זה כבר לא סוד: הבנקים בישראל נמצאים תחת מתקפה

עד לפני פחות משנה נהנו הבנקים ממדיניות ה"דלתיים הסגורות", כאשר מתן אשראי וגיבוש הסדרי חוב, אם נדרש, בינם לבין לקוחותיהם נסגרו תחת מעטה חשאיות והרחק מעיני הציבור, שמבחינתו פעולות הבנק משולות ל'קופסה שחורה'. מצב זה חיזק את המוניטין של הבנקים בישראל כגופים המנהלים אשראי בצורה טובה, וודאי שבהשוואה לגופים המוסדיים בשוק ההון.

אלא שהסדר החוב באי.די.בי, שבמהלכו נאלץ בנק לאומי להתמודד עם סערה ציבורית שפרצה כאשר נודע כי מנכ"לית הבנק, רקפת רוסק עמינח, הסכימה למחיקת חלק מהחוב של גנדן (החברה הפרטית באמצעותה שלט נוחי דנקנר באי.די.בי), עשה "אאוטינג" מביך לבנקים והביא לשינוי דרמטי באופן התנהלותם. עכשיו, על מנת לרכוש מחדש את אמון הציבור, הם נאלצים לקחת בחשבון גם את השיקול התקשורתי והתדמיתי, כדי לא להגיע למצב שתרחיש גנדן יחזור על עצמו בחצר האחורית של כל אחד מהם.

לצערם של הבנקים, בכך לא מסתיימות השלכות הסדר החוב באי.די.בי על עסקיהם. מסתבר שהביקורת הציבורית כלפיהם חלחלה גם לתוך אולמות בתי המשפט, והיא עשויה להשפיע - ואולי אף לפגוע באופן ישיר - בפעילותם למול לקוחותיהם העסקיים, בפרט בכל הנוגע לשמירה על "סודיות בנקאית".

ראשון להצית את הביקורת הזו היה שופט ביהמ"ש המחוזי איתן אורנשטיין, שבחודש אפריל 2013 במסגרת דיון בהסדר החוב באי.די.בי אחזקות, הטיח בבנקים: "היכן היו ועדות האשראי שלכם? כיצד הועמדו אשראים של מאות מיליוני שקלים לאי.די.בי ללא ביטחונות?".

שיקולי האשראי יוצאים מהארון

אורנשטיין אמנם בחר אז שלא להכניס טענות אלו לפרוטוקול הדיון, ואולם דבריו תורגמו הלכה למעשה השבוע, במסגרת דיון שנערך בביהמ"ש המחוזי בת"א, במרכזו עמד בנק הפועלים, בראשות המנכ"ל ציון קינן.

שופטת ביהמ"ש המחוזי, דניה קרת-מאיר, הורתה בתחילת השבוע לחשוף את הפרוטוקולים של ועדת האשראי של דירקטוריון הפועלים בנוגע להלוואה בהיקף של 750 מיליון שקל שהעניק לאי.די.בי פתוח (החברה הבת של אחזקות) ביוני 2009, ושלגביה נתן הבנק דחיית פירעון באוקטובר 2010. זאת, בעקבות בקשה לאישור תביעה ייצוגית מצד בארי לנואל המחזיק ב-2,149 ממניות הבנק, שהוגשה באמצעות עורכי הדין עמית מנור, יוקי שמש וענבל לייפר.

בנק הפועלים הוא אחד המלווים הגדולים של קונצרן אי.די.בי, בעל חוב של כ-150 מיליון שקל בראש הפירמידה - בחברת טומהוק הפרטית של דנקנר, וכאמור בעל חוב נוסף של כ-750 מיליון שקל בקומת אי.די.בי פתוח.

לבנק מיוחסת מערכת קשרים ענפה ומורכבת עם דנקנר, כאשר לטענת לנואל רוב חברי ועדת האשראי של הבנק, וביניהם דני דנקנר, אירית איזקסון, פנינה דבורין ואמרי טוב, אשר אישרו לאי.די.בי פתוח את הלוואה המדוברת, היו נגועים בעניין אישי. בהתאם, הוא מבקש לברר האם חברי הדירקטוריון הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי הבנק, כאשר אישרו הלוואה זו מבלי שתגובה בביטחונות.

מנגד, טען הבנק באמצעות עו"ד פנחס רובין, כי אין כל מקום לקבל את הבקשה של לנואל וכי מדובר במסמכים פנימיים של הבנק עליהם חלה סודיות בנקאית.

אלא שהשופטת קרת-מאיר סברה אחרת. בהחלטה שנתנה ציינה כי במסגרת הבקשה שנדונה התברר כי בנק הפועלים הפריש לחובות מסופקים חלק - לטענתו לא גדול יחסית - מהלוואה שנתן לאי.די.בי פתוח. "עצם הפרשת סכום ההלוואה או חלק ממנה לחובות אבודים, מלמדת בשלב על זה על קיומו לכאורה של נזק", כתבה השופטת בהחלטתה.

קרת-מאיר הוסיפה כי מדובר "במתן אשראי חריג ביותר, 750 מיליון שקל, שניתן ללא בטוחות ובדחיית פירעון ההלוואה בשלוש שנים". יתרה מכך, לדבריה "הותרת הבנק כנושה רגיל של אי.די.בי פתוח מעלה סימני שאלה כה גדולים באשר לשיקול הדעת שהופעל על ידי ועדת האשראי והדירקטוריון, עד שקמה תשתית ראייתית ראשונית הנדרשת בשלב זה לגילוי מסמכים".

עם זאת, ציינה השופטת כי מסמכים אלו יישארו בשלב זה חסויים מעיני הציבור תחת כתב סודיות וצו איסור פרסום, ויימסרו רק לביהמ"ש, ללנואל ועורכי דינו.

אחת החובות המרכזיות של בנק כלפי לקוחותיו היא סודיות בנקאית, תחתיה הוא מצווה לשמור בסוד כל מידע הקשור לפעילות פיננסית של הלקוח, ולא לגלותו ללא הסכמת האחרון, אלא בהוראת דין.

כרסום במעמד הסודיות הבנקאית

נציין כי בשנים האחרונות חל כרסום במעמד האבסולוטי של הסודיות הבנקאית, כאשר עוד ועוד הוראות דין מחייבות את הבנקים למסור מידע על לקוחותיהם, כמו למשל חוק איסור הלבנת הון, שמחייב את הבנק לדווח ביוזמתו לרשות לאיסור הלבנת הון על עסקאות מעל סכום כספי מסוים, או כאלו שנראות כבלתי רגילות. או חוק ה-FATCA שייכנס לתוקפו ביוני 2014, במסגרתו הבנקים בכל העולם מחויבים לדווח על חשבונות ונכסים שהם מנהלים בעבור אזרחים אמריקאים.

ולמרות זאת, מקרה אי.די.בי הוא תקדים. לכאורה יכול כעת כל בעל מניות פרטי או מחזיק אג"ח, גדול כקטן, שרואה עצמו נפגע ממהלך עסקי כושל (הסדר חוב או פשיטת רגל) של הבנק, לדרוש לרדת לשורש הסוגיה ולחשוף את הפרוטוקולים שהביאו את הבנק להחליט על מתן האשראי.

זאת ועוד, מה יקרה כאשר יגיע לדוגמה מי שהוא בעל תיק המנוהל באחד מבתי השקעות או חברות הביטוח, שרכשו אג"ח אי.די.בי, ויבקש מביהמ"ש כי אותו מוסדי יחשוף בפניו את הפרוטוקולים של ועדות ההשקעה. האם גם אז יורה ביהמ"ש לעשות כן, כפי שעשה במקרה בנק הפועלים?

הסדרי החוב האחרונים מעידים כי הבנקים והמוסדיים צריכים להשתפר במתן אשראי, כשבהחלט ישנן הלוואות שניתנו בחוסר אחריות. יחד עם זאת, יש לשים את הדברים בפרופורציות, ופה מוטלת האחריות על בתי המשפט. שכן, השלכות התקדים של קרת-מאיר עלולות להעמיד את כלל נותני האשראי בשוק ההון המקומי, ואת לקוחותיהם העסקיים, במצב נפיץ, כאשר מאחורי קבלת ההחלטות יעמדו שיקולים תדמיתיים ותקשורתיים, ולא רק שיקולים מקצועיים גרידא.

מבנק הפועלים לא נמסרה תגובה.