עוה"ד של גינדי לשופט: "קח בחשבון עצירת המכירות"

ביום שני בבוקר, לפני יומיים בדיוק, הובאו חמשת החשודים במתן שוחד וטובות הנאה לעו"ד רועי בר, בפני השופט מיכאל קרשן. מנור גינדי, ואיתו שני נאשמים נוספים, יוצגו בידי עורכי הדין משה מזור, אילן סופר ורם ז'אן.

בדיון זה ניסו עורכי הדין של כל החשודים לשכנע את השופט שאין הצדקה בפרסום שמות מרשיהם, כמו גם בפרסום שמות החברות שבעלותם וניהולם. לא ניכנס כאן לדיון כולו ולטיעונים של כל עורכי הדין; מעניין לבדוק כיצד ניסו עורכי הדין של מנור גינדי לשכנע את בית המשפט שפרסום שמו ושם החברה אינו מעניין את הציבור.

עו"ד אילן סופר פתח: "קבוצת גינדי כידוע היא משווקת מאות רבות של דירות, ולא צריך לומר זאת... קיים חשש גדול שפרסום הפרשה בשלב הזה עלול להסב נזק כמובן לקבוצת גינדי השקעות, אך מעבר לכך קיים חשש שלדבר הזה תהיה השפעה לגבי חברות נוספות בקבוצה.

"מטבע הדברים, האזרח הרגיל לא תמיד יודע להבחין מי הוא מה ולמה הדברים האלה קשורים בדיוק. אני רוצה להזכיר כי הפרשה בגינה אנחנו נמצאים כאן היום, ככל שהדברים ידועים לנו בשלב הזה, וככל שהדברים נוגעים לחשודים 1 ו-2 - שניהם מנהלים בחברה ובעלי מניות בתאגיד. החשדות מתייחסות לאירוע שאירע בשנת 2006, אולי 2007, תקופה שהיא נושקת לגבולות ההתיישנות במקרה הזה. אני סבור שזה בדיוק המקרה שבו חלות הוראות סעיף 70(ה1), שבהן מתקיים חשש כי פרסום עצם החקירה כנגד החשוד עשוי להסב לחשוד נזק.

"אני חושב שדבר מהאינטרס הציבורי לא ייגרע, אם הציבור יידע שעו"ד רועי בר שהוא המרכז של הפרשה הזאת... נחשד בכך שהוא פעל בסיטואציות אפשריות של ניגוד עניינים עם חברות עסקיות שונות, מבלי לציין את שמן של אותן חברות. בביטחון רב וחרף השלב המוקדם, התיק הזה אם אי-פעם יגיע לתיק פלילי יהיה תיק של הפרת אמונים.

"אני מייצג שלושה מהחשודים, הסיפור הזה עוסק כל-כולו לפי החשדות בכך שגורם שהיה בעל מעמד נכבד בעיריות שונות חשוד בכך שהיה בניגוד ענייניים בעת שקיבל החלטותיו. לא ראיתי שביב של ראיה לאיזה שהוא מתת או איזה שהיא פעולה אקטיבית מצד החשודים האחרים, שנועדה להטות את שיקול-דעתו של רועי בר".

עו"ד ז'אן המשיך: "אדוני (השופט) אמור להפעיל שיקול-דעת לבין זכות הציבור לבין זכות של אדם לפרטיות... שאדוני יניח את שני השיקולים, שאדוני יתיר את פרסום הפרשה ושמו של חשוד מרכזי שיש לגביו טענה - ויאסור את פרסום שם של החשודים הללו".

בהמשך אמר עו"ד סופר: "דבר מפרטי החשדות שמדוברים בפרשה הזאת בהקשר של חברת גינדי לא עלה אי-פעם בתקשורת, ויתקנו אותי חבריי מהתקשורת אם אני טועה... גינדי איננה גוף ציבורי ואיננה חברה ציבורית, במובן חברה ציבורית. זו חברה פרטית מדווחת.

"הדגש הוא שפרסום של חקירה כזו, עם חשדות כל-כך קשים שאנחנו יודעים שמדובר באירוע נקודתי מלפני שנים ארוכות, שהיסוד של הוכחת טענת שוחד בהקשר שלו הוא קלוש - אני חושב שהדבר הזה יסב לחברה נזק. אדוני ייקח בחשבון עצירת מכירות כתוצאה מדבר כזה, איזה נזק אדיר זה יכול להסב לחברה ועד כמה קשה בכלל לשפות נזק שכזה, בנסיבות שיתברר בחשדות שאינן מבוססים דיים".

השופט: "קשה לטעון ברצינות שלציבור אין עניין ממשי"

בשלב ההחלטה הבהיר השופט לעורכי הדין את עמדתו: "נקודת האיזון הרגילה בעניינם של חשודים מצדדת בפרסום ולא בחיסוי. כל עוד לא השתנה החוק, מניחים כי לציבור יש עניין כללי לדעת את שמותיהם של חשודים...

"ישנם שני תנאים מצטברים שמצדיקים איסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום. האחד הוא שהדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור. נזק רגיל שהוא טבעי לכל פרסום שמו של חשוד אינו מספיק על מנת להקים את סמכותו של בית המשפט לאסור פרסום שמו של חשוד. העניין השני הוא שעל בית המשפט לאזן בין צרכיו של החשוד לבין העניין הציבורי שבפרסום.

"מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי פרסום שמותיהם של החשודים שלפניי יגרום להם לנזק לא קל, ייתכן שאף לנזק חמור כהגדרתו בסעיף. החשודים הם אנשים נורמטיביים שעומדים בראש חברות בנייה גדולות, ויש אף להניח שפרסום שמותיהם יגרום לנזקים מן הסוג שצוינו על-ידי באי-כוחם.

"ואולם, כאמור, ראוי לבחון בשלב זה את אינטרס הציבור. קשה לטעון ברצינות שלציבור אין עניין ממשי בפרסום שמותיהם שלחשודים בעבירות חמורות כמו מתן שוחד. דווקא העובדה כי החשודים, או חלקם, עומדים בראש חברות גדולות במשק, מעצימה את האינטרס הציבורי בפרסום שמותיהם.

"מוכן הייתי לשקול את עתירת עורכי דינם של החשודים לאסור פרסום שמותיהם, לו החומר הגולמי שהוצג לי היה אכן קלוש כטענת חלק מהם, או כזה שעונה רק באופן טכני על מבחן החשד הסביר. לא כך הם פני הדברים בשלב הנוכחי, שכן מהחומר שהוצג לי קיים חשד סביר, בין היתר לעבירות של מתן שוחד לעובד ציבור.

"במצב דברים זה, לדעתי הכרעת המחוקק ברורה. העניין הציבורי בפרסום גובר על האינטרסים הלגיטימיים הקיימים לחשודים ואף על אינטרס הפרטיות המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה".