יש לי וידוי: אח שלי טבעוני. הנה, אמרתי את זה. כן, אני יודע שבתל אביב של 2014 להגיד שאחיך טבעוני זה כמו להגיד שאחותך היא שפית או לפחות קונדיטורית. פעם זה היה מקצוע של אסירים משוחררים (כשאני למדתי בתדמור, למשל, לפני יותר מעשרים שנה) והיום זה יותר סקסי מלהיות דוגמנית או שחקנית. תשאלו את מיכל אנסקי. ובכל זאת, מבקר מסעדות במשרה מלאה, אקס שף ביועזר (סוג של בית מטבחיים 5) עם אח טבעוני?
הגל הטבעוני ששטף את תל אביב (ואת הארץ?) בשנים האחרונות לא פסח גם על משפחתי הצנועה והקטנה. יש סטטיסטיקות שמדברות על 5% טבעונים בישראל, שזה יותר ממה שיש ברוב ארצות אירופה. הסטטיסטיקה המשפחתית הפרטית שלי היא אם כן כ-10%, וזה כבר לא גל, זה צונאמי.
לא אכנס כאן לדיון אקדמי בנושא הטבעונים החדשים או הטבעונא...ם (נו... המילה האסורה), כפי שמכנים אותם מי שנבהלים מקבוצות גרילה כמו 269, המפזרת ראשי עגלים כרותים במזרקות. דעתי הפרטית עליהם אינה רלבנטית, אבל היא גם אינה שלילית כמו שאפשר היה לחשוב. רק המיליטנטיים והקולניים שבהם (וזה תמיד הולך יחד) קצת מפריעים לי לעכל את השווארמה החודשית שלי.
מכיוון שטבעונותו של אחי עדיין קצת גדולה עליי, לא הזמנתי אותו לארוחה הטבעונית שלי בבוטיק זכאים. במקומו הזמנתי את ע', קולגה בעבודה שהיא טבעונית לייט, כזו שלפעמים (כך התרשמתי, וסליחה אם טעיתי) חוטאת בסתר בדג או אפילו בבשר, ובעיקר בפיצות, השם ירחם.
תאמינו או לא, אבל זה היה הביקור השלישי שלי בזכאים. ולא מפני שלא הצלחתי לגבש דעה. כדרכי בקודש, אחרב כאן את המתח הנבנה בהדרגה ואצהיר כבר עכשיו בספוילר נוראי, שזכאים היא יופי של מקום (וע', הטבעונית שמולי, ודאי וודאי חשבה כך), אם לא למעלה מזה. אם רק היו מוותרים על שמות המנות הילדותיים מבית מדרשו של האדמו"ר אייל שני (סלט עלים ומכשירים... אלוהים ישמור, כולה עלים ואגוזים. לא נגענו. לא בשם ולא במנה) - היה הכול, או כמעט הכול, ממש נפלא.
העיצוב פוזל למחוזות ה"פשפשיק" של מקומות כמו קפה פועה בשוק הפשפשים או ג'וז ולוז. רק קצת פחות מוצלח והרבה יותר מרושל. המטבח הפתוח, העמוס בטבחים צעירים ובהיפסטרים עד כאב, מפצה על החורניות, כמו גם קערות הירקות החיים המפוזרים בכל פינה, שלא לדבר על חלות הענק המונחות על הדלפק. מי אמר שטבעונים חייבים לאכול רק לחם כוסמין. וזה בעצם סוד קסמו של המקום החמוד הזה, שמחולל שערורייה רבתי בעולם הטבעונות המקומי, שמנסה לבשל, רחמנא ליצלן, אוכל טעים. וגרוע מכך: הוא גם מצליח.
בביקורי הראשון כאן אכלתי ארוחה עסקית שכללה מסבחה של שעועית לימה ענקית עם סחוג ירוק תוצרת בית. קצת כבד, אבל טעים מאוד. בביקורי השני ניסיתי את המנה בעלת השם המעצבן "פריקה קישואים וסוכריות מאיראן", שכללה פריקה (חיטה ירוקה מעושנת), קישואים, אגוזים, תמרים, חריף, עלים וצנוניות, והייתה מקושקשת כמו שהיא נשמעת וגם קצת מתוקה מדי, אבל עדיין משביעה ומנחמת כמו שאוהבים לומר בעדות הניו אייג'.
בביקור הנוכחי ניסיתי מרק אפונה (אפונים קראו להן כאן כמובן) עם מאש מונבט. על המרק, שכלל גם תפוחי אדמה וחתיכת כרישה לא מספיק מבושלת, גורד לימון פרסי והושפרץ שמן זית בנדיבות. הקונצים הללו הפכו אותו ממרק אפונה שגרתי ליצירת מופת טבעונית קטנה. ע' הלכה על תבשיל פטריות עם פירה ארטישוק ירושלמי. לא פחות מעניין וטעים.
חוץ מזה, ניסיתי את המנה ש"כל העיר" מדברת עליה. הצ'יפס ה"קרוע ביד" עם הקטשופ הביתי. הקטשופ היה איום ונורא, אבל חתיכות תפוחי האדמה הענקיות שהוגשו בשקית נייר היו נהדרות. הן הוגשו ב"דיל" לא ממש זול, עם בקבוק בירת לאגר בהירה ממבשלת הבוטיק אחוזת בית. עם העסקיות קיבלנו גם צלחת סלט ירקות חתוכים גס וטריים להפליא וצלוחית טחינה. בלי לחם. רוצים לחם, עוד 5 שקלים. לא יפה. קינחנו במעין פודינג של שקדים עם שזיפים משומרים ביתיים. כבד וטעים, אבל קצת "גרברי" מדי לטעמי.
זכאים היא יופי של מקום. לא רק לטבעונים. עובדה, גם מכור לשווארמה כמוני לא רק שרד אותו אלא אפילו, טוב, נו, נהנה. רק הערה קטנה: אוכל כזה לא צריך לעלות כמו שהוא עולה, ובטח לא בעסקיות. האם אני בדרך להפוך לטבעוני? עד שלא אזכה בלוטו ואוכל לפרוש, נראה שלא. ולכן, לצערי, הקולונוסקופיה תגיע כנראה קודם.
כדאי להכיר
לימון פרסי. בשווקים ובחנויות תבלינים אפשר למצוא את הכדורים השחורים או הלבנים/צהבהבים/אפרפרים. אבל לא בטוח שכולם יודעים מה זה ומה עושים עם זה. ובכן, הלימונים הפרסיים הם בעצם לימוני ליים שהתייבשו על העץ באופן טבעי, עד שהצטמקו ועסיסם נעלם. מככבים במטבח הפרסי, אבל גם סתם מרק עוף ייהנה מהם. לא לשכוח לנקב בסכין מספר חורים לפני השימוש.
בוטיק זכאים
פרטים: סמטת בית השואבה 20 פינת אלנבי תל אביב, טל' 03-6135060; ב'-שבת 12:00-24:00
מחירים: עסקית מסבחה (עם טחינה או עם סלט או עם לחם ועם לימונדה או משקה קל אחר) - 55 שקלים, עסקית פריקה - 65, עסקית מרק אפונה - 45, עסקית תבשיל פטריות - 65, צ'יפס ובירה - 50, קינוח - 26 שקלים
השורה התחתונה
מצוין ושווה כל שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
