשר מול אלשטיין, יצרנו לו למעשה את האפשרות והפלטפורמה לבוא ולהציע השקעה, לא כמישהו חיצוני שצריך להילחם בבעלי מניות או במחזיקי האג"ח. בסופו של דבר, אלשטיין חזר למו"מ רק בגלל הקשר ששמרנו עמו".

- האם היו משקיעים נוספים פרט לאלשטיין שהביעו עניין באותה העת?

עופר אורן: "כשאירע הפיצוץ בינו לבין דנקנר, נודע לנו שאלשטיין היה למעשה המשקיע היחידי שרצה להשקיע בחברה, מאחר שדנקנר מנע והפחיד ממשקיעים אחרים מלעשות כן. אבל עם התמשכות ההליך, ובפרט לאחר השתחררות נציגות אי.די.בי אחזקות מכבלי הסכם הנציגויות (מול נציגות האג"ח של החברה הבת אי.די.בי פתוח, א' פ'), לא הגיע שום משקיע מספיק משמעותי, כזה שהסכים ללכת את ה'אקסטרה מייל'. אחת הטענות המרכזיות של משקיעים שהביעו התעניינות, אך ירדו מהשקעה בחברה, הייתה שהם רצו הסדר גם באי.די.בי פתוח ולא רק באחזקות".

- הופעלו עליכם לחצים בתקופה הזו?

רזניק: "היו לחצים, אבל הם היו עסקיים ולגיטימיים בתוך מו"מ, לא מעבר לכך".

עופר אורן: "הלחצים העיקריים היו בדרך של כתבות לא הוגנות בתקשורת. צריך לשמור על ההגינות וההוגנות במו"מ, למרות שבעל השליטה נלחם על השליטה שלו. צריך לשים גבולות".

"מאמין שדנקנר יידע לצאת מזה"

- מה אתם חושבים על אקורד הסיום של דנקנר בסאגה?

רזניק: "כולנו בני אדם, ואי אפשר לקחת מדנקנר את היכולות והכריזמה שלו, גם אם עשה טעויות בדרך ועכשיו הוא משלם עליהן. אין פה שמחה לאיד או רצון לראות אותו מושפל. אני מאמין שאדם שכמותו יידע לצאת מזה. אני מאחל לו בהצלחה בהמשך הדרך".

עופר אורן: " פגשתי הרבה בעלי שליטה, אבל מדנקנר אי אפשר לקחת את הפעולות שעשה. הוא נלחם עד הרגע האחרון כדי לייצר פתרונות עבור הנושים ועבורו. באופן אישי, דנקנר הוא אדם ראוי. מי שעושה גם טועה. הלב נחמץ לראות את מה שעוללו לו, אבל מאוד הקפדנו לא לתת יד לעניין אישי נגד בעל השליטה. אנחנו למשל לא הסכמנו לחתום על הסכם הנציגויות, מהסיבה שזה חסם אותנו מניהול מו"מ מולו".

- האם אתם חושבים שהשותפות בין בעלי הבית החדשים, אלשטיין ובן משה, תחזיק מעמד?

רזניק: "לפעמים ניגודים מצליחים לעבוד יחד. אנחנו לא יודעים איך תשרוד השותפות ביניהם, החבירה שלהם הייתה מעט לפני ההצעה המשותפת שהגישו. אנחנו מקווים שיתרמו לטובת החברה ונושיה, ובכל מקרה יש להם המון מה להפסיד אם לא יעמדו במשימה הזו, כי את הכספים ששמו בחשבון (כ-980 מיליון שקל, א' פ') יחלטו להם. אם אכן יתממש תרחיש שכזה, יש לנושים כמעט מיליארד שקל בקופה למצוא משקיע אחר שיתמוך באי.די.בי פתוח".

בשנה וחצי האחרונות עופר ואורן ורזניק ראו מעט מאוד את הבית, לנוכח אינטנסיביות האירועים בסאגה, אך במבט לאחור הם מסופקים מהליך הסדר החוב שהובילו. את 'התמרחות' ההליך הם תולים בעיקר בדנקנר ובחברה, שלא הפנימו כי הגיעו לידי חדלות פירעון.

"אנחנו, כנאמנים שפעילים ברוב ההסדרים, השתנינו תוך כדי הליך הסדר החוב באידי.בי", מספר רזניק. "הבנו שהנאמן חייב להיות חלק יוזם בתהליך. לא רק ללכת אחרי היועצים, אלא להתוות ולנהל את הדרך".

זעקת הנאמנים: "הפכו אותנו ל'ילד הכאפות' של הסדרי החוב"

גל הסדרי החוב ששוטף את השוק המקומי בשנתיים האחרונות הפך את נאמני האג"ח לשחקן קבוע ומשמעותי בכל הסדר חוב. אלא שבשוק המקומי הקטן ניתן למנות את מספר החברות המשמעותיות הפועלות כיום בתחום על אצבעות כף יד אחת.

"גלובס" כינס את מנהלי חברות הנאמנות המובילות על מנת לדון בפעילותן ובניגוד האינטרסים בתוכו הן פועלות כביכול, בפרט בהסדרי חוב בחברות החזקה פירמידליות.

"העובדה שאנחנו נאמנים במבנה חברה פירמידלי לא יוצרת בהכרח ניגוד עניינים", טוען גיורא לופטיג, מנכ"ל חברת משמרת. "במקרים בהם אנחנו נמצאים באותה חברת החזקה, רק בקומות שונות, אנחנו דואגים לייצר 'חומות סיניות' מלאות, כלומר צוותים נפרדים שאין ביניהם קשר; מערכות מידע נפרדות; מיילים נפרדים ואפילו הפרדה פיזית של מקום הטיפול".

למרות שקיימות בשוק עשרות חברות נאמנויות, בפועל מדובר בשוק אוליגופוליסטי הנשלט על ידי הרמטיק, רזניק פז נבו ומשמרת. ואולם, הנאמנים מדגישים כי בניגוד לביקורת המושמעת כלפיהם, דווקא קיימת ביניהם תחרות.

"התחרות באה לידי ביטוי במחירים. בפועל שכר הטרחה שלנו כמעט ולא מתרומם", מציין דן אבנון, מנכ"ל משותף בהרמטיק. ומיכל אבטליון, מנכ"לית משותפת ברזניק פז נבו, מוסיפה כי "שכר הטרחה השוטף הוא נמוך מדי, אנחנו מקבלים 20-30 אלף שקל בשנה, כאשר כיום רוב הסדרות שמונפקות כוללות קובננטים ובטוחות. מדובר בעולם תוכן כבד שדורש מומחיות רבה".

יצוין עם זאת, כי במקרים יוצאי דופן, כמו למשל הסדרי חוב, גובים הנאמנים שכר נוסף המתומחר לפי 350-550 שקל לשעה. בכל מקרה, עד כה הם נמנעו מפרסום שכרם באופן פומבי.

לדברי אבנון, "ברגע שאנחנו נכנסים להסדר חוב, אוטומטית אנחנו בעימות מול החברה, ושיתוף הפעולה מולה הוא מוגבל. החברה שמוציאה כספים רבים על יועצי תקשורת למיניהם, מעדיפה להסיט את הדיונים מהוצאותיה שלה אל הסכומים השוליים שמשולמים לנאמנים, ולהתנגח בהם".

אבטליון מוסיפה כי "נורא קל למצוא את השעיר לעזאזל. מי שמחזיק את כל הנתונים אודות שכרנו היא החברה. כל גילוי צריך להיות מידתי. הפכו אותנו ל'ילד הכאפות' בהסדרי חוב, זה שתמיד אפשר להפיל עליו את האשמה. די נמאס לנו מהסיטואציה הזו, מה'עליהום' הזה שמופנה אלינו בהסדרי חוב. לנו אין אמא ואבא שיגנו עלינו".

אז איפה רשות ניירות ערך? כגוף שאוכף את פעילותכם, היא זו שאמורה לתת לכם את הכלים, מדוע לא שמענו אותה יוצאת להגנתכם?

אבנון: "השינוי בדרך הפעולה של הנאמנים בחמש השנים האחרונות הביא את הרשות למסקנה שניתן להטיל על הנאמנים אחריות ותפקידים נוספים יותר מבעבר. ולראיה, תיקון לחוק ני"ע מחודש נובמבר 2012. אנחנו סמוכים ובטוחים שהרשות תדע להקנות לנאמנים כלים נוספים הדרושים כיום להגנה על מחזיקי האג"ח".