השבוע ציינו עשור לפייסבוק, אנחנו ועוד 1.3 מיליארד משתמשים אחרים. השנה נחגוג גם עשור להנפקת הענק של גוגל, מנוע החיפוש שמנווט את חיינו הדיגיטליים כבר 15 שנה. אבל גופי התקשורת העיתונאיים חוגגים פחות. הם בעיקר מבוהלים. הקיום שלהם כבר מותנה ממש בשתי מפלצות הרשת האלה.
המחקרים מספרים שקרוב לשליש מצריכת החדשות נעשית בעזרת מנועי חיפוש, כלומר גוגל; וכעשירית, באמצעות רשתות חברתיות - פייסבוק. מספרים שרק הולכים וגדלים. בכמה וכמה מאתרי התוכן העיתונאי בישראל, כמחצית מהטראפיק מגיעה מגוגל-פייסבוק.
אבל מה מרוויחים מזה גופי העיתונות? פחות או יותר - לא כלום. במשוואה הגדולה, אם אתה לא שם אתה לא קיים, אבל זה לא בהכרח אומר שגם הרווחת יותר קוראים, בטח לא יותר כסף.
נכון, גולשים שאינם מבקריו הקבועים של אתר "הארץ" מגיעים אליו דרך המלצה של חבר, והידיעה הכי נצפית של ynet ביום מסוים הפכה לכזו בזכות הוויראליות שלה. אבל הגידול לאורך השנים האחרונות במספר צרכני התוכן כמעט אינו מורגש, ושווה בערך למספרים שגופי התוכן היו מגיעים אליהם בגידול אורגני רגיל.
גוגל ופייסבוק נהנות מהקישור לתוכן עיתונאי, על זה קשה להתווכח. עובדה: הן משדרגות את אופי הקישור הזה כל הזמן, ותוכן עיתונאי איכותי יזכה תמיד למשקל יתר באבולוציה של האלגוריתמים המשוכללים שלהם.
במקביל, החברות האלה מתמחות בעיקר בתכנוני מס יצירתיים במיוחד, שיגבו את ההכנסות ההולכות וגדלות מפרסום. הגידול בחלקה של עוגת הפרסום באונליין נרשם בעיקר לזכותן. אבל לתת קצת חזרה ולשלם כסף לגופים עיתונאיים? תשכחו מזה.
השבוע גם למדנו שג'ף בזוס, מייסד אמזון שרכש את "וושינגטון פוסט" בשנה שעברה, הולך נגד הזרם ומגדיל משמעותית את מערכת העיתון החשוב הזה. עוד עיתונאים פוליטיים, עוד מוספים, שדרוג רציני לאונליין, מה שתרצו.
בזוס, ששווה 37 מיליארד דולר, יכול להרשות לעצמו את זה. גם מארק צוקרברג מפייסבוק, או סרגיי ברין ולארי פייג' מפייסבוק יכולים. אבל באלגוריתם שלהם, חמדנות - ואולי גם אי-ראיית הנולד - הם עדיין מרכיבים דומיננטיים מדי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
