משפחה כן בוחרים

בבוקר יום ראשון, בדיוק בשעה שבה תכננו בלשכת נתניהו לשגר את מכתב הפיטורים של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, החלה ישיבת הממשלה השבועית. היה זה המפגש הראשון של רה"מ עם ראש המטה שלו לשעבר, מאז העימות המתוקשר שהסתיים בספק התנצלות ספק הבהרה של שר הכלכלה.

הקור הירושלמי הזכיר יותר סאונה מיוזעת לעומת הצינה שנשבה מצדו של נתניהו. השניים לא החליפו מילה. לא יצרו קשר עין. נהפוכו. נתניהו זרק במהלך כל הישיבה דווקא מחמאות לחישוקאי של בנט בסיעה, השר אורי אריאל, אל מול עיניו של בנט שיושב מולו סביב שולחן העץ הגדול.

הקרח בין השניים הפשיר רק בישיבת הקבינט ביום ד', כשהיחסים חזרו למסלול הרגיל, אם כי גם הוא לא משהו. וזה עוד יותר ממה שיש כרגע בין שר הכלכלה לשר האוצר, יאיר לפיד. לקראת הקמת הממשלה, כשעוד היו משפחה מאוחדת וגדולה, ישבו השניים במטבח של בנט ברעננה וניסחו את הקווים הכללים של חוק הגיוס.

הם לא כללו סנקציות פליליות למי שישתמט משירות. לשר האוצר שמאיים היום בפרישה מהקואליציה בהיעדר סנקציות פליליות, זה לא ממש הפריע אז. בנט ולפיד הסכימו כמעט על הכל, בעיקר כי היה להם אינטרס משותף. הקואליציה עם יש עתיד היתה כרטיס הכניסה של הבית היהודי לקואליציה, יותר מאשר קואליציה בפני עצמה. בזכות לפיד בנט בפנים, נקודה. בנט אפשר גיוס חרדים, לפיד נתן כיסא בממשלה.

אלא שעכשיו, כשהחוטים שקשרו את השניים נפרמו, בנט מנסה לחזור עכשיו למקורות ולחפש ברית אלוהית. דווקא סביב נושא הגיוס חילוקי הדעות לא כאלו מהותיים. המחלוקת בין לפיד לבית היהודי היא לא על הנושא עצמו אלא נובעת מחשבונות פוליטיים, שבבסיסם הרכב הקואליציה הבא. לפיד מקשיח את העמדות כדי לסמן עילה אפשרית לפרישה מהקואליציה לפני תקציב 2015, ובנט מקצין לצד השני כדי לאותת לחרדים שהוא חזר בתשובה.

בציבור החרדי יודעים לשים את האצבע בדיוק על הרגע שבו הברית של בנט עם לפיד הסתיימה והחל החיפוש אחר הברית החדשה. בשבועות האחרונים עולה שר הכלכלה לשידור במדיה החרדית בכל משבצת פנויה. גם כשהיה תקוע במטוס המקורקע בפולין לא ויתר בנט על ההזדמנות לעלות לשידור ברדיו קול ברמה כמעט כל שעה ולשמש כתב נודד.

לאחרונה קיבלו כמה חברי כנסת חרדים בקשות להיפגש עם בנט. חלקם דחו אותן על הסף, אחרים הסכימו. ברחוב החרדי בנט נחשב לאויב יותר מלפיד ומכונה עמלק חרדי. מלפיד לא היו להם ציפיות, אבל בבנט רואים שותף לפשע, כחלק מממשלה שהותירה את החרדים מחוץ לקואליציה.

מתקפת החיוכים והראיונות לא עוזרת בינתיים והציבור החרדי לא סולח לו כרגע. השבוע למשל כינס בנט מסיבת עיתונאים שעסקה בענייני כשרות. הכתבים החרדים החרימו. גם יועצי תקשורת שקיבלו ממנו הצעות עבודה מסרבים להיענות להן שמא יתפסו כמשתפי פעולה.

בשבוע שעבר נפגש בנט עם ח"כ משה גפני (יהדות התורה) לשיחה בארבע עיניים. 'אם פניך מועדות לציבור החרדי', הטיח בו גפני, 'תוכיח. יש לכם כ"כ הרבה תחנות השפעה בכנסת על החרדים, החל מראשות ועדת הכספים וכלה בראשות הוועדה לשוויון בנטל. נראה אילו מחוות אתה יכול לקדם. זה המבחן שלך'.

בהמשך זרק גפני לפתחו של בנט הצעת חוק: 'אם אתה רוצה לקדם עבודת חרדים, הכנס אותם לחוק האפליה המתקנת', הציע. בנט זרם עם ההצעות אחרי שהובהר לו היטב שאם לא ינסה לעצור חקיקה אנטי דתית, יעביר תקציבים וירכך את נושא הגיוס, הוא יישאר מבחינת החרדים פרשן לענייני קרקוע מטוסים בפולין.

אחרי שהאח הפך לקרוב משפחה רחוק מאוד, בנט, עושה כל מאמץ לשמור על ערוץ פתוח עם החרדים. הוא רוצה לשמור אותם ליום פקודה, כחלופה ללפיד, כבני ברית פוליטיים שיהיו יחד איתו באש ובמים, בתוך או מחוץ לממשלה. רמז נוסף להתקרבות הזו קיבלו אתמול משתתפי כנס של העיתון "בשבע", כשח"כ איילת שקד, הצהירה מעל הבמה שבנט שואף להיות ראש הממשלה. היחיד שלא בונה כרגע קואליציה חלופית הוא לפיד. אולי אין לו עתיד.

נשיאים ורוח

ישיבות סיעת הליכוד בכנסת מתחילות באופן קבוע באיחור מאוד לא אופנתי של כמה עשרות דקות. השילוב הקטלני בין אופיו של רה"מ והלו"ז שלו, הרגיל את חברי הליכוד להגיע באיחור של רבע שעה לפחות לאולם שבו מתקיימת הישיבה כדי לחסוך את משך ההמתנה לבואו של נתניהו.

בתוך ההמולה שמלווה את ההמתנה, היה מי שהבחין השבוע בשר סילבן שלום נכנס לאולם, ניגש לרובי ריבלין ומושיט לו את ידו ללחיצת יד. ריבלין, שהופתע לאחרונה לגלות ששמו של שלום מוזכר כמי שעשוי להתמודד מולו על תפקיד נשיא המדינה, הרים את ידו ולחץ את ידו של השר.

כפל המתמודדים האפשרי בליכוד יוצר מצביים מוזרים. ככל שעובר הזמן, חברי הסיעה נקלעים לתוך מערבולת של בלבול וחוסר אונים אל מול מציאות שבה עשויים שני ליכודניקים להתמודד על אותה משרה אל מול שתיקה רועמת של נתניהו וליברמן.

השבוע התחילו העניינים במפלגת השלטון לזוז. בליכוד חוששים שהפסיביות של ראשי הליכוד-ביתנו תוביל בסוף להפסד במערכה על מוסד הנשיאות, דווקא במשמרת של הליכוד. בישיבת הסיעה האחרונה ביקשה סגנית השר ציפי חוטובלי את זכות הדיבור ופנתה לליברמן ונתניהו והעירה שהגיע הזמן להתייחס לעניין הנשיאות גם בליכוד.

בסיעות אחרות, אמרה, כבר עוסקים בכך במרץ. "לעבודה יש מועמד, לפיד הצהיר על חופש הצבעה, ואנחנו שותקים. אסור שיקרה מצב שהתנועה מייצרת שני מועמדים, אנחנו צריכים להתייצב מאחורי מועמד אחד, זה לא נראה טוב ציבורית וזה יצור כאוס בתוך הליכוד". לאחר שסיימה לדבר השתרר שקט בסיעה. נתניהו וליברמן לא הגיבו, ורשות הדיבור עברה לח"כ אחר.

הסיטואציה הזו מלמדת עד כמה סוגיית הנשיאות טעונה בליכוד-ביתנו. בעוד התהיות האם נתניהו יפלג את המפלגה במקרה של הכרעות מדיניות גוברות, ישנה הכרעה משמעותית לא פחות שעשויה לכרסם באחדות שהליכודניקים כה אוהבים להתפאר בה. בקרב על הנשיאות עשויים להתמודד שניים מבית היוצר של מצודת זאב.

שניהם גדלו על ברכי ז׳בוטינסקי, שניהם בשר מבשרה של התנועה. שניהם, במידה ששלום יכריז על התמודדות, יתקוטטו על אותה מיטה בבית הנשיא. הח"כים מודים שאם יהיה יותר ממועמד אחד בליכוד, ההצבעה תתפצל ותהיה מהומת אלוהים. זה אולי מה שהניע את חיים כץ, חוטובלי, הנגבי וסער להתייצב בגלוי ולהכריז כי הם תומכים בריבלין, המועמד בן שבע השנים.

שלום מצדו קרוב מתמיד להגיע להחלטה. הוא מאמין כי מספר הפתקים עם שמו שישולשלו לקלפי בכנסת ביום הדין יהיה מספיק כדי להובילו הישר לבית ברח׳ הנשיא 3, מה שיהפוך אותו גם לשכנו של נתניהו. לא בטוח שלשלום כדאי לבנות על כוס סוכר או חלב מהשכן שבינתיים לא פוצה פיו ולא אומר את מי היה מעדיף לראות בשכונה.

בשבוע הבא ינסה כץ לשכנע את נתניהו לעשות סולחה עם ריבלין ולהצהיר על תמיכה בו. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה יהיה קשה, ולא רק משום המשקעים בין השניים. כשנתניהו בוחן את תמיכתו בשיקולי עלות- תועלת, הוא מגלה שאולי לא כדאי להתערב בכלל. הרי אם יהמר על הסוס הלא נכון, הוא יקבל נשיא לעומתי, ואחד כזה כבר הספיק לו.

אם זה היה תלוי בו- נתניהו כבר היה סוגר מזמן את הבסטה של משכן הנשיאות. הרי אם תחול התקדמות בתהליך המדיני וייבחר נשיא ימני, נתניהו יחטוף ממנו בגלל ההסכם שהביא. אם יהיה זה פואד, הוא ייתן לראש הממשלה בראש ויטען שההסכם שהביא לא מספיק טוב.

הכי טוב לו לא להמר, כי לטעות יש מחיר. אם יתמוך בריבלין - ילך נגד חצי הסיעה שחתמה, וגם את שלום לא בטוח שנתניהו רוצה לראות במכולת השכונתית. ולכן, נראה שלרה"מ יש סיבה להתערב רק אם הוא מביא מועמד מנצח, ודאי כשהוא רואה בדמיונו עוד קדנציה אחת לפחות במעון רה"מ. אחרי הכל, הנשיא הבא יהיה זה שיצטרך להחליט על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.

וזה לא העניין היחיד. גם העובדה שבליכוד לא תהיה הצבעה אחידה תעמיד באור בעייתי את כושר המנהיגות והיכולת לסחוף אחריו של רה"מ. מצד שני, גם למועמדים יהיה טוב יותר אם נתניהו יישאר על הגדר: ביש עתיד ובבית היהודי ממתינים לראות מה יחליט נתניהו כדי לדעת במי לא לתמוך.

שחקן נוסף בזירה שנראה השבוע בכנסת הוא חתן פרס נובל. שכטמן, שהגיע מלווה בבן משפחה, נצפה יוצא ונכנס מלשכותיהם של החכ"ים בניסיון לקושש עשר חתימות שיאפשרו את מועמדותו. במכתב ששיגר ל-120 ח"כים, מבקש שכטמן תמיכתם. גם ריבלין ופואד קיבלו פניה דומה. אי אפשר לקחת ממנו את הידענות הגדולה בכימיה, אבל פוליטיקה היא כנראה לא ממש המגרש שלו.